״קריעה״: אסתי דרורי חיות בבית האמנים, תל אביב

בתערוכת היחיד ״קריעה״, האמנית אסתי דרורי חיות מפרקת עולמות חזותיים מוכרים ובונה מהם מציאות חדשה. בתערוכה שאצר אסד עזי, דרורי חיות עוסקת בזיכרון, בזהות, בארעיות ובאובדן תחושת הביטחון. באמצעות גובלנים, שעווה, חוטים וחפצים, היא בוחנת את האפשרות ליצור עולם חדש מתוך שרידיו של עולם שהתערער. שיח גלריה עם האמנית והאוצר יתקיים בתערוכה בשבת, 21.11.

נופים פסטורליים, בתים קטנים, פרחים, צמחייה ירוקה ושמיים כחולים מושלמים – הדימויים המוכרים מגובלנים מסורתיים מציגים עולם אידילי, שליו והרמוני, מעין גן עדן קטן התלוי על הקיר. אלה מראות המעוררים געגועים לתקופות, למקומות ולזיכרונות, לעולם שהאדם עשוי לבלות חיים שלמים בחיפוש אחריו.

דרורי חיות הופכת את המראות הללו לזירה של פירוק, שיבוש והרכבה מחדש. הנופים השלווים נקרעים, החוטים משתחררים ממקומם, הצבע והשעווה פולשים אל הדימוי המקורי, ומה שהיה מוכר ובטוח הופך למרחב פגיע, מורכב ומאיים.

דרורי חיות, ילידת חיפה ובת לניצולי שואה, עוסקת בעבודתה בזיכרונות ובדימויים שנצרבו בתודעתנו, בעיקר בילדות, וממשיכים לעצב את תפיסת עולמנו ואת הציפיות שלנו ממנו. תמונות, סיפורים, חוויות וחלומות – אלפי פיסות חיים השמורות במגירות הנפש, כמעין טלאים המרכיבים את זהותנו.

מעניין שדווקא הגובלנים, שלא היו חלק מנוף ילדותה, הפכו למרכיב מרכזי ביצירתה. היא אינה יודעת להצביע על הרגע שבו החלה התעניינותה בהם, אך מזהה קשר בין המשיכה שלה לחומרים, לעיצוב ולבניית אובייקטים שימושיים, ובהם נעליים ותיקים, לבין הדרך שהובילה אותה לעיסוק האמנותי הנוכחי.

לפרום את המוכר

תהליך היצירה של דרורי חיות אינו מתחיל במצע לבן וריק או ברעיון מגובש שתוצאתו ידועה מראש. היא מעדיפה לפעול מתוך מפגש עם חומרים קיימים, להתנסות, לפרק, לשנות כיוון ולאפשר לעבודה להתפתח באופן אינטואיטיבי.

הגובלן משמש עבורה נקודת מוצא ולא יצירה מוגמרת. היא גוזרת, קורעת ופורמת אותו, ולאחר מכן שבה ומאחה את חלקיו באמצעות תפירה, שעווה וכתמי צבע. לעיתים היא הופכת את הגובלן ומתבוננת בצדו האחורי, במקום שבו נחשפים החוטים, הקשרים והמבנה הסמוי של הדימוי. דווקא החצר האחורית הזאת, האסתטיקה של מה שנועד להישאר חבוי, הופכת למקור של אפשרויות חדשות.

החוטים הנפרמים משתחררים מתפקידם המקורי באריג והופכים לקווים עצמאיים, המשתלשלים כלפי מטה, מסמנים תנועה, כיוון או התרחשות. לעיתים הם חורגים מגבולות העבודה, והדימוי הדו־ממדי מקבל נוכחות בחלל. הפירוק אינו רק פעולה של הרס, אלא גם אפשרות לבריאה מחודשת. מתוך החומרים הקיימים נוצרת שפה אחרת, שבה הדימוי המקורי ממשיך להתקיים, אך זהותו משתנה.

לשעווה מקום משמעותי בשפתה האמנותית של דרורי חיות. בטכניקת האנקאוסטיק היא עובדת בשכבות של שעווה ופיגמנטים, היוצרות משטחים עשירים בחומר, בצבע ובטקסטורה. השעווה אינה רק אמצעי ציורי או חומר מאחה. היא מכסה וחושפת, משמרת ובה בעת מטשטשת את הדימוי שמתחתיה. לעיתים היא אוטמת ומסתירה, ולעיתים מאפשרת הצצה אל השכבות הקודמות. כך היא מעניקה לפני השטח איכות כמעט גופנית, כאילו העבודה עצמה נושאת בתוכה את עקבות הזמן ואת סימני השינויים שעברה.

השכבות המצטברות יוצרות מתח בין הגלוי לנסתר, בין מה שנותר מן העבר לבין מה שהשתנה לבלי הכר. השעווה הופכת לחלק מן המהלך הרחב של התערוכה: ניסיון לשמר זיכרון, ובו בזמן להכיר בכך שהזיכרון לעולם אינו נשאר שלם או קבוע.

כפי שמתאר אוצר התערוכה, אסד עזי, תהליך היצירה מוביל שוב ושוב אל ״המקום״ – מקום חדש המשקף את המציאות שבה אנו חיים, מציאות שבה הקיום נתון בסכנה ועשוי להתפרק. הבית, שהיה מקור לביטחון ולאינטימיות, מתערער והופך למרחב מאוים. הנופים האידיליים, שהבטיחו שלווה וסדר, אינם יכולים עוד להתקיים כפי שהיו. הקריעה חודרת אל תוך הדימוי, משבשת את ההרמוניה ומערערת את תחושת היציבות.

הבית, החצר והנוף שסביבו אינם עוד יחידה שלמה ואחידה. הם מורכבים מחומרים, מטכניקות ומשכבות שונות של זיכרון ושל מציאות. אין בהם בהכרח מרכז ושוליים, אלא מארג של התרחשויות המתקיימות זו לצד זו.

מתוך הפירוק נבנית זהות חדשה – לא רק של הדימויים, אלא גם של השפה האמנותית ושל היוצרת עצמה. שפתה של דרורי חיות היא שפה פסיפסית, המצרפת ייצוגים של עולמות שונים, זיכרונות, חומרים וצבעים, לכדי מציאות חזותית חדשה.

העולם שנוצר על חורבותיהם של עולמות קודמים הוא פחות ריאליסטי ויותר פיוטי, אנושי, פגיע וכאוב. הוא מבטא את אימת הארעיות והכיליון, אך גם את האפשרות להתבונן מחדש במציאות, בעיניים פקוחות ומפוכחות.

---

אסתי דרורי חיות | קריעה
אוצר: פרופ׳ אסד עזי
בית האמנים תל אביב, רחוב אלחריזי 9
נעילה: 28.11