מה המצב // זמן מלחמה

מאיה בש

מאיה בש היא מעצבת אופנה, בעלת מותג עצמאי וחנות בגן החשמל בתל אביב. ״העבודה שלי נעה בין מינימליזם לאמירה אישית״, היא אומרת. ״אני משלבת חייטות מדויקת עם גישה חופשית, ג׳נדר־נייטרלית ועל־זמנית. אני יוצרת בגדים שנועדו ללוות את הגוף ואת החיים – כאלה שמרגישים נכונים, נוחים ובעלי נוכחות.

״אני פועלת מתוך חיבורים בין עולמות – אופנה, תרבות ואמנות, תוך מחויבות לקיימות ולאחריות חברתית. אני מאמינה בשיתופי פעולה, בחיבורים בין תחומים ובשילוב של רעיונות, ידע וטכניקות שונות, כדי ליצור משהו חדש״.

מה קרה: ביום השני של המלחמה הנוכחית, ה־1.3, הבית שלנו נפגע מהדף של הטיל שנפל ברחוב לידינו. מאז, שישה שבועות, שאנחנו מפונים למלון בתל אביב. הדירה בשיפוץ ואנחנו מקווים לחזור אליה בהקדם. בדרך כלל, בכל אירוע ומלחמה אני דואגת לעסק ולעובדים. הפעם הדאגה היא כפולה״.

איך אפשר לעזור: המותג עובד בעיקר אונליין דרך האתר והאינסטגרם; ויש גם מספר ווטסאפ של החנות לטובת התייעצות לפני הרכישה. אני מגיעה לפתוח את החנות לכמה שעות ביום, לארוז משלוחים ולעבוד קצת בסטודיו.

איפה אפשר לקנות: באתר. המשלוח הוא חינם לכל חלקי הארץ. יש גם דרופ אביבי חדש וגם סייל וסאמפלים.

כדאי לדעת: כדאי לעקוב אחרי יומן המפונה שלי שמתפרסם באינסטגרם על בסיס יומיומי, לצד הפריטים.

---

איתן אלוא

איתן אלוא הוא מאייר, בוגר המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בבצלאל. מזה כעשור הוא מאייר את הטור השבועי של נרי ליבנה במוסף הארץ, לצד איור של ספרים, טקסטים לעיתונות, השתתפות בתערוכות ופרויקטים מסחריים. במקביל, הוא מרצה במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל ובמכון טכנולוגי חולון.

מה קרה: בערב חג הפסח קרס הבניין בשוק לוינסקי שבו הסטודיו של אלוא, שחלק עם המאיירים נדב מצ׳טה ואור סגל. ״ביום רביעי בבוקר התחילו לזרום הודעות, ובניגוד לנדב ואור – אני כן הייתי בעיר באותו הזמן. הגעתי למקום כי הייתי ממש בלחץ הודות לעובדה שהמחשב שלי נותר בסטודיו, וגם כל האורגינלים של פרויקט – נובלה גרפית – שאני עובד עליו כבר שבע שנים.

״גם המחשב וגם עבודות המקור היו בתוך כוננית שמתחת לשולחן העבודה, ולכן ניצלה. בדרך לא דרך הצלחתי לגרום לקצין מפיקוד העורף להיכנס איתי, והוא משך אותה החוצה. את הדברים שהייתי הכי לחוץ עליהם הצלחתי לחלץ, אבל הרבה דברים אחרים נהרסו מהקריסה – סורק, שולחן אור, ציוד דיגיטלי, הרבה צבעים ומכחולים.

״לא אפשרו לנו לחפור שם יותר מדי כי זה מסוכן, ואני כבר לא בונה על זה שאפשר יהיה לחלץ עוד דברים. נפרדתי ממה שהשארתי שם, עכשיו אני עסוק בלהצטייד מחדש בכל מיני דברים שאני צריך לעבודה השוטפת״.

איך אפשר לעזור: ״נוחתת אצלי ההבנה שאולי אני צריך לסיים כרגע את העבודה על הנובלה בבית, ואז אולי להסתנכרן עם שאר חברי הסטודיו בחיפוש אחרי סטודיו חדש. אני יכול להציע למכירה שני ספרים שהוצאתי כבר בהוצאה עצמאית – שהיו אצלי בדירה ולא נפגעו.

איפה אפשר לקנות: את שמלות כלות והאחים גרים על פי פרישמן – שלושה סיפורים מאוירים (זוכה פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים, 2016) אפשר לרכוש ישירות מהאתר של אלוא.

כדאי לדעת: אלוא מרבה לעבוד בטכניקה של מגזרות נייר. בין השאר הציג עבודות בטכניקה בתערוכה ״ימי הנחש״ בגלריה חנינא, במסגרת שבוע האיור 2022; וגם הנובלה הגרפית שעליה הוא עובד נוצרת בטכניקה הזו. בימים אלה מוצגות עבודות האיור שיצר במסגרת התערוכה ״ממלכת החיות של פרעה״ באגף לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל – עבודות בקנה מידה גדול שסובבות סביב חיות והקשר למצרים איתן.

---

אור סגל

אור סגל היא אמנית, מעצבת ומאיירת (ועסוקה בשאילת שאלות על המרחב בין השלושה). בוגרת תואר ראשון בתקשורת חזותית מבצלאל ותואר שני באמנות עכשווית מה־Royal College of Art. עוסקת בעולמות שסביב ספרים, פרינט ותערוכות. ״את תקופת המלחמה ניצלתי לחזרה לטכניקות קראפט ידניות והמשכתי פרויקט של יצירת סדרה של ספרים בגודל a7, באמצעים פשוטים ועם מדפסת זירוקס״.

מה קרה: ״בחמש השנים האחרונות פעלתי כמעצבת ומאיירת, אבל התקופה הזו תפסה אותי פחות משנה אחרי ההחלטה להיות עצמאית באופן מוחלט. זה מרגש ומשמח ביומיום, ובודד מאוד בתקופת מלחמה. בסוף מרץ, מתוך ייאוש וחוסר שינה מהאזעקות וחוסר ריכוז, מצאתי והזמנתי בנס טיסה יוצאת מנתב״ג. ניסיתי לעשות מהלימון החמוץ והמרגיז הזה לימונדה, ביליתי כמה ימים אצל קרובי משפחה אהובים בלרנקה ומשם המשכתי לפריז.

״הידיעה שהסטודיו שלנו התמוטט תפסה אותי בתערוכה של מאטיס ב־Grand Palais בפריז, שנייה אחרי הרגע המרגש של לראות את מגזרות הנייר שלו במציאות. הסטודיו שאני חולקת עם נדב מצ׳טה ואיתן אלוא היה בבניין בתל אביב שקרס. החלק החשוב הוא שאף אחד לא היה בסטודיו שלנו באותו יום.

״במבצע חילוץ אמיץ חברים יקרים הצליחו להוציא את את רוב הציוד שלי מהמקום, יחד עם חברי הסטודיו, תוך כדי שאני כוססת ציפורניים מרחוק. המקום הזה והיוצרים והקולגות המצחיקים והמוכשרים שאיתם אני חולקת את הסטודיו – הפכו להיות עוגן ביומיום שלי. חיכיתי שהמלחמה תסתיים כדי לחזור לשם. טסתי כשיש לי סטודיו ואני חוזרת כשאני לא יודעת לאן אני הולכת בבוקר לעבודה״.

איך אפשר לעזור: ״אני מוכרת עותקים מספר האמנית שהוצאתי לפני שנה את מתקרבת להתמזגות של דרך. זהו ספר אופטימי ומקומי, ומספק מעט אסקפיזם בתוך ימים משוגעים. נשארו גם מספר תיקי בד בהדפס משי עם עבודה מתוך הספר. בנוסף, אני מתחילה למכור עבודות אמנות בפעם הראשונה – סדרת הספרים ללא פורזץ ועבודות הסימנייה עומדות למכירה בין היתר. אשמח גם לשיתופי פעולה לגבי הצגה ותערוכות. ימים משוגעים כאלה גורמים לרצות שיח סביב אמנות ומפגש יותר מתמיד.

איפה אפשר לקנות: אפשר ליצור איתי קשר באינסטגרם.

כדאי לדעת: ״העבודות שלי מתאפיינות ברכות כמעט נאיבית במבט ראשון, ובמבט שני השואל שאלות על הכוח שבאישי, על זיכרון ועל זהות״.

---

נועה גלר

מעצבת אופנה ובעלת המותג GALLER, הפועל כבר כ־11 שנים וממוקם במתחם בזל שבתל אביב. המותג מבוסס על עבודה עם בדים איטלקיים מתוך תפיסה אקולוגית שמבקשת לצמצם פסולת ולתת לחומר חיים חדשים. גלר רוכשת אותם כעודפי ייצור של בתי אופנה וחלקם מיוצרים במיוחד עבורה. הייצור כולו נעשה בישראל, בשיתוף אנשי מקצוע המלווים את המותג מראשיתו.

מה קרה: כמו עסקים קטנים רבים בתחום האופנה, GALLER התמודד בתקופה האחרונה עם האטה משמעותית בשוק המקומי. האירוע הדרמטי האמיתי התרחש כשהבניין שבו שכן הסטודיו, יחד עם מלאי טקסטיל לשנה קדימה ועם היצרן שעבד באותו מבנה – קרס.

בימים שלאחר הקריסה פעלה גלר במצב חירום, ובחלון זמן קצר הצליחה לחלץ את רוב הסחורה שלא נפגעה. כעת, הפעילות מתנהלת ממחסן זמני קטן, במקביל לניסיון לייצב מחדש את העסק ולסייע גם ליצרן שנפגע באופן קשה אף יותר.

איך אפשר לעזור: ״בשלב הזה, התמיכה הישירה ביותר היא רכישת פריטים מהמותג. השלמנו לאחרונה קולקציית קיץ חדשה – רכה, צבעונית ואופטימית, שפותחה וצולמה ממש לפני האירוע. לצד הצורך הדחוף במציאת סטודיו חדש, העסק מתמודד עם הוצאות בלתי צפויות, ורכישות מסייעות לשמור על תזרים שמאפשר המשך פעילות וייצור מקומי״.

איפה אפשר לקנות: בחנות ברחוב אלקלעי 5 (מתחם בזל), תל אביב; ובאתר עם קוד הנחה לקולקציה החדשה: BFF15.

כדאי לדעת: הסגנון של גלר נע בין מינימליזם רך לנוכחות צבעונית מדויקת, עם שימוש בולט בפסים שהפכו לחלק מהשפה המזוהה שלה. גלר עובדת עם צלליות נקיות ולא מתאמצות, ותשומת לב לפרטים קטנים, כך שהבגד מרגיש גם יומיומי וגם מוקפד.

כאחת הפעילות במחאת שער בגין להחזרת החטופים, היא שיתפה פעולה עם יפעת קלדרון, בת דודו של החטוף עופר קלדרון, וגליה חי, אמנית, מעצבת ופעילה אקטיביסטית במחאה – ביחד עם המעצב להב הלוי, ועם המאיירת אילנה זפרן, שאיורים שלהן הופיעו על גבי חולצות שההכנסות ממכירתן עזרו במימון המחאה.

---

נדב מצ׳טה

נדב מצ׳טה (במקור: נדב יהל) הוא מאייר, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שעובד כבר למעלה מעשור במדיות שונות וסוגים שונים של פרויקטים: איור לעיתונות, לספרים, למותגים מסחריים, לעטיפות אלבומים ועוד; לצד השתתפות בפרויקטים אמנותיים־מוזיאליים (כמו, בשנים האחרונות במוזיאון העיר תל־אביב-יפו, במוזיאון העיצוב חולון ועוד).

מה קרה: ״בערב פסח הייתי בדרך לסיני״, הוא מספר. ״כבר עברנו את מצפה רמון בדרכנו לאילת, והתחלתי לקבל הודעות על זה שהסטודיו שלי באזור שוק לוינסקי נפגע מטיל. לקח זמן עד שהבנו שטיל לא היה מעורב בעניין, הבניין פשוט קרס מעצמו ונפלה פינה בדיוק על הסטודיו שלנו (שאותו אני חולק עם איתן אלוא ואור סגל), ובעיקר על הדברים שלי.

״המזל הגדול היה שאף אחד לא היה בסטודיו, וגם שבגלל המלחמה – ברגע שהרגישו שהקרקע קצת רועדת – אנשים ברחו החוצה. הגעתי לסיני ביום רביעי אחר הצהריים ובשישי בבוקר השארתי שם את זוגתי ובתי ויצאתי חזרה באוטובוס מאילת כדי לנסות לחלץ דברים מהסטודיו. יש במקום חפ״ק של העיריה שמאוד עוזרים, אבל גיליתי שלא נותר הרבה להציל וגם אם כן – הרבה כלוא מתחת להריסות ואי אפשר להגיע לשם.

״להבנתי התכנון הוא להוריד את הבניין – קודם את החלק המסוכן שקרס ואז את כולו – ובתקווה אז יתנו לי לחפש עוד דברים בהריסות. למזלי המחשב נשאר בבית, אבל כל העבודות הפיזיות שיצרתי לאורך 15 שנה היו בסטודיו – סחורות, סקצ׳בוקים, הדפסים, אורגינלים. הכל״.

איך אפשר לעזור: ״אני עדיין לא מחפש סטודיו חדש כי אני מנסה להבין מה קורה, וגם אין לי כל כך מה להביא כרגע לסטודיו חדש. נותרו העתקים אחרונים של קלפי טארוט שיצרתי (יחד עם נעמה נח יואלי) שאפשר לרכוש, ואפשר להזמין אותי לעשות עבודות איור בפרויקטים שונים. המבט הוא קדימה״.

כדאי לדעת: אחד הדברים שמאופיינים עם מצ׳טה בשנים האחרונות הוא יצירה אישית־פוליטית שקשורה למציאות הנוכחית בארץ. אפשר להאזין לו מספר על כך בפודקאסט תיק עבודות.

---

נטלי אילון

נטלי אילון היא אמנית שעוסת בעיקר בפיסול ואינסטליישן. היא חוקרת באמצעות טכניקות שכפול שונות (תבנות, פריסה, זירוקס), את האופנים שבהם צורות מהדהדות וקושרות בין תופעות – בגוף האנושי, הטבע והשמיים. בשנים האחרונות היא מתמקדת במחקר של מבני פרחים ובהשוואה שלהם למבנים קוסמולוגיים. היא מלמדת פיסול במסגרות שונות, ומייצרת גם אמנות שימושית (עגילים, סימניות ועוד).

מה קרה: ״בערב חג פסח, הבניין של הסטודיו שלי בשוק לוינסקי קרס לתוך עצמו. חלק מהסטודיו ממש נמחץ תחת ארבע קומות שקרסו מעליו, וחלק נשאר שלם. כמה פסלים שלי נהרסו, כמה הצלחתי להציל, והשאר נותרו שלמים, אבל כלואים באזור שמסוכן לגשת אליו. עצוב. עשר שנים של עבודה ייקברו בפלורנטין, או במזבלה אליה הכל יפונה.

״הבניין עצמו ככל הנראה היה מוגדר כמסוכן, והבנייה באזור לא עזרה ליסודות הרעועים (מסתבר) שלו, וכמובן שכל הטילים שנורו על תל אביב השנה לא עזרו לו להישאר יציב. במזל אף אחד מהסטודיו שלי לא נכח ולא נפגע פיזית, אבל באירוע נפצעו שני אנשים, ומספר לא קטן של אמנים ודיירים איבדו את כל רכושם. מאז אני אוספת את השברים, תרתי משמע״.

איך אפשר לעזור: ״כרגע אני לא מחפשת סטודיו חדש. אני צריכה רגע להבין כמה כוחות או רצון יש לי בכדי לשלם עוד שכ״ד מוגזם על כמה מטרים רבועים ולא בנויים כהלכה במדינה המטורללת הזו. מה שכן, החלטתי להציע למכירה עבודות, כי המאורע הזה גרם לי להבין את החשיבות בכך שאמנות לא תישאר בתוך הסטודיו, אלא תהיה בבתים של אחרים.

אני מציעה למכירה רישומים, ציורים ופסלים. לצד זאת יש את מה שאני מוכרת בדרך קבע – סימניות ועגילים שהם העתקים של פרחים קטנים שתיבננתי, יצוקים מכסף.

איפה אפשר לקנות: עבודות (למכירה וגם לא) אפשר לראות באתר; אפשר ליצור קשר במייל או דרך חשבון האינסטגרם. 

כדאי לדעת: בימים אלה היא מציגה בתערוכה ״פנורמה – הספירה של האטלס״ באוצרות אורית בולגרו במוזיאון בת ים.