כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

חגיגה גלקטית מרהיבה

כבכל שנה גם השנה לכל תערוכת בוגרים יש הזמנה ותדמית משלה. ראשונות להפציע עם תדמית ואתר במיוחד לתערוכה הן שנקר והדסה. בדומה לשנה שעברה גם השנה עיצב את שתי התדמיות המעצב הסופר מוכשר אברהם קורנפלד, שהוא גם המייסד, שותף ובעלים של אנטייטלד. היה לי העונג לשוחח עם אברהם על החופש שהוא לקח מעיצוב בשנה האחרונה, על התהליך של עיצוב התדמיות, מה צריך לקחת בחשבון, איך יוצרים תדמית לתערוכה של מוסד אקדמי עם מחלקות שונות אחת מהשנייה, האם באמת צריך תדמית גרפית לערוכת בוגרים, ועוד.

yuvalsaar: שלום שלום

Avraham: היי

yuvalsaar: חזרת מהים?

Avraham: יס. יש מלא גולשים היום

yuvalsaar: מסקנות שאתה רוצה לשתף את הקוראים לפני שמתחילים?

Avraham: כבר מתחילים?

yuvalsaar: סמול טוק זה לחלשים

Avraham: אוקיי. איפה נתחיל?

yuvalsaar: בזה שאני אגיד שבדיוק לפני שנתיים (נכון?) סיימת את לימודי העיצוב במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר ושקודם לכך למדת צילום בהדסה; ובכך שאשאל מה עשית מאז

Avraham: את שנקר סיימתי לפני שנה והדסה סיימתי לפני 5 שנים

yuvalsaar: רציתי לכתוב שנה אבל איכשהו היה נראה לי שעבר הרבה יותר זמן

Avraham: הזמן עובר לאט כשנהנים… או שזה מהר? בכל מקרה מאז שסיימתי את מסכת הלימודים המייגעת שלי הייתי בשנת שבתון מעיצוב

yuvalsaar: הסבר, פרט ונמק

Avraham: שש שנים של דדליינים זה יותר מידי… אינסוף הגשות והמון לחץ מכל כיוון. מאד קל להבחין בתוצאות התופעה כשמסתכלים על סטודנטים טריים בשנה א' שבאים ללמוד תקשורת חזותית (למשל) – הם נראים זקופים ומלאי מרץ. זה לא נמשך הרבה זמן… אם מסתכלים על הבוגרים שהרגע סיימו את שנה ד' הם נראים מלאי חרדות ועם בריאות נפשית ופיזית רעועה. זה לפחות מה שקרה לי. שש שנים שבהם התשתי את עצמי, בלימודים ובפרוייקטים חיצוניים שבהם השקעתי במקביל. אז הייתי צריך להתנתק מכל העיצוב הזה. לא עיצבתי כמעט שום דבר למשך כמעט שנה. התפרנסתי מתיכנות ועשיתי "חשבון נפש" (זה נשמע רע)

yuvalsaar: דווקא לא. אני לגמרי יכול להבין את זה

Avraham: התוצאה השלילית של הניתוק הזה היתה שכל הביטחון שהיה לי ביכולות העיצוביות שלי ירד לרצפה

yuvalsaar: אבל הנה עברה שנה ואתה מוצא את עצמך מעצב (שוב) את אתרי התערוכות של שנקר ושל הדסה, שנה שנייה ברציפות

Avraham: לשנקר זאת שנה שלישית ברצף. לפני 3 שנים ביקשתי לעשות את זה וכנראה שהייתי היחיד אז נתנו לי. זכיתי ב'מכרז' מול עצמי. ביקשתי כי הרגשתי צורך לשפר את הפורמט שהיה מקובל אז של לעשות דימוי אחד שמלווה את כל האירוע ועל כל הפורמטים נראה אותו דבר, קופי פייסט כזה.

yuvalsaar: וואלה. יש לך לינקים למה שעשית שנראה על מה מדובר

Avraham: עד 2009 רוב המחלקות היו עושות לעצמן הזמנה פרטית לתערוכה שלהן. כשכולם הציגו תערוכה אחת יחד היה בלאגן גדול של הזמנות בחוסר אחידות. התעקשתי שלכל המחלקות תהיה הזמנה שהיא נגזרת של ההזמנה הכללית. שפה אחידה

yuvalsaar: נכון. זה לא קצת יוצא דופן שנותנים לסטודנט שנה ג' לעצב את כל התדמית של התערוכה? ולא, אני כבר מכיר אותך, זה לא הזמן להצטנע

Avraham: יכול להיות. הסכימו שאעשה את זה כי הצלחתי לצבור איזשהו מוניטין בשנקר בעקבות הכרזות שעשיתי יחד עם חברה ללימודים (שיר חולב) להרצאות ההעשרה השבועיות של שנקר, ועוד כמה פרוייקטים שעשיתי לשנקר בנפרד שזכו להצלחה.

בכל אופן אני חושב שהדרייב העיקרי שלי לעשות את זה גם היום הוא לעשות עיצוב שאשכרה ירגש מישהו. אם העיצוב היה מרגש בשנים הקודמות זה היה משמח אותי ולא היה לי כל רצון להתערב. זה סוג של להגיד "אם אף אחד לא מוכן להרים את הכפפה ולהשקיע אני אעשה את זה". זה מצריך אומץ לשים את עצמך ככה על הקיר. שבנה שעברה כשעשיתי את התדמית של שנקר קיבלתי תגובות של "אה… בשנה הקודמת היה יותר טוב.. "

yuvalsaar: לול

Avraham: אני חושב שהם צודקים חלקית, תלוי מה הקריטריונים של כל אחד ל"עיצוב טוב". אי אפשר לרצות את כולם אף פעם בתחום הזה. בשנת השבתון שלי קיבלתי המון תובנות על התחום (וזו הייתה אחת מהן)

yuvalsaar: אוקי. ולפני שנגיד מילה על התהליך ובכלל, איך הגעת לעצב את התדמית של הדסה?

Avraham: פנו אלי, לפני שנתיים. כנראה בגלל ה"reputaion"… דינה שחר, אישה מקסימה, ועל הדרך ראש החוג לעיצוב תעשייתי, העבירה הרצאה באירוע של קהילת המעצבים. אני העברתי הרצאה מיד אחריה באותו הערב וככה הכרנו. אני מניח שככה היא נחשפה אל חלק מהעבודות שלי. אחרי כמה שבועות פנו אלי מהדסה.

yuvalsaar: אוקי. אני חושב שהבנתי את הרציונל מאחורי בניית תדמית לתערוכות בוגרים באופן כללי אבל בוא תספר רגע איך זה עובד. נותנים לך בריף? מה בעצם ההבדל בין שנה לשנה? מול מי בכלל אתה עובד, ומי מחליט

Avraham: זה שונה מאד בין שני בתי הספר. אבל בכללי זה עובד כמו כל פרוייקט – הם מבקשים הצעת מחיר, אתה שולח להם מחיר נמוך מידי, הם מנסים להוריד אותך, אתה מסכים ואז נפגשים לקפה ומאפה. העבודה היא מול הרבה אנשים מתפקידים שונים וזה לפעמים טריקי לגרום לכולם להיות מאושרים. בד"כ מספיק שהרוב קובע ואז כבר חייבים להוריד את הקבצים לדפוס וברגע שזה מודפס כולם מרוצים.

אני משתדל ללבוש את הכובע של האיש שנותן את הפיתרון ולא להראות סקיצות אלא רק לתת את העיצוב האחד הסופי שנכון ביותר עבורם; בשביל מה לסבך אותם. ואני עובד מאד קשה כדי להגיע לפתרון הזה. זה לא קל – זה לפתור משוואה ממתטית בעלת משתנים רבים כל כך. אני גם חייב להגיד שבשני בתי הספר, האנשים שמולם אני עובד נהדרים ונותנים לי את החופש היצירתי שאותו אני מוכרח בשביל לפרוח

yuvalsaar: מעניין אותי מה הבריף שאתה מקבל. הרי המוסד נשאר אותו מוסד שנה אחרי שנה, הבנין אותו בנין, וגם אם הבנין משתנה או נוספה מחלקה, המהות נשארת אותה מהות. לא ככה?

Avraham: הבריף הוא פחות או יותר – יש תערוכה בX ביולי. מתי ההזמנות יהיו מוכנות?

yuvalsaar: לול

Avraham: כמובן שיש מלא פרטים שצריך לדעת. אני רוצה לשמוע על המיקום, איזה מחלקות מציגות, מי אוצר את התערוכה, מה אנחנו רוצים לשדר? כמה מבקרים צפויים להגיע? אני צריך לחקור אותם קצת כדי להבין את הרצונות והפנטזיות שלהם. ואז מגישים להם אותם (פה הופיע סמיילי)

אחרי שאני מקבל את המידע אני בונה מפרט של כל מה שאני הולך לעשות – כל הפורמטים השונים ולוחות הזמנים. כל התוספות (אתר, פייסבוק..) זה אקסטרא על חשבון הבית. זאת גם אולי הסיבה שחוזרים אלי כי אני תמיד נותן דברים שהם לא חשבו שהם בכלל צריכים. אני באמת חושב על דרכים לגרום לאנשים לבוא לתערוכה. זה כל כך חשוב לי שהעיצוב יעבוד שלפעמים אני מרגיש שזה יותר חשוב לי מאשר להם. ולהם חשוב.

וזה עובד. אנשים באים. זה לא קל לנסות לגרום לכולם להיות מרוצים ועדיין להיות מרוצה מזה בעצמי.

yuvalsaar: איך מגיעים אם כך בכל פעם למשהו אחר? זה לא קשה?

Avraham: אני ניגש לזה ברצינות רבה מאד. אני מתנתק מהעולם כמה שאפשר למשך שבועות עד שיוצא משהו. השנה ניסיתי להעסיק מישהו שיעבוד יחד איתי כדי להוריד את העומס, וגם כי לא היה לי ביטחון שאני יודע עדיין איך לעצב אז רציתי תגבורת. אבל אחרי שבועיים גיליתי שאני חייב לעבור את זה לבד. כמו סופר מיוסר; זאת ממש עבודה מדיטטיבית.

yuvalsaar: מה אתה יכול לספר על ההבדל בתוצאה הסופית בין הדסה לשנקר? מה היה חשוב לך להעביר בשני המקרים?

Avraham: קודם כל היה לי מאד חשוב לעשות לשני בתי הספר עבודה שהיא זהה ברמה העיצובית, שאני מרוצה מהתוצאה באופן שווה. הדבר האחרון שאני צריך זה שמישהו ירגיש מקופח. בהתחלה הרגשתי שזה אולי לא מקצועי לעשות לשני גופים מקבילים את התדמית – אבל אז הבנתי שבאותו אופן שלא תהיה להם בעיה לעבוד אם אותו הנגר שהיה בונה לשניהם את השולחנות בבי"ס כך גם אין סיבה שזה צריך להפריע להם שאני נותן שירות לשני בתי הספר. ואני לא שונה מנגר. מה גם שאני בוגר של שני בתי הספר האלה ואוהב אותם כמו אבא ואמא שלי (גם פה הופיע סמיילי)

yuvalsaar: אוווווווווווווו

Avraham: אם בצלאל לעומת זאת היו מבקשים ממני לעצב להם אני מניח שהייתי חושב פעמיים – כי הם לא קיבלו אותי ללימודים. פעמיים (לא לצילום ולא לעיצוב גרפי). כך שלא מגיע להם לקטוף פירות מהעץ שהם לא גידלו.בכל מקרה היה ברור לי שכל אחד מבתי הבי"ס צריך פיתרון שונה לגמרי, שנקר זה שנקר והדסה זה הדסה: לכל אחד יש אופי אחר, משדר משהו אחר ומושך קהלים קצת שונים.

בהתחלה עשיתי הרבה מחקר, הייתי שואל אנשים מה הם חושבים על כל בי"ס כדי להבין מה התדמית שלהם ואיך הם נתפשים. להדסה ניסיתי גם להרגיש איך זה לנסוע עד ירושלים בשביל התערוכה. זה אישיו. אז העליתי את עצמי על מונית שירות לירושלים הלוך ומיד חזור וכל הדרך לשם חשבתי לעצמי איך גורמים לתל אביבים לצאת מהבועה עד הדסה. חויה מעניינת.

יחד עם דינה ראש החוג ודגנית רכזת החוג החלטנו שיש כמה דברים שאפשר להדגיש בעיצוב כדי לגרום לאנשים לרצות לעשות את הקפיצה לירושלים – שזה שווה את זה. המחשבה הייתה לדמות את הדסה ליין טוב ששווה לסוע בשבילו למרחקים בשביל לטעום אותו.

ואז הגענו למשפט "דברים שרואים מכאן", שזה אומר "אם לא תזיזו את הישבן שלכם ותבואו לירושלים אתם מפסידים את מה שרואים כאן – עיצוב משובח ומקומי". זה נותן עוד טיזר קטן ואינסנטיב להגיע עד לירושלים, זה שווה את המאמץ (הפסיכולוגי) של לצאת מהבועה התל אביבית – כי בזכות המיקום במרכז עיר הבירה של ישראל – עבודות הבוגרים שמוצגות בהדסה הן אחרות, טובות, מרעננות ומפתיעות. הדסה זה "כאן" – וזה מקומי- ישראלי".

yuvalsaar: ושנקר – מה אתה יכול להגיד בכמה מילים על הקונספט השנה לעומת שנים קודמות

Avraham: בשנקר נתקלתי באתגר חדש: השנה החליטו לצרף את הפקולטה להנדסה לתערוכה וזה בלבל את כל ההיררכיה כי כבר לא לגמרי מסתדר לכתוב מחלקות ופקולטה באותה שורה. ניסיתי לחשוב על דימויים שמייצגים את המערך של שנקר, לנסות להבין איך העולם שלהם בנוי כדי שאוכל לעצב שפה שגם מתאימה להזמנה כללית לכל התערוכה וגם שנגזרות ממנה הופכות להזמנות המחלקתיות. המחשבה הראשונה היתה לייצג כל מחלקה ע"י תרנגול (יש מגוון של זנים) ואת שנקר כולה כלול תרנגולות, אבל פסלתי את זה על הסף

 

yuvalsaar: דווקא היה נחמד לראות את לול התרנגולות הזה

Avraham: ממש. אח"כ חשבתי שכל מחלקה היא נתח בשר בשוק הקצבים ושכל שנקר זה שור גדול, והיו עוד כל מיני וריאציות משעשעות כאלה שבחיים לא היו מתקבלות, עד שהגעתי לעניין "הגלקטי". בתדמית של התערוכה, שנקר היא מערכת שמש שכוללת כוכבי לכת (שבעה למען הדיוק) הסובבים סביבה. כל כוכב לכת מייצג מחלקה (או פקולטה) והם כולם סובבים סביב שנקר במהלך השנה – כל אחד בקצב שלו. ורק פעם בשנה זה קורה! כל כוכבי הלכת נפגשים באותה נקודה על הציר (בבניין המחלקה לאמנות רב תחומית) לחגיגה גלקטית מרהיבה!!

yuvalsaar: ומה היה הקונספט בשנים קודמות?

Avraham: בשנה שעברה הלכתי על קונספט של צורות בסיסיות. השפה החזותית היתה מאד פשוטה (אך לא פשטנית). כל מחלקה קיבלה צורה וצבע. זה התאים מאד לתדמית שעשיתי בשנה זו לשנת ה40 של שנקר שגם היא דיברה על פשטות צורנית. הצורות שבחרתי לכל מחלקה התבססו על תאוריית הצורה-צבע של קנדינסקי.

yuvalsaar: ככלל נראה שאתה מאד מחבב שפה גרפית וקטורית ושימוש מאד מובהק בצבע, אבל בורח מצילום ודימויים כמו מאש. אני צודק?

Avraham: תודה. מעניין שאתה אומר את זה. כמעט לכל פרוייקט בעיצוב אני מנסה בהתחלה לבנות שפה גרפית שמתבססת על צילומים, אבל מייד גונז את זה ועובר לצורות וקטוריות

yuvalsaar: ובמיוחד לאור העובדה שלמדת צילום

Avraham: לא יודע, זה יותר מידי ערבוב בין קודש לחול בשבילי (צילום זה קודש). אני חושב על זה הרבה. בתקופות שבהן אני מעצב אין לי חשק לצלם ולהיפך. אני חושב שהעיסוק בשני התחומים האלה מאזנים אותי בגלל שאני עוסק בהם כל פעם בנפרד. לא מערבב. זה ללכת למסיבה לעומת להתבודד ולטייל ביער. יש מסיבות טבע אבל תמיד מגיעים שוטרים ופותחים לדי'גיי תיק. עיצוב זה מסיבה.

זה קונפליקט שיש לי בין פנים לחוץ. אני אוהב לצאת החוצה לרחוב כדי לצלם – לראות מה יש בחוץ דרך רגש פנימי שהוא רק שלי, לחפש לתעד משהו שאוכל להזדהות איתו. לעומת זאת בשביל לעצב אני צריך לשבת בפנים בבית מול המחשב ולחפש איזה מכנה משותף, משהו חיצוני – שכולם רואים אותו – אני חושב על החיצוניות של הדברים – מהם הדברים שאחרים יכולים לראות. זה ההבדל בין להסתכל פנימה לבין להסתכל החוצה.

yuvalsaar: אתה גם בכל פעם עושה פונט שמתאים לקונספט ולעיצוב

Avraham: חשוב לי שהמראה הסופי של העיצוב יהיה ייחודי ולא ייראה כמו משהו שראו כבר (זה קשה מאד ואני לא בהכרח מצליח לעשות את זה) וזאת אחת הסיבות העיקריות שאני מייצר לכל עבודה פונט חדש שמתאים לשפה ותומך במה שאני רוצה שהיא תשדר. הפונטים שכבר קיימים ובשימוש לרוב כבר מייצרים הקשר מסויים מכיוון שהצופים ראו אותו מופיע במקומות אחרים (גם אם לא במודע). כמו שחבר אמר לי לא מזמן "כל פעם שאני רואה עיצוב או מודעה בפונט בלנדר אני נזכר בחשבון הארנונה של תל אביב שלא שילמתי". אני לפני חודש קיבלתי דו"ח בבלנדר.

איך אוכל לעצב תדמית לתערוכת הבוגרים שאנשים ייראו ומיד יחשבו על אורנג', מרוץ נייקי, סלקום או על החשבון ארנונה שהם צריכים לשלם? אני רוצה לבנות עולם חזותי וחווייתי שהוא חדש וייחודי. חוויה חדשה. עולם חדש.

קיבלתי דו"ח בבלנדר זה טוב.

yuvalsaar: זה מעולה. נראה לי שקיבלתי את התשובות שלי. משהו להוסיף לפני שאנחנו מסיימים?

Avraham: האמת שאני קשקשתי כל כך הרבה ובכלל מעניין לשמוע מה אתה חושב על ענייני התדמיות. זה נראה לך נחוץ בכלל? הרי אפשר פשוט לכתוב על דף בגדול "תערוכת בוגרים". לפעמים נראה לי שהאנשים שבאים גם ככה באים.

yuvalsaar: זו שאלה טובה, מסוג השאלות שקשה לענות עליהן כי קשה לי לראות איזשהו בית ספר שמוותר על זה, קצת כמו כל שלטי החוצות במערכות הבחירות או תשדירי השירות. אבל כן, זה נראה לי נחוץ, ולו בגלל שתערוכות הבוגרים הן אחד הכלים למשוך נרשמים חדשים ואני חושב שאם התדמית נראית טוב זה בטוח עוזר לרושם הכללי

Avraham: השנה הדסה ויתרו על ההזמנות המודפסות. זה מאד הרשים אותי זה מראה על חשיבה עכשווית. רק רשת.

yuvalsaar: צודקים לגמרי

Avraham: לכן אני גם משקיע באתר כל שנה. אני רואה את הסטטיסטיקות ועד כמה שזה אפקטיבי

yuvalsaar: תגלה לנו משהו או שזה סודי בהחלט?

Avraham: לא סודי. למרות שאני מקבל לא מעט ביקורת של "בשביל מה אתר? כולה עוברים מעל קוביה וזה משנה צבע. מיותר", אבל בסטטיסטיקות רואים שאנשים נשארים באתר/דף הפשוט הזה למשך 3 דקות בממוצע ומעבירים את העכבר על כל קוביה בכיף שלהם. זה ה מ ו ן במונחים של אינטרנט. לצורך השוואה באנטייטלד מבקר ממוצע נמצא בכל האתר למשך 3 דקות וזה אתר עם המון דפים, קישורים פנימיים וחומר קריאה.

אני חושב שהמשחק האינטרקטיבי נותן למבקרים באתר כמה רגעים של הפוגה. מיני מדיציה. כמו להיות ילדים שוב ולשחק עם גואש – אין לזה הרבה משמעות מעבר להנאה של המשחק בצבע. זה כמו שירה לעומת פרוזה. אולי אפילו אמנות. זה פשוט הדבר עצמו. וזה אפקטיבי – המשחק הצבעוני באתר מרמז על החויה שמצפה לגולשים בתערוכה עצמה – חויה של שיטוט-התבוננות-גילוי. מה שזה אומר זה: "תערוכת הבוגרים היא דינמית, מפתיעה, מוקפדת, חיה ונושמת. ואתם, הגולשים, come engage!". חח נשמע כמו שטיפת מוח. זה גורם לגולש להיות אקטיבי אפילו (ואולי דווקא) אם מדובר במשחק פשוט ובסיסי ביותר (סה"כ לשנות צבע של קוביה).

yuvalsaar: תשמע, אני חייב להגיד משהו (זהירות, מחמאה). זה לא קורה הרבה אבל למדתי היום המון על משהו שלא חשבתי שיש בו כל הרבה חשיבה מאחוריו

Avraham: איזה כיף לשמוע. תודה

yuvalsaar: כאילו, תדמית לתערוכת בוגרים, מה כבר יכול להיות…

Avraham: כל דבר אומר משהו.

yuvalsaar: בעבר של הבלוג הייתי כותב כל שנה פוסט על כל ההזמנות. נראה מה יהיה השנה, אולי נעשה פוסט מרוכז שוב פעם

Avraham: אהבתי את זה. תעשה גם השנה

yuvalsaar: נראה. משהו אחרון לפני שאומרים לילה טוב?

Avraham: (פה היה סמיילי)

yuvalsaar: זה בעייה הסמיילים האלה, הם לא עוברים טוב מהצ'ט לבלוג

Avraham: כן, סמיילים זה פאסה

 

15 תגובות על הכתבה

  1. שמרית

    וואו, מרתק!
    תודה יובל ותודה אברהם!

    1. יובל

      נכון!
      ותודה בחזרה

  2. סטודנטית

    וואו איזה תותח..כמה כנות..

    אני סטודנטית בשנה ד', שניה לפני סיום, וכולם מצפים ממך שתהיה רענן צעיר זקוף ופורץ דרך (שנה א').. כ"כ נכון מה שהוא כותב על מצבם של הבוגרים כשהם גומרים ללמוד. והם כולם רוצים להצליח, ולכולם יש אתר/פליקר/קצת ניסיון, וכולם רוצים לבלוט.
    היה תענוג לקרוא. מרתק..

    .."לא מגיע להם לקטוף פירות מהעץ שהם לא גידלו."
    תענוג.

    1. יובל

      תודה על התגובה, ואני מסכים שאברהם היה מאד כנה, לא דבר שקל תמיד למצוא

  3. ישראל ה

    אברהם אני מעריץ שלך. זהו הוצאתי את זה. תודה על ההשראה.

  4. כנרת

    שיחה מרתקת, וגם ההזמנות מצויינות.

  5. אלישע

    הכי מעניין זה לשמוע על התהליכים שהתרחשו מאחורי הקלעים. בטח ובטח כשהתוצאה יוצאת מוצלחת ויפה. עלה והצלח.

  6. עודד בביוף

    לעצב משהו שהנושא עצמו הוא עיצוב זה בהחלט לא פשוט.
    גם בשנים קודמות התפעלתי ממיתוג תערוכות הבוגרים, אפשר לומר שזו סיבה טובה בפני עצמה ללכת לתערוכה.
    עכשיו אני מבין יותר מה עומד מאוחרי התהליך המיוחד שעובר על אברהם בזמן העבודה. תמיד הסתקרנתי מה עובר לו בראש, עכשיו נקודת ההשקפה והתהליך קצת יותר ברור. תודה על השיתוף והכנות.

    ובכלל בלוג מצויין, הוספתי לרשימת הפייבוריטים ★

  7. אילנית

    משעשע העניין עם ה"בלנדר"… לגמרי צריך לתת דו"ח לכל מי שמשתמש בפונט בלנדר – די זה של עיריית תל אביב תשאירו להם אותו. ומי שמגדיל כל אות לגודל 3 מטר בכלל צריך לקבל עבודות שירות. 🙂

  8. גורדוויל

    לא רציתי שהמלל ייגמר.
    אברהם מצטייר כאיש מעניין ביותר, כזה שכדאי ללמוד מפנימיותו.

    תודה גדולה.

  9. זאב

    התובנות, האמירות, ההגיגים, הנימוקים, ההתנהלות שמתאר המעצב המוכשר אברהם שווים לא פחות מהביטויים החזותיים, ולמעשה משלימים אותם בכנות, בביטחון ואף בחן. ואללה, אנחנו צריכים עוד כמה בחורים כאלה בברנג'ה – ואנחנו מסודרים. אז בהחלט מגיע למוכשר הזה שישלמו לו בהתאם, כולל הוצאות הנסיעה ההיא במונית הלוך וחזור. בהצלחה בהמשך הדרך!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden