שבוע הספר

אזהרה קטנה: לכל מי שמחפש תובנה מעניינת במיוחד, הפעם אין לי.

חזרתי עכשיו משבוע הספר אחרי שביקרתי בו גם ביום חמישי וגם ביום רביעי. כשאני חושב על זה, ביקרתי היא לא המילה הנכונה להשתמש בה. עמדתי מאחורי הדוכן של הוצאת בבל ומכרתי ספרים. בלי להגזים, ואני יודע שזה משהו שאני נוטה לעשות לפעמים ( – להגזים), השעות שבהן הייתי שם היו ההיילייט של השבוע שלי. זה התחיל ביום רביעי שבו קבעתי עם חברה למסורת השנתית שלנו, ומכיוון שחיכיתי לה שעה, קפצתי לדוכן כדי להגיד שלום (למי שלא יודע, אני מעצב לבבל את רוב העטיפות בשנה האחרונה). מפה לשם מצאתי את עצמי ממליץ, משכנע ומוכר ספרים, ומכיוון שכל כך נהניתי חזרתי גם בחמישי וגם בשבת, אבל הפעם ליותר שעות.

לא יודע למה, היה משהו ממכר בחוויה הזו, בלפגוש את האנשים שקונים את הספרים, שרק לפני כמה שבועות או מספר חודשים, עוד היו בגדר סקיצות במחשב שלי. לראות מה הם אוהבים, ולמה הם מתלבטים, ואיזה שאלות הם שואלים, ומה הם עוד קנו, והאם בכלל מישהו מהם שם לב לעטיפה. וכמובן, זה תמיד נחמד לפגוש אנשים שאתה מכיר ולפטפט עימם, חלקם יודעים למה אתה מוכר פתאום ספרים וחלקם מגלים בפעם הראשונה עוד פן שלך. עם חלקם דיברת רק אתמול ואת חלקם לא ראית מהתיכון, חלקם היו מרצים שלך ולחלקם יש בלוג פה ברשימות (הלכתי להגיד שלום לגילי בדוכן ממול). המגע האנושי הזה פשוט היה קסום, ולא יעזור כל הרעש וההמולה ומתחם מילקי שהיה צמוד לדוכן, פשוט היה כיף.

מה שנחמד כמובן היה המקום, ככר רבין. אני זוכר איך בתור ילד הייתי הולך לבד לככר, עובר בין כל ההוצאות, אוסף את כל הקטלוגים ולוקח הביתה. מה שאני לא זוכר זה מה עשיתי איתם מאוחר יותר. הדבר שהשתנה מאז זה שיתופי הפעולה של כל הוצאות, והמבצעים והדוכנים שכולם מתערבבים. פעם היה ברור מי נמצא איפה, היום כבר קשה יותר לדעת. ממש כמו הספרים שצילמתי פה למעלה. פתאום זה לא נדיר למצוא שני לוגואים של הוצאות שונות על אותו הספר (ופתאום אני נזכר שאחד הפוסטים הראשונים שלי בבלוג עסק בדיוק בנושא הזה). נדמה לי אגב שהוצאת כתר היא המובילה בשיתופי הפעולה המוזרים האלו. מוזרים במיוחד מבחינה גרפית:  איך מחליטים מי למעלה ומי למטה, מי גדול ומי קטן (שרק תבינו מה באמת מטריד אותי…).

אז זהו, נגמר. חבל, אבל לא נורא. עוד פחות משנה זה חוזר.