אופק אבשלום ורונה בר: כישראלים שחיים בלונדון, זהות ושייכות מעסיקות אותנו

יובל: הי רונה, הי אופק. מה שלומכם בימים אלו? מרחוק נראה שאתם תמיד (טפו טפו) עסוקים, אבל נדמה שהתקופה האחרונה הייתה עמוסה בדברים טובים במיוחד

אופק: הי יובל, אנחנו מעולה, בדיוק חזרנו ללונדון מביקור עמוס בארץ, וכרגע מתרגשים לקראת ההשקה של ספר הצילום החדש שלנו, בחודש הבא בלונדון

יובל: מגניב. הביקור בארץ היה משפחה וחברים או גם עבודה? יש הפרדה בכלל?

רונה: גם וגם 🙂 אנחנו שומרים על קשר טוב עם לקוחות מהארץ ומשתדלים לשלב בביקורים משפחה, חברים וגם עבודה

יובל: יפה. בואו נתחיל בספר? Lois & Carey, שאיך נכתוב את שמן בעברית – לואיס וקארי?

אופק: כן, בדיוק

יובל: אחלה. מי רוצה להתחיל לספר עליהן, איך ומתי פגשתן אותן, איך נוצר הקשר

אופק: אני אתחיל: הכרנו את לואיס, הבת, כשחיפשנו ללהק מישהי לפרויקט הצילום הקודם שלנו – Proof of Existence. זה היה הצילום האחרון של הפרויקט, כשהגענו אליה הביתה היא הציגה בפנינו את אמא שלה, ששילבנו בצילום. כל כך הסתקרנו מהקשר שלהן, מהיצירה שלהן, מהבית שלהן ומהצורה שבה הן מביעות את היהדות שלהן, שהיינו חייבים לחזור לשם שוב.

משם נוצר קשר קרוב של חברות ויצירה משותפת, המשכנו לתעד אותן בבית שלהן במשך כשנה. הן קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, והיינו הולכים אליהן באופן קבוע, לפעמים גם בלי המצלמה

יובל: מתי זה קרה? כלומר כמה זמן הקשר הזה כבר נמשך?

אופק: צילמנו אותן לראשונה בספטמבר 2024, את הצילום האחרון לספר צילמנו לפני כחודשיים בסוף 2025. כרגע אנחנו עובדים איתן יחד על אירוע ההשקה של הספר, שבו נציג גם תערוכה שתשלב צילומים מהספר יחד עם עבודות אמנות שלהן – קולאז׳ים וציורים שמופיעים גם בספר

אופק אבשלום: הכרנו את לואיס כשחיפשנו ללהק מישהי לפרויקט הצילום הקודם שלנו. כשהגענו אליה הביתה היא הציגה בפנינו את אמא שלה, ששילבנו בצילום. כל כך הסתקרנו מהקשר שלהן, מהיצירה שלהן, מהבית שלהן ומהצורה שבה הן מביעות את היהדות שלהן, שהיינו חייבים לחזור לשם שוב

יובל: אז יש לי שאלה כללית שהיא גם ספציפית – ואני מניח שאין פה איזו תשובה חד משמעית – אבל איך אתם בוחרים את מי לצלם. ואיך זה עובד ביניכם, מה זה אומר קרדיט צילום של שני אנשים (ואולי תספרו כמה מילים עליעם)

רונה: תמיד שואלים אותנו 🙂 אנחנו יודעים שזה פחות נפוץ אבל אנחנו עובדים ביחד כבר שבע שנים, וזה עבד לנו מהרגע הראשון. 

אנחנו פועלים תחת השם פוטומטרו (Fotómetro). עבודתנו משלבת צילום תיעודי, צילום מבוים ואלמנטים סוריאליסטיים. אנחנו עובדים יחד מאז 2019, ומתמקדים בפרויקטים ארוכי טווח הבוחנים יחסים אנושיים, זהות, משפחה, אינטימיות וזיכרון, תוך שימוש בסביבה הביתית ובמרחב האישי כזירה מרכזית לעבודה.

אופק: העבודות שלנו הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובפסטיבלים בינלאומיים, בין היתר בגלריית סאצ׳י ובגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון. זכינו בפרסים ובהכרה מקצועית בתחום הצילום והאמנות העכשווית, ועבודותינו נמצאות באוספים פרטיים. 

תערוכת היחיד הראשונה שלנו הוצגה ב־2025 בלונדון, הספר הראשון שלנו – Us פורסם ב־2022. יש אתגרים אבל הפלוסים עולים בהרבה, תמיד חשוב לנו לשים את האגו בצד, החזון האמנותי המשותף שלנו הוא הכי חשוב, אז מי לוחץ על הקליק זה פחות רלוונטי מבחינתנו ומבחינת היצירה. בפועל זה יוצא חצי חצי, במן ריקוד משותף של שנינו

יובל: ואם לחזור לבחירה של המצולמים?

רונה: הבחירה של המצולמים מאוד חשובה לנו, ליהוק זה משהו שאנחנו לוקחים מאוד ברצינות והוא חלק מהשפה הויזואלית שלנו. אנחנו מצלמים הרבה אנשים שמודרים לעיתים מהשיח החזותי ומהגדרות היופי המקובלות. דרך הצילום אנחנו רוצים לערער על הנורמות הקיימות, ולהציע מבט רחב, מכיל ואנושי יותר על יופי וזהות

אופק: אוסיף רק שזה בא לידי ביטוי גם בנושאים וברעיונות שאנחנו נוטים לחקור בעבודות האישיות שלנו, שחלקם נתפסים כטאבו, כחלק מנסיון שלנו לאתגר את הצופה, וגם אותנו כבני אדם ואמנים

מה זה להיות יהודי

יובל: אז אם לחזור ללואיס וקארי, שאני לגמרי רואה איך הן משתלבות בגוף העבודות שלכן, מה אתם יכולים לספר על תהליך העבודה על הספר: כמה זה מתוכנן וכמה זה רגעים ספונטניים? כמה הכנות וכמה זה מה שהן לבשו באותו יום? כמה סיי היה להן במה יכנס ומה לא? האם הן אמרו לא על משהו שרציתן לצלם? 

יש פה המוןןןן שאלות – תענו על מה שתופס אתכם

אופק: הספר לא תוכנן מראש כפרויקט סגור, הוא התהווה בהדרגה, מתוך הזמן שבילינו לצידן. חלק מהרגעים נולדו באופן ספונטני, מתוך היומיום והקרבה, וחלק ידענו מראש ורצינו להיות נוכחים בהם, כמו הרגע שבו לואיס מקעקעת את קארי.

בתהליך בחירת התמונות הייתה פתיחות מלאה ואמון מוחלט מצידן, והן העניקו לנו חופש אמנותי מלא להרכיב את הסיפור כפי שראינו וחווינו אותו. ידענו מה בסיפור מעניין אותנו ועל מה נרצה לשים דגש. 

דרך ההתבוננות במיקרו־קוסמוס של בית אחד ביקשנו לגעת בנושאים רחבים כמו הקשר בין אם לבת, קרבה משפחתית וביטוי אישי, יחסים בין־דוריים, הזדקנות, זהות ויהדות, וכן במתח העדין שבין קוויריות למסורת, כולם מתקיימים יחד בתוך מרחב אינטימי אחד

יובל: מה מושך אתכם בנושאים האלו? ובמיוחד במתח בין קוויריות למסורת?

רונה: נושאים של זהות ושייכות מעסיקים אותנו באופן מתמשך, כחלק מהחיפוש שלנו כבני אדם וכאמנים, חקר שמלווה בסימני שאלה שלא תמיד זוכים לתשובות ברורות. כישראלים שחיים בלונדון נחשפנו כאן לראשונה לצורות ביטוי אחרות של יהדות, והמפגש הזה היה מרתק עבורנו, במיוחד דרך צעירים שמצליחים לשלב בין עולמות שעל פניו נראים מנוגדים, כמו קוויריות ויהדות. 

השאלה מה זה להיות יהודי ואיך יהדות נראית בפועל מעסיקה אותנו במיוחד בשנתיים האחרונות. והניסיון להתבונן בה דרך עיניים אחרות, המגיעות מרקע שונה משלנו, עורר בנו השראה עמוקה

רונה בר: כישראלים שחיים בלונדון נחשפנו כאן לראשונה לצורות ביטוי אחרות של יהדות, במיוחד דרך צעירים שמצליחים לשלב בין עולמות שעל פניו נראים מנוגדים, כמו קוויריות ויהדות. השאלה מה זה להיות יהודי ואיך יהדות נראית בפועל מעסיקה אותנו במיוחד בשנתיים האחרונות. והניסיון להתבונן בה דרך עיניים אחרות, המגיעות מרקע שונה משלנו, עורר בנו השראה עמוקה

יובל: אחד הצילומים שמופיעים בספר, הוצג גם בתערוכה של הפרויקט הקודם שלכם, Proof of Existence. מה אתם יכולים לספר עליו?

אופק: פרויקט Proof of Existence, שהוצג בתערוכת היחיד הראשונה שלנו ביוני 2025, עוסק ביצירת דמויות בעלות אישיות ועולמות ייחודיים, המתועדים במצבים ובמקומות יומיומיים. הפרויקט חוקר את הקו הדק בין פנימיות לחיצוניות, בין המוזר ליומיומי, ומזמין לראות בכל אחד מאיתנו דמות ייחודית יוצאת דופן אך שייכת לחברה.

רצינו לטשטש את הגבול בין מציאות לפנטזיה, לשלב צילום תיעודי ומבוים ולשלב אלמנטים של טבע דומם ונוף, המחזקים את התחושה הנרטיבית והדוקומנטרית של הסדרה. כמו בסדרות האחרות שלנו גם כאן אנחנו מתעמקים בזהות, שייכות, והחוויה האנושית

יובל: טוב אני חייב לדעת מה הסיפור של הגבר על חוף הים עם הכובע והסנפירים הוורודים

רונה: חחחח. קוראים לו Az הוא גבר טרנסג׳נדר שגר בברייטון, ליד החוף שבצילום. כשחשבנו איך לצלם אותו, רצינו ליצור דימוי שייצג את הדואליות שבו, שילוב בין ציפור לדג, בין מים ושמים כסוג של מטאפורה לתהליך שהוא עבר.

את Az הכרנו כחלק מהעבודה שלנו עם סוכנות הדוגמנים Zebedee, שמצייגת אנשים עם נראות שונה, מוגבלויות או עם זהויות מגדריות שונות. צילמנו אותו מספר פעמים בעבר ונוצר ביננו חיבור

יובל: מגניב. אני הכי רוצה להיות חבר שלו 😇

תגידו משהו על הסטיילינג? הלבוש? זה חלק חשוב מאוד בצילומים שלכם – איך זה עובד? הם מביאים מהבית? אתם עובדים עם סטייליסטים?

רונה: לגמרי! 🙂 כמו שאמרת, סטיילינג הוא חלק אינטגרלי בעיקר בפרויקט הזה. היה חשוב לנו ליצר שיתוף פעולה מתמשך עם אנשי צוות מוכשרים, ולתת להם להיות חלק מתהליך היצירה.

ליוו אותנו מאפרת וסטייליסטית. הסטייליסטית עבדה באופן צמוד עם מעצבים צעירים, חלקם תלמידים או בוגרים של בתי ספר לאופנה. ספציפית הכובע שבתמונה עוצב על ידי Myah Hasbany מעצבת צעירה ומצליחה שהצטלמה לפרויקט בעצמה

יובל: נייס. אז עוד שאלה – מה עם סרטים? נורא בא לי לראות סרט עם הדמויות שליהקתם לפרויקטים שלכם. בא לי לשמוע אותן מדברות, זזות, לאו דוקא מספרות על עצמן. זה משהו שעבר לכן בראש?

אופק: מעניין! סטילס בא לנו הכי טבעי, למרות שאנחנו מצלמים וידאו לפעמים. משהו בפורמט של פריים סטטי משאיר מהמסתורין, אנחנו אוהבים לתת לצופה להשלים את הסיפור בעצמו. אבל כן, חושבים בעתיד ליצור סרט קצר, זה משהו שעוד לא עשינו ויכול להיות מאוד מגניב

רונה: יש מאחורי הקלעים של הפרויקט, וידאו קצר שהוא טעימה על התהליך היצירה אם מעניין אותך לראות 😉

יובל: מעניין! מה עוד? מה על הפרק? משהו חשוב נוסף שלא אמרתן לפני שניפרד?

אופק: האמת שאחרי כמה שנים פוריות מבחינת פרויקטים אישיים, פרסים, תערוכות וספרים, נשמח ממש לתת דגש על פרויקטים מסחריים, שזה משהו שאנחנו גם עושים, תוך שמירה על השפה הצילומית שלנו.

מעבר לזה ההשקה של הספר תהיה ב־6 בפברואר, בגלריה Zebra One בשכונת המפסטד. אם במקרה אתםן מסתובבים לכםן בלונדון, מוזמנים ומוזמנות לקפוץ להגיד שלום 😊