כל מה שחשוב ויפה
גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות. הדמיות: מ״ל
גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות. הדמיות: מ״ל

הרשימה המשותפת // 1.10.26

גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות; ישראל דירתנו בגלריה פרזיה; תערוכות חדשות במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן; צל של נוכחות בקוביה 6; איתן בן אריה ודובי בליט בגלריה ציאורים; בן פישל בסלון משותף לאמנות

גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות

״יש מקום לכולם״, תערוכת יחיד לגיל זבלודובסקי, תפתח בשבת (3.10) במעבדה לאמנות בתל אביב (אוצרת: מירב רהט). התערוכה יוצאת משיחות אקראיות שהוקלטו במרחב הציבורי ללא ידיעת המשוחחים – משפטים שחדרו אל המרחב הפרטי ומעובדים בה לסצנות נרטיביות, אסמבלאז׳ וקאלי־ויזואלי שבו קולות של זרים הופכים חומר גלם לדיוקן עצמי־מקומי.

בשבע סצנות ברחבי החלל מציב זבלודובסקי רצף מצבים: תא מעבר צר המזמין מפגש מטריד עם אלימות מילולית ואור צהוב מרצד, קופסאות אור התלויות כשלטי רחוב, מקבץ מסכים שהופך משפטים של אנשים אחרים לשיחה אחת מתמשכת, ופס אור דקיק על הרצפה שמצריך את המבקר להתקרב ולרכון כדי להקשיב.

גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות. הדמיות: מ״ל

גיל זבלודובסקי במעבדה לאמנות. הדמיות: מ״ל


ישראל דירתנו בגלריה פרזיה

התערוכה בדרך לקלפי שתפתח מחר (2.10) בגלריה פרזיה בתל אביב (אוצר: עלי קפלן וילדמן) תחבר בין עבודות אמנות ועיצוב לכדי מיקרוקוסמוס של החיים בישראל. התערוכה לא עוסקת בפוליטיקה כמערכת מפלגתית, אלא בפוליטי כפי שהוא מתקיים בחיי היומיום: בחפצים שדרכם באים לידי ביטוי זהות, זיכרון, אמונה, מחאה, פחד, ייאוש, שייכות, ביקורת ותקווה. “ישראל דירתנו” מנסה להזכיר לנו שמדינת ישראל, בסופו של דבר היא בית בו גרים בו אנשים.

נרדין סרוג׳י בגלריה פרזיה. צילומים: איתי איילון

נרדין סרוג׳י בגלריה פרזיה. צילומים: איתי איילון

אורי שיפרין ענבי

אורי שיפרין ענבי

נועה תבורי

נועה תבורי


תערוכות חדשות במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

שתי תערוכות ייפתחו מחר (2.10) במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (אוצרת: איילת כרמי). הראשונה, ״עוף של חול״, חושפת לראשונה את סיפור הקמתו של המוזיאון, שנחנך ביולי 1958. מייסדיו, מאיר ורעיה נחושתן, איבדו את שני בניהם היחידים. באמצעות יצירות אמנות, תצלומים, כתבות עיתונות, תוכניות אדריכליות ומכתבים – חוזרת התערוכה אל תהליך הקמתו ואל רשת שיתופי הפעולה שאפשרה את קיומו.

השנייה, ״אמן. מקום. קהילה״, תערוכה קבוצתית המציינת מאה שנה להיווסדו של אשדות יעקב, ובוחנת את מערכת היחסים בין יצירת האמנות, המקום והקהילה ואת השתנותה לאורך זמן. העבודות המוצגות נעות בין שייכות לזרות, בין היכרות אינטימית להתבוננות מרוחקת ובין מחויבות לחיי הקולקטיב לבין היצירה האינדיבידואלית, ובה בעת האמנות שבה אל המקום ופועלת בו.

אליהו כהן במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

אליהו כהן במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

צלם לא ידוע, 1959

צלם לא ידוע, 1959

ראובן בן אלון. צילום: מ״ל

ראובן בן אלון. צילום: מ״ל


צל של נוכחות בגלריה קוביה 6

תערוכה בהשתתפותן של אירית אברמוביץ, רוזה בן אריה ושרית לילה האס, תפתח הערב (1.10) בגלריה קוביה 6 בתל אביב (אוצרת: גילית לוין רונן), ותעסוק בהבזקי זיכרונות המשולבים בחיינו – רסיסים שחלקם נשמרים וחלקם אובדים, המתארגנים מחדש לכדי רצף נוכח.

העבודות מבקשות לבחון איך הזיכרון ממשיך להתקיים ככוח פעיל בגוף, בתודעה, בחומר ובדימוי: צילומים משפחתיים, תכשיטים, תעודות ומתכונים הנטבעים בגושי שעווה כקפסולות של זמן, לצד צילומים המעובדים ומפורקים באמצעים דיגיטליים לכדי דימויים חדשים, בציור, בהדפס רישום ובקולאז׳.

אירית אברמוביץ בקוביה 6. צילומים: מ״ל

אירית אברמוביץ בקוביה 6. צילומים: מ״ל

שרית לילה האס

שרית לילה האס

רוזה בן אריה

רוזה בן אריה


birds

איתן בן אריה ודובי בליט בגלריה ציאורים

״קשר עמוק חי בתוכנו״, תערוכה משותפת לאיתן בן אריה ודובי בליט, תפתח מחר (2.10) בגלריה ציאורים בקיבוץ אורים (אוצרת: גילת בן אריה). התערוכה מציגה פורטרטים של חברי קיבוץ אורים שבנגב המערבי, ונולדה בעקבות פרויקט הראיונות של דליה רימר עם חברי הקהילה לאחר אירועי 7 באוקטובר ופינוי הקיבוץ.

בן אריה ובליט, בני המקום לשעבר, צילמו את המרואיינים בעקבות המפגשים והסיפורים שעלו בהם. בליט מצלם בצבע, ואת הרקע לכל צילום בחר מתוך שיחה עם המרואיין, מתוך רצון ליצור מרחב אישי המשקף את סיפורו ואת קשרו למקום; בן אריה בחר לצלם בשחור־לבן, ומציב את המצולמים במקומות ובדימויים שנצרבו בזיכרונו מילדותו.

איתן בן אריה בגלריה ציאורים

איתן בן אריה בגלריה ציאורים

דובי בליט

דובי בליט


בן פישל בסלון משותף לאמנות

״קשר קמע״, תערוכת יחיד לבן פישל, תפתח מחר (2.10) בסלון משותף לאמנות בתל אביב (אוצרת: ברכה גיא). התערוכה מציגה מיצבי טקסטיל חומריים ופיסוליים רחבי־היקף, הנעים במרחב שבין הגלוי לסמוי ומציעים התבוננות במשמעותן של שייכות, הגנה והורות.

התערוכה נולדה מתוך טלטלת ההורות הטרייה והרצון לטוות סביבה שומרת לדור העתיד. במרכז החלל יוצג צמיד קמעות מונומנטלי ומרחף, הקלוע משרשראות בדי טקסטיל עשירות בתליונים, ולצדו יצירת עץ אייקונית. תהליך העבודה של פישל מתאפיין בחיתוך בדים לרצועות דקות ובסריגה פיסולית הפורצת מן הקנבס אל המרחב, ושאריות החומר הפרומות הופכות מתוך מעשה היד למשאב של ריפוי ושקט.

בן פישל בסלון משותף לאמנות. צילומים: מ״ל

בן פישל בסלון משותף לאמנות. צילומים: מ״ל

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden