מרחב הספר כמדיום אמנותי: הגלריה לאמנות במכללת ספיר נפתחת מחדש

יובל: הי אביגיל, מה קורה? מה שלומך בימים אלו?

אביגיל: כמה חם! ושלומי טוב, מאוד עסוקה וגם מתרגשת מהתערוכה הקרובה

יובל: וואי ממש. חם. ולח. ואת עוד פותחת תערוכה בשדרות שבנגב ולשם כך התכנסנו – יש לך את הכבוד לאצור את תערוכת הפתיחה המחודשת של הגלריה לאמנות במכללת ספיר. איך זה קרה?

אביגיל: נכון, אבל מפתיע לגלות שמזג האויר בשדרות גרוע קצת פחות מתל אביב והקמפוס של ספיר יפה ונעים במיוחד!

אז רק לדייק – אני לא בדיוק אוצרת את תערוכת הפתיחה. לאה אביר היא האוצרת החדשה של הגלריה. לאה ואני משתפות פעולה מקצועית המון שנים, עבדו יחד באפשרות של ספר – תחנות פופ־אפ שעוסקות בעתיד של ספר האמן. עיצבתי מספר רב של תערוכות ופרוייקטים שלאה היתה אחראית עליהן. 

יחד עם ד״ר אורית בולגרו, ראש בית הספר לאמנות בספיר, נוצרה תוכנית תערוכות שנקראת ״מעטפות״: בכל תערוכה יוצר או יוצרת מדמיינים את חלל הגלריה מחדש, ומזמינים אמניות ואמנים נוספים להתארח בו ולהציג מעבודותיהם/ן. כל תערוכה משמשת מסד רעיוני ופיזי לאירוח ולשיתוף פעולה, והעבודות נשזרות זו בזו ויוצרות מרקם עשיר ומרובד

אביגיל: המחשבה־מחדש על החלל כוללת התחשבות בפונקציות השונות של הגלריה לא רק כחלל תצוגה לאמנות אלא גם כמרחב חינוכי, כחלל התכנסות, וכאבן שואבת לקהילות השונות שמרכיבות את מכללת ספיר ואת סביבתה

יובל: הבנתי. אני חושב. אז למען הסדר הטוב, מה הטייטל שלך בתערוכה? או שאנחנו בלי טייטלים ואתן עושות ביחד? איך זה עובד?

אביגיל: לאה הזמינה אותי לקחת חלק בתערוכה הראשונה בסדרת ״מעטפות״. יכולתי להציע כל רעיון שחושב את הגלריה מחדש ומציע דרך נוספת להתבונן במרחב הזה. אחרי ביקור בגלריה, היה לי ברור שהתערוכה צריכה לעסוק בספר ובספרייה, משתי סיבות עיקריות.

חלל הגלריה בספיר, שמשמש כבר שנים להצגת אמנות, שימש בעבר כשער לספרייה של המכללה, ועד היום הוא שוכן בצמוד אליה. הסיבה השניה היא שהחיבור ביני לבין לאה הוא בדיוק סביב המרחבים האלה של הצגת אמנות – הגלריה והספרייה. העיסוק שלי בקטלוג וספר האמנ.ית מבחינה אסתטית ותרבותית מזמן עיסוק בפורמט הזה.

לאה בחרה לארח אותי, ואני בחרתי לאחר אמניות ואמנים שעימם עבדתי בשנים האחרונות בכובע שלי כמעצבת בפורמט של ספר – הילה עמרם ושחר קורנבליט, טל דותן, יהונתן ריינר, דרור היבש, איתמר חפץ, תומר ספיר וגיא גולדשטיין

יובל: אז פנית לאמנים ומה ביקשת מהם?

החיבור ביני לבין לאה אביר הוא בדיוק סביב המרחבים האלה של הצגת אמנות – הגלריה והספרייה. העיסוק שלי בקטלוג וספר האמנ.ית מבחינה אסתטית ותרבותית מזמן עיסוק בפורמט הזה

אביגיל: פניתי לאמנים ובחרתי או ביקשתי מהם ליצור עבודות שמתייחסות אל מרחב הספרייה/גלריה כאלמנט ממשי ורעיוני, דרך העיסוק בידע חדש, בקדושה, בעטיפה ובכריכה, במבנה, בשימור, בהשראה ובמקצב. כמארחת למופת (אהמממ אהמממ) גם אני יצרתי מספר עבודות לתערוכה 🙂 כשמטרת העל מבחינתי היא לאתגר את הקטגוריה ואת הפונקציה של הספרייה והגלריה גם יחד, וליצור חלל היברידי מלא במשמעות

יובל: זה הזמן לדוגמאות

אביגיל: האמן גיא גולשטיין מציג סדרה של שלא הוצגה עדיין, שנקראת סולם יעקב מז׳ורי: סדרה של תשעה רישומי עפרון בפורמט ארוך וצר, שיוצרים מכלול אחד. העבודה מורכבת מחלקי מכונה שכאילו נמצאת בתנועה בגלל המעבר הצבעוני של גווני האפור. הרעש והשקט הם אלמנטים מרכזיים בחלל הספריה. המקצב כשלעצמו מגלה את האופן שבו דפדוף קשור לזמן ולחזרתיות,וכיצד באמצעות רעש ושקט בתוך פעולת העריכה, נוצרת משמעות.

דוגמה נוספת היא העבודה של האמנים הילה עמרם ושחר קורנבליט. הילה ושחר מציגים שולחנות כיתה מקושקשים בעיפרון. באזורים הצמודים לגבול, שולחנות כאלה משמשים להגנה כשמשתטחים תחתם, כך שהם בה־בעת סימן לחרדה ואמצעי לביטחון. תחתית שולחנות הספרייה חושפת קשקושים אקספרסיבים. אלה קווים של זיכרון שנובעים ממהות הקיום על קו הגבול. 

האמנים מציגים גם מקבץ רישומים ואוביקטים, פריטי רדי־מייד מטופלים, המייצרים ידע חדש אצל הצופה מעצם החיבורים יוצאי הדופן. העבודות הוצגו לראשונה בתערוכה ״בונדורמין״ בגלריה בארי, ביולי 2023. תחושת ההרדמות וההתעלמות מהזוועה שעלולה להתרחש עניינה את האמנים אז, וכעת מקבלת תוקף אחר.

טל דותן, מציגה את ״רגע לפני שידעתי״, מיצב משולב צילום דיגיטלי ופיסול בבטון שחלקו הוצג ממש לא מזמן בחממה של צבע טרי ובתערוכת הבוגרים של התואר השני באמנויות בבצלאל. טל, מתכננת ואדריכלית, חושבת על המרחב והאדמה ככלי שימור של נרטיבים הנערמים זה על זה בחלוף הזמן ושואלת כאן האם אנו מבקשים לשמר את העבר באופן אקטיבי דרך המבנה הסדור של הספר, הספריה והגלריה? והאם אפשר להפשיט אותם מנרטיבים ישנים כדי ליצור חדשים?

דרור היבש, גם הוא בוגר טרי של התואר השני באמנויות בבצלאל, מציג את ״מסה ריקה״. דרור יוצר נפחים הנושאים היעדר. חלקם מלאים באוויר, ואילו אחרים מוגדרים בידי חסרונו. 

האוביקטים שלו כולאים חלל פנימי ומגדירים את הריק כאוביקט. ריק ועוד ריק ועוד ריק ביחד, האם האובייקטים הללו הם עטיפה, קליפה, מיכל בלבד? לכאורה, מולנו עומדת ספריה נטולת תוכן, אך למעשה זוהי ספריה פנטסטית, שכל תוכן יכול להיכנס לתוכה.

תומר ספיר מציג מספר עבודות שבכולן הוא מיישם מתודולוגיות של קטלוג ושימור, שבהן הפנטזיה והמציאות נפגשות. במיצב נוכח יצור שנעדר מהאינדקס הזואולוגי הרשמי, יצור חד־פעמי ופנטסטי, פרי יצירתו של ספיר. חלק נוסף מההצבה מתייחס לקאנון הספרותי המקומי. ספיר מחזיר אל חלל הספריה/גלריה הנוכחית את ח.נ. ביאליק, באמצעות הנכחת המילה ״קיקלון״ ועם אמצעי התאורה שספיר עובד עימם בחלל התערוכה – חלונות אדומים שצובעים את החלל באור מלאכותי.

בנוסף מציגים בתערוכה גם איתמר חפץ ויהונתן ריינר (שהוא לא קרוב משפחה!)

יובל: מעניין אותי לשאול מנקודת המבט שלך כמי שעוסקת יום־יום בתקשורת חזותית, איפה את מזהה הבדלים באופן שבו את תופסת ספר וספריה ותערוכה, לבין האמנים שאת מציגה שמגיעים מעולם האמנות, ואיפה יש חפיפה?

אביגיל: הדבר שהיה הכי מעניין עבורי בתהליך החשיבה על התערוכה היה לראות את המכנה המשותף. כלומר, הערכים שעבורי הם אבני דרך בעבודת העיצוב – ידע חדש, קדושה, עטיפה וכריכה, מבנה, שימור, השראה ומקצב הם מושגים שרלוונטים בתחומים ועיסוקים רבים. 

הדבר הזה איפשר לי לחבר באופן מאוד גמיש ומעניין בין האמנים והעבודות ולייצר גוף עבודות שפורם מצד אחד את מושג הספר והספריה, וגם מחבר ומייצר משהו חדש ממנו. לצורך העניין – לא יוצגו ספרים!

יובל: דיברת על המכנה המשותף, איפה את רואה נקודות מבט שונות?

אביגיל: השוני הוא הנמען. כמעצבת תמיד יש תמיד נמען והוא מאוד חשוב: הקהל, הקורא, הצופה, המדפדף. מזה קשה לי מאוד להשתחרר. אני מעריצה את הקולגות שלי על כך שזה לא תמיד מעניין אותם 🙂

יובל: הקולגות מעולם האמנות או מעולם העיצוב?

אביגיל: הקולגות שלי מעולם האמנות, אלה שהזמנתי לקחת חלק בתערוכה

יובל: אז בסוף, כשסטודנטיות וסטודנטים בספיר יכנסו לתערוכה, מה את רוצה שהם יחוו? עם מי את רוצה שהן יצאו משם?

אביגיל: ראשית, אני מקוה שיגיעו לא רק סטודנטיות.ים מספיר! מזמינה מאוד גם את הסטודנטים.יות מהמוסדות האחרים יחד עם מבקרים מחוץ לכתלי האקדמיה. שנית, הייתי שמחה אם המבקרים היו רואים באור חדש ואחר את הפורמט שאני מרבה להתעסק איתו ב־19 שנה האחרונות (אמא׳לה, איך הזמן טס…): – מרחב הספר כמדיום אמנותי המשלב בין טקסט, דימוי, תוכן ומבנה והוא הוא כשלעצמו, כלי ליצירה.

דווקא כעת, בעידן שבו המרחב הפיזי של הספרים הולך ומצטמצם – המושגים שמוארים במושג ״מרחב הספר״ מאפשרים חקירה וניסוי. הספרייה והספרים שבתוכה הם אמצעי פעיל בשדה היצירה המקומי

---

מעטפה I: מרחבי הספר
אביגיל ריינר מארחת את הילה עמרם ושחר קורנבליט, דרור היבש, טל דותן, תומר ספיר, גיא גולדשטיין, יהונתן ריינר ואיתמר חפץ
הגלריה לאמנות במכללת ספיר, בניין 3
אוצרת הגלריה: לאה אביר
פתיחה: 26.7