אביגיל ריינר: על אף המהפכה הדיגיטלית, הדחף להוציא לאור לא גווע

יובל: הי אביגיל, בוקר טוב. מה שלומך בימים מורכבים אלו?

אביגיל: הי יובל! האמת, שמשמח אותי לקשקש איתך הבוקר, אז היום אני סבבה. בכללי – נגמרו המילים כולן…

יובל: והנה בכל זאת אנחנו מוצאים את ההזדמנות לדבר גם על דברים חדשים ומשמחים כמו תערוכה שלך בצ׳כיה! על טיפוגרפיה עברית. איך זה קרה?

אביגיל: נכון! לשמחתי הוזמנתי להעביר סדנה בפילזן, צ׳כיה בעקבות שיתוף פעולה ארוך שנים של מכון טכנולוגי חולון עם הפקולטה לאמנות ועיצוב על שם Ladislav Sutnar באוניברסיטה של West Bohemia. הסדנה נערכה במסגרת שבוע אמנות ועיצוב, שבו מתארחים אמנים ומעצבים מקומיים ובינלאומיים ומעבירים סדנאות.

לפקולטה לעיצוב יש מספר גלריות ברחבי העיר, והוזמנתי להציג את העבודות שלי מהסטודיו באחת מהן שנקראת ״אינקובטור״ (אחלה שם!). מכיון שהגלריה רחבת ממדים, הצעתי לחלק את המרחב לשניים.

שליש ממנו הוקדש לתערוכה של עבודות מהסטודיו שלי, בשם BOOK OBJECT, ושני שליש הוקדשו לעבודות טיפוגרפיות מתוך המחלקה לתקשורת חזותית במכון בשם FROM A TO Z (+ האות א׳ בעברית והאות האחרונה בערבית). החיבור בין שתי התערוכות הוא לא אקראי ומשרת גם את הסדנה שהעברתי בנושא ״טיפוגרפיה זרה ככלי לחיבור בין מרחבי שפה״

יובל: רגע שאלה – מי היה לדיסלב סוטנר? 

אביגיל: סוטנר היה מעצב צ׳כי חשוב! וכיום הפקולטה נקראת על שמו

יובל: אז מה את מציגה בתערוכה שלך?

אביגיל: התערוכה שלי מציגה פרוייקט אחד חדש שעשיתי במיוחד עם הצלמת גוני ריסקין – צילומים של ספרים כאוביקטים נחשקים. זו סדרה של כמעט צילומי אופנה ששמים את הספר במרכז הבמה. החלק השני של התערוכה היה שולחן עיון של הספרים עצמם. עליתי למטוס עם מזוודה ענקית מלאה באוביקטים מדופדפים!

יובל: איזה ספרים למשל? תני קצת דוגמאות

אביגיל: מגוון פרויקטים שנעשו בשנים האחרונות בסטודיו, לדוגמה הספר האחרון – ספר לאמן מוטי מזרחי שנקרא ״הבהובי תודעה״. הספר סוקר כמה עשורים של עבודה משמעותית של אמן ישראלי חשוב מאוד, במסגרת תערוכה במוזיאון פתח תקוה שאצרו גליה בר אור ואירנה גורדון. הספר הוצג בתערוכה וגם צולם מחדש במסגרת הפרויקט עם גוני, כפריט שהוא חלק ממערכת לבוש.

עוד דוגמה – ספר האמנית של יערה צח, שהוא כולה סוג של אוביקט טקטילי מתפרס בחלל. גוני ביימה סצנה יחד עם הפסל החדש של נועה יפה בפארק המדרון שבו השמלה המצולמת נראית כמעט כמו אוביקט פיסולי של יערה.

קיצור, היה ממש כיף לחשוב באופן אחר על הפרויקטים מהסטודיו

הנושא של הספר כאוביקט הוא משהו שמעסיק אותי מאוד. בתקופה שבה מעמדם של הספרים המודפסים מוטל בספק, המיקום של הספר כיצירת אמנות אוטונומית וכאמצעי לביטוי עצמי הוא דומיננטי בעיני

יובל: מאיפה הגיע הרעיון לעשות את הפרויקט עם גוני? לנטוש במובן מסויים את הפנים, שהוא עיקר העבודה שלך, והתרכז בספר כאוביקט?

אביגיל: האמת שהנושא של הספר כאוביקט הוא משהו שמעסיק אותי מאוד. בתקופה שבה מעמדם של הספרים המודפסים מוטל בספק, המיקום של הספר כיצירת אמנות אוטונומית וכאמצעי לביטוי עצמי הוא דומיננטי בעיני.

העבודה שלי כמעצבת לוקחת את הצהרת האמן.ית/האוצר.ת ויוצרת ממנה קונספט עיצובי שבהכרח מוביל את היחס בין טקסטים ודימויים. באופן כלשהו שיא התהליך הזה הוא הפורמט החיצוני הייחודי של הספר שלוקח בחשבון את הרב־ממדיות שלו דרך שימוש ב־360 המעלות של החפץ ועד החומריות היחודית.

בעבודה שלי בסטודיו עם אמנים, אני רואה שעל אף שמעמדו של הספר הוטל בספק עם המהפכה הדיגיטלית, הדחף להוציא לאור לא גווע. חלק נכבד מזה בא לידי ביטוי בספר כאוביקט נוכח בעולם

יובל: והעבודה עם גוני? איך ניגשתן לצילומים? מה את יכולה לספר על התהליך?

אביגיל: אז אני עוקבת אחרי גוני הרבה שנים, ואני מאוד אוהבת את השפה היחודית שלה. החיבור אליה נעשה בעקבות עבודת עיצוב שעשיתי עבור האמנית להלי פרילינג לאחרונה, שיצרה גוף עבודות חדש למכירה – DEATH CANDY, נרות מטורפים (!!!) שהוצגו ביריד צבע טרי ונמכרים עכשיו באתר שלה. גוני צילמה עבור להלי את העבודות שלה, וכשראיתי אותם ידעתי שגם הספרים שאני מעצבת הם אוביקטים נחשקים שיכולים ואף ״צריכים״ (!) להיות מיוצגים באופן הזה. 

ביקשתי מחברתי הטובה שרי טיטו לעזור לי לבחור חפצים ובגדים ליום צילום, גוני הציעה את פארק המדרון דווקא בגלל הפסלים החדשים שהוצבו שם בחודשים האחרונים. נסענו עם רכב מלא בספרים וחפצים ופשוט – זרמנו! 

אני אדם שמאוד מתמסר לאנשי מקצוע, אין לי שום בעיה לקחת צעד אחורה ופשוט לאפשר למי שאני עובדת איתו לעשות את העבודה. ולכן נתתי לגוני לביים את הכל. כמה כיף זה לא להיות בשליטה לפעמים…

יובל: הכי כיף. והכי חלום זה לבחור אנשים טובים ולתת להם לעבוד. ממליץ לכולםן. תגידי, איך כל זה עבד בחלל עם הפרויקטים של הסטודנטים? מה הם כללו?

עדן כרמלי ניסתה למצוא מילים שיגדירו את התחושה שלה בתקופה הזו. היא פירקה מילים כמו ״אסון״ וחיפשה את הסידור שלהם מחדש. ממש כמו שאנחנו היום מנסים למצוא סדר חדש בתוך הכאוס

אביגיל: הגלריה מותאמת לתצוגות שונות, ויש אפשרות מודלרית לחלוקת החלל, כך שעבדתי יחד עם מי שאחראית על הגלריה, האוצרת דניאלה קרמרובה, על החלוקות הללו. החלקים היו ממש נפרדים עם מעבר נחמד בינהם. לכל אחד מהחללים היה טקסט אוצרותי שכתבתי. התערוכה של עבודות הסטודנטים כללה עבודות מכלל הקורסים, החל משנה א׳ ועד פרויקטי גמר שהאלמנט הטיפוגרפי היה משמעותי בהם. 

האמת היא, שהעבודה המשמעותית ביותר בתערוכה עוסקת ב־7 באוקטובר. העבודה של עדן כרמלי שתכף מסיימת את הלימודים ועשתה את הקורס בהנחיית אבירם מאיר. עדן לקחה את השיר ״מחפשת מילים״ של ויסלבה שימבורסקה וניסתה למצוא מילים שיגדירו את התחושה שלה בתקופה הזו. היא פירקה מילים כמו ״אסון״ וחיפשה את הסידור שלהם מחדש. ממש כמו שאנחנו היום מנסים למצוא סדר חדש בתוך הכאוס…

יובל: ואיך היו התגובות? גם בכלל וגם בפרט שזה לא ברור מאליו שמציגים תערוכה של יוצרים מישראל

אביגיל: האמת המשמחת היא שהעם הצ׳כי ידוע בתור תומך בעם ובמדינת ישראל. זה פרט שלא ידעתי, אבל התוודעתי אליו בחודשים האחרונים. התגובות היו טובות מאוד, היה שיח פורה סביב עיצוב וגם סיבוב אמפתיה למה שאנחנו עוברים כעת.

דיקן הפקולטה, ווטך אוברכט, אמר בפתיחה של התערוכה שהקשר החזק בין ישראל לצ׳כיה נובע גם מתוך העובדה ששתי האומות חיו הרבה שנים תוך בידוד בינלאומי ויצוג פוליטי בעייתי. הוא התייחס לאלימות האכזרית של אירועי אוקטובר וגם לכאב שבמלחמה הנמשכת היום והכאב הגדול של שני העמים, הישראלי והפלסטיני כאחד. התרגשתי מאוד מהחיבור העמוק שחשבתי שיש למוסד הזה עם המכון הטכנולוגי בפרט וישראל ככלל

יובל: נייס. מה הלאה? על איזה אוביקטים נחשקים את עובדת בימים אלו?

אביגיל: המממ… אני עובדת על כמה פרויקטים כעת: ספר לאמנית ניצן סט, ספר לאמנית הילה ליזר בז׳ה, ספר למעצבת והאמנית אורית פרייליך, עיצוב להוצאת ספרים חדשים בארץ – הוצאת לוין, וגם להוצאה אמריקאית יהודית.

אני עורכת ומעצבת ספר בהתנדבות עבור משפחתו של תרי קיפניס שנרצח בקיבוץ בארי יחד עם זוגתו לילך ופול המטפל שלו. תרי צייר את נופי העוטף בשנים האחרונות. הספר יראה אור ממש בתחילת אוקטובר עם התערוכה לזכרו שתהיה בבית דניאל. נזכרתי שהיתה כתבה אודותיו בפורטפוליו.

ועוד כל מיני טפו!

יובל: הכי. מה עוד? משהו חשוב נוסך שלא אמרת לפני שנפרדות?

אביגיל: עוד – מאוד עסוקה ואוהבת את ההוראה, אז עסוקה בתערוכות פרויקטי הגמר של הסטודנטים המהממים שלי. וגם – סיימתי את לימודי האוצרות עיצוב בשנקר לאחרונה ורוצה מאוד להמשיך ולעסוק בזה. 

משהו חשוב – תודה רבה יובל על הפלטורמה הזו והשיחה בינינו. היה כיף ומעריכה את ההזדמנות לחלוק