כל מה שחשוב ויפה
בית חיים הזז. צילומים: דניאל חנוך

בתים מבפנים ירושלים 2021: סיפורים על הנייר מתעוררים לחיים

סיורים ייחודיים בעקבות הסופר חיים הזז, ומאחורי הקלעים של מחלקת ההדפס והנייר במוזיאון ישראל, במסגרת בתים מבפנים בירושלים בסוף השבוע

בין הישן, החדש והמתוכנן להיבנות, בין הפרטי לציבורי, בין סביבת הטבע הפתוחה והנוף הבנוי – אירוע בתים מבפנים חוזר לירושלים. הפסטיבל האורבני, שחוגג את השנה ה־15 לקיומו (לאחר היעדרות של שנה), יתקיים בתאריכים 18-20 בנובמבר, ומזמין לחוות את המארג הרבגוני של העיר, על מכלול הבטיו, באמצעות תכנית עשירה ומרתקת, של אתרים, סיורים ופעילויות.

במסגרת האירוע, שנערך ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים ומורשת בשיתוף עיריית ירושלים, אפשר לבקר בכ־120 אתרים, שחלקם הגדול ייחשף בו לראשונה. שניים מאלה, שמובאים כאן, הם לאו דווקא איקונים בנויים בעלי נוכחות במרחב, אך הם נושאים בחובם ערך תרבותי יקר, הן במהותם התוכנית והן בעניין ההיסטורי־מקומי שטמון בקורותיהם.

בית הנייר – מחלקת הרישומים וההדפסים של מוזיאון ישראל

סיור בהדרכת האוצרת רונית שורק

כ־75 אלף יצירות נייר – רישומים, הדפסים, מפות וספרים מאוירים – נכללות באוסף המחלקה לרישומים והדפסים שבמוזיאון ישראל. אחד האוספים הגדולים והראשונים שנצברו במוזיאון במהלך השנים. מפתיע ככל שהדבר יישמע, ראשיתו של האוצר הבלום הזה באוסף הלימודי של בית הנכות בצלאל.

עם הזמן נוספו לאוסף מוצגים משדות שונים – אמנותיים ואחרים, שבהמשך הופרדו מן האוסף הלימודי. בשנת 1925 הוכרז על פתיחתו של ״בית הנכות הלאומי בצלאל״, מוסד טרום־מוזיאלי, שהתמקד באמנות ופעל לצד בית הספר בצלאל. פעילותו של בית הנכות נמשכה עד להקמתו של מוזיאון ישראל בשנת 1965, ואוספיו, שהועברו למוזיאון החדש באותה עת, היוו את הבסיס לייסודו של אגף האמנות במוזיאון, הכולל את המחלקה לרישומים והדפסים.

חלק נכבד מאוסף הנייר נצבר תודות ליוצאי גרמניה, שעלו לארץ בשנות ה־30 והביאו איתם אוספי רישומים והדפסים. פריטים מסוג זה היו קלים ״לניוד״ ואנשי העלייה, שנודעו כבעלי מודעות ציבורית ומוזיאלית גבוהה, תרמו אותם לבית הנכות. גל נוסף שהעשיר את האוסף הגיע בשנות ה־50, כשהצנע ששרר בארץ אילץ לא מעט בעלי אוספים למכור אותם.

בית הנייר. צילומים: מוזיאון ישראל, ירושלים

בית הנייר. צילומים: מוזיאון ישראל, ירושלים

בשנים הראשונות פעלה המחלקה מתוך תפיסה שיש להכליל באוסף את כלל האמנים הישראלים שיצרו עבודות נייר בשל החשיבות התרבותית וההיסטורית, אך עם הזמן, כשהעשייה בתחום גדלה, הסתבר שהדבר לא ריאלי. במקביל, נוצרה הבנה שראוי לייצר את האוסף כקנון איכותי, ושהאמנים יהיו כאלה שעשייתם עומדת בסטנדרט מוזיאלי; לא חובבים ולא מסחריים.

האוסף מכנס עבודות של אמנים מקומיים ובינלאומיים, ותיקים ועכשוויים, כשאלו האחרונים הם בעיקר ישראלים. לאחרונה לדוגמה, התחדש האוסף ב״ספר צליינות בארץ הקודש״, המאגד עבודות של צבי טולקובסקי, ובסדרת דיוקנאות של הצייר והמאייר אבנר כץ.

חלקו ההיסטורי־מקומי של האוסף כולל עבודות של אמנים מובילים שיצרו את סצנת האמנות בארץ, כמו זריצקי, אביבה אורי, דנציגר, סטימצקי, אריכא, גוטמן וטובים נוספים, ובכלל זה רישומי הכנה ליצירות, דוגמת מתווים שהכין גוטמן לאיורי ספר המעשיות של ביאליק ״ויהי היום״. החלק הבינלאומי של האוסף מפגיש שמות מוכרים מהזירה הבינלאומית, כמו גויה, רמברנדט, שאגאל; אוסף עשיר, משובח במיוחד וכמעט מלא של פיקאסו; או אוסף של האמן ההולנדי אשר, שהגיע למחלקה מאספן פרטי, עורך דין מניו יורק שמלכתחילה החליט לייצר אוסף על מנת להעבירו כתרומה לחברה.

מטבע הדברים המחלקה מתנהלת כביוטופ עם תנאי אור ולחות מבוקרים וקפדניים על מנת לשמור על היצירות הרגישות, ובמקום פועלת גם מעבדת נייר העוסקת ברסטורציה כשזו נדרשת. מאותו הטעם במחלקה אין תצוגת קבע, וככלל, על פי מגבלות השימור משך הזמן המותר להצגת פריט בתערוכה הוא שלושה חודשים בלבד, על מנת שלא ייפגע בחשיפה לאור. בחדר עיון שפועל במחלקה ופתוח לציבור, יכולים חוקרים, שוחרי אמנות, וכל מי שעניינו בכך להתרשם מיצירות רצויות באופן אישי (לפי הזמנה ובתיאום), ולחוות אותם כחוויה תרבותית ואמנותית במיטבה.

רומן ירושלמי: בעקבות הסופר חיים הזז

סיור בבית חיים הזז ובמשכנות שאננים, בהדרכת ד״ר גיל וייסבלאי, מנהל הארכיון

מרבית חייו בירושלים, אליה הגיע עם עלייתו לארץ בשנת 1931, התגורר הסופר והמחזאי חיים הזז בדירות שכורות, ורק בעשור האחרון לחייו זכה לרכוש דירה משלו בשכונת טלביה. העובדה שמי שנהג לומר שלא הייתה בעיר שכונה שלא גר בה רכש דירה, הייתה סוג של אירוע בקרב חבריו ומכריו. בניגוד לעצתם, שירכוש דירה באחד מבתי הדירות החדשים שהחלו להיבנות בעיר, הוא העדיף דירה בבית אבן ישן בשכונה הוותיקה, שבנה בשנות ה־20 הקבלן בוטרוס חלק. ״הבית הזה נבנה לדורות״, אמר הזז על דירת הליוואן, בת חמישה חדרים מרווחים, גבוהי תקרה ועם ריצוף מעוטר, שגילמה איכות בנייה שאכן ניכרת בבניין עד היום.

רעייתו של הזז, אביבה, עיצבה את הדירה בטוב טעם והסגנון האקלקטי שאפיין אותה שיקף את רוחב האופקים של השניים. כך גם יצירות האמנות המשובחות של גדולי הציירים המקומיים, שעיטרו את הקירות והיו חלק מהמילייה שלהם, כמו ברגנר, זריצקי, סטימצקי, שטרייכמן ונוספים.

בית חיים הזז. צילומים: דניאל חנוך

בית חיים הזז. צילומים: דניאל חנוך

כשהזז הלך לעולמו בפתאומיות, ב־1973, התברר שהותיר אחריו ארכיון אישי עצום, ובכלל זה כתבי יד שלא התפרסמו. בצוואתו ביקש הזז להשמיד את ארכיונו, אך הותיר בידי אביבה את ההחלטה אם ברצונה לטפל בו, והיא, שכל חייה הייתה עזר כנגדו, לקחה על עצמה את המשימה. בסיועה של עיריית ירושלים וטדי קולק, שעמד בראשה נרכשה באותו בניין דירה נוספת, קטנה יותר, שיועדה להכלת הארכיון ובה פועלת היום עמותת יד למורשת חיים הזז, המנציחה את פועלו של ״איש ירושלים״, שהיה גם אינטלקטואל בעל שיעור קומה בינלאומי והחתן הראשון של פרס ישראל לספרות.

הזז נולד למשפחה של חסידי ברסלב באוקראינה, והחל לכתוב בגיל צעיר. בתקופת המהפכה הבולשביקית עזב את רוסיה, נסע לטורקיה שם לימד עברית במסגרת הכשרה של קבוצת צעירים שעמדה לעלות לארץ, ולאחר מכן עבר לפריז בה התגורר מספר שנים עד הגעתו לארץ ולירושלים. בשנות נדודיו בין שכונות העיר התוודע לפסיפס האנושי שמרכיב את אוכלוסייתה, ונודע במשיכה מיוחדת לעדה התימנית ולתרבותה, עד כדי כך שעל סיפוריו הראשונים נהג לחתום בשם בדוי – זכריה אוזלי, שם תימני מובהק.

birds

היכרות זו, כמו גם החוויה הבולשביקית שידע ברוסיה ושנותיו בפריז, נוכחים ביצירתו של מי שכתב כל חייו מתוך תחושה חזקה של שליחות למען התרבות העברית. הזז היטיב לקשור את כל הקצוות של העם היהודי באשר הוא, ראה בכך את סוד המשך הקיום שלו, כשהמוטיב בין גלות לגאולה שזור כמאפיין בולט בכל כתביו.

הזז היה איש של אנשים, בעל סקרנות אינסופית להכיר בני אדם באשר הם, ללא שום הבדלי מעמד. הם היו חלק בלתי נפרד מהכתיבה שלו, והדבר בא לידי ביטוי גם בחדר העבודה שלו שהיה מורכב משני חדרים פתוחים זה לזה; האחד שימש אותו לאירוח והוא ניהל בו את שיחותיו הרבות עם אנשים, והשני לעבודת הכתיבה. שולחן הכתיבה הוצב באמצע החדר כשפניו לדלת, כמו לקבל את פני הבאים. הממד האנושי ניכר גם בארכיון שלו, אשר לצד כמות אדירה של ספרים, תעודות ותצלומים, כולל שפע הקלטות ורשימות שמתעדות את מפגשיו עם האנשים שריתקו אותו והזינו את יצירתו.

עם פטירתה של אלמנתו ב־2019 דירת המגורים נמכרה. חלק מפריטי הריהוט והאמנות שהיו בה הועברו לארכיון שבקומה הראשונה, ובמסגרת פרויקט שימור חדר העבודה של הזז הועבר ״אחד לאחד״ לחלל שאותר לצורך זה במשכנות שאננים, ואכן מצליח לשמר את האווירה המיוחדת שנסך בו האיש והיוצר המיוחד שהיה בעליו.

הסיור יחל בארכיון הזז, ברחוב חובבי ציון 18, טלביה, וימשיך למשכנות שאננים, לשם, בפרויקט שימור מיוחד, הועבר חדר העבודה של הזז.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden