כל מה שחשוב ויפה

המטרה היא הפרוייקט ולא הביקורת

מחר תיפתח תערוכת הבוגרים של החוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של בוגרי החוג במגמות עיצוב המוצר, תקשורת חזותית ועיצוב לבוש ואביזרים (וביניהן גם זו שבתמונה שלמעלה – "חורשית", פרוייקט הגמר של רני צברי, כלי רכב חדשני לכיבוי אש שנולד מתוך הצורך לתת פתרון יעיל יותר בכיבוי שריפות יער ולחסוך בחיי אדם). אני שמח לארח בבלוג את המעצב דורי אורין מסטודיו UMAMY, אחד משני אוצרי התערוכה וראש תחום עיצוב המוצר בחוג. אם בדרך כלל מדברים בתערוכות על עבודות הבוגרים, דורי הציע שנדבר גם על הצד של המנחים, צד שלא מדברים עליון בדרך כלל ושיש – מסתבר – לא מעט מה להגיד עליו. הנה מתחילים:

dorior: הי יובל

yuvalsaar: שלום שלום. מה שלומך?

dorior: עכשיו שלומי מצויין. ההגשות הסתיימו, נשארה רק התערוכה

yuvalsaar: אני מבין אם כך שמקודם היה פחות מצויין…

dorior: היה מלחיץ

yuvalsaar: טוב, על זה אנחנו הולכים לדבר. אבל לפני שנתחיל, בוא תספר בכמה מילים על עצמך

dorior: אני בוגר המכון הטכנולוגי חולון בעיצוב תעשייתי משנת 1998, ממקימי ושותף ב-UMAMY. ראש תחום עיצוב מוצר בסמינר הקיבוצים, ואם הכל ילך קשורה גם סטודנט לדוקטורט בתוכנית למדע חברה וטכנולוגיה בבר אילן

yuvalsaar: מרשים. לטובת אלו שלא מכירים – מי זה UMAMY, מה אתם עושים וכמה זמן אתם פועלים?

dorior: אוממי היא קבוצת עיצוב שפועלת משנת 2000, הצגנו במילאנו מספר פעמים, הופענו כ-cover story ב-ID זכרונו לברכה ובתערוכות רבות נוספות בארץ ובחו"ל. אוממי עוסקת בשני תחומים: אנחנו עוסקים בדזיין-ארט ובדיון דרך אוביקטים על אובייקטים, אנשים והסובב אותנו. בנוסף אנחנו נותנים שירותי עיצוב המבוססים על אותן מתודולוגיות שבשימוש נכון יוצרות מוצרים חדשים, שונים, ובעלי יחוד

yuvalsaar: אוקי. ודוקטורט בתוכנית למדע, חברה וטכנולוגיה? זה נשמע מאד מסקרן. אתה יכול להגיד על זה משהו?

dorior: התוכנית מדברת על פילוסופיה, היסטוריה וסוציולוגיה של המדע והטכנולוגיה, כלומר למה ואיך המדע והטכנולוגיה מתקדמים כמו שהם. היות שזה מה שמעניין אותי בעיצוב זה נראה לי המקום להיות בו

yuvalsaar: האמת, שמעתי על התוכנית הזו דברים מצויינים, מסוג התוכניות שהייתי שמח לבדוק אותן יום אחד. בכל מקרה, בוא נחזור לעניין שלשמו התכנסנו: עונת תערוכות הבוגרים נפתחת ואם בדרך כלל – ובצדק – מתרכזים בבוגרים, היום נדבר דווקא על המנחים. מה אתה יכול לספר על כל התהליך הזה מהצד שלך בסיפור

dorior: אני מנחה פרוייקטי גמר מעל 7 שנים, וזו חוויה מאוד מוזרה. מצד אחד אתה לכאורה אינך חלק מהפרוייקט, זהו פרוייקט של הסטודנט, ומצד שני אתה גם הולך ונהיה מעורב רגשית בפרוייקט וגם אחראי על התוצאה. זה תרגיל מאוד מעניין בשליטה וביכולת שלך לשחרר, בעיני זה דומה לדברים שאני עושה כהורה: אני נותן כמה שיותר מרחק חופש ומרחב להתנסות ומצד שני על אף שאני לכאורה לא מסתכל, אני תמיד מוכן לזנק בכדי למנוע את ההתרסקות

yuvalsaar: ואם זו התרסקות זה גם כשלון שלך, ואם זו הצלחה היא גם ההצלחה שלך?

dorior: אני פולני (לפחות חצי) אז אני תמיד חושב שאם זו הצלחה זו הצלחה של הסטודנט אבל אם זה כישלון זה כישלון שלי

yuvalsaar: לול

ובכל זאת, אני מניח שלא פעם עוברת לך בראש המחשבה אם זה היה הפרויקט שלי הייתי עושה כך או אחרת. עד כמה השיקול הזה – מה אני הייתי עושה – נכנס לביקורת

dorior: זו אכן בעיה. לכאורה, בעולם אידאלי, היית נפגש עם הסטודנט, פעם בשבוע הוא היה מראה התקדמות, היית אומר מצויין, ניפגש בשבוע הבא, כסף קל. אבל באמת גם בגלל הנסיון שיש לי (ולכל מנחה) וגם בגלל הטעם האישי שלי בעיצוב, יש המון פעמים שהצעד הבא נראה לי ברור ואני תולש שערות על כך שזה לא ברור לסטודנט. הטקטיקה שלי במקרים כאלה היא לשאול שאלות, סחור סחור, עד שהסטודנט מגיע לשאלה שאני מעלה. אבל אני לפחות מנסה ליישם את מה שאני אומר, היינו שזה הפרוייקט של הסטודנט הוא צריך לקבל את ההחלטות. אני מותר לי רק לשאול שאלות

yuvalsaar: לפני השאלה הבאה אני רק רוצה לברר – אמרת שאתה כבר 7 שנים מנחה פרוייקטי גמר – כולן בסמינר או שהיו גם מקומות אחרים?

dorior: מנחה פרוייקטי גמר, באופן רשמי, זה רק בסמינר. היו פרוייקטים בודדים הן בבצלאל והן בחולון שיעצתי להם באופן לא רשמי. אני חושב שהלחץ של כל סטודנט בפרוייקט גמר הוא כל כך גדול שאם מישהו מרגיש שהוא צריך עוד יעוץ או שהוא לא מסתדר/מבין מה המרצה שלו רוצה ממנו, ולי יש את הזמן לזה, אז אני עוזר

yuvalsaar: סבבה. יש תחרות בין המנחים – סמויה או גלויה – לגבי פרויקטים, הגשות, ביקורות וכן הלאה? (אפרופו הכשלון של הסטודנט הוא כשלון שלי וההצלחה היא שלו / משותפת)

dorior: לכאורה לא. אבל אני לגמרי לא מאמין בזה (והלימודים שלי בדיוק מתעסקים בסוגיות מסוג זה). ההנחה שישנה אוביקטיביות בצורה שאנשים ניגשים לביקורת על פרוייקט היא מופרכת מיסודה. אני חושב שתמיד יש דברים שכאלה, אני יודע שבזמן הלימודים שלי בחולון זה היה ברור לגמרי לסטודנטים שלמערכת היחסים בין המרצים יש חלק לא קטן בביקרת על הפרוייקטים, אם כי כל עניין הביקורת על פרוייקטי הגמר קצת מנופח.

המטרה היא הפרוייקט ולא הביקורת. כמו שאני מגלה לסטודנטים בסוף היום האחרון של ההגשות, כל עניין ההגשות הוא הונאה. כלומר הונאה למחצה. אם היינו אומרים להם אנחנו רוצים שתשקיעו שנה מהחיים שלכם לפרוייקט אחד ושתעבדו עליו ברצינות ובקפדנות אבל בסוף אתם עובדים רק לעצמכם זה פשוט לא היה עובד. אנחנו מעמידים יום הגשות, מזמינים אורחים, ובתמורה לזה הסטודנטים עובדים כמו שלא עבדו אף פעם

yuvalsaar: טוב, בעניין "ההונאה" כבר עסקתי לא מעט בשנה שעברה בכתבה במוסף על פרוייקט הגמר. איך היה פרויקט הגמר שלך? מה אתה זוכר ממנו?

dorior: זה היה סיוט. אני למדתי בחולון בתקופה שהעיצוב התעשיתי שם היה מאוד מאוד הארד-קור, והפרוייקט שלי היה ספריה סלונית מתנפחת, כלומר דיבור על תפקידה של כוננית הסלון כמראה למי הוא, ומה אישיותו של בעל הבית. זה היה שילוב של הרצון האישי שלי לעסוק במתנפחים עם הרצון של לדבר על נושא פילוסופי בפרוייקט, שני דברים שהיו כמעט טאבו בחולון של ימי. בניגוד לסמינר אצלינו לא היה אפשר לבחור מנחה, כך שהנחה אותי אברהם גרנט (לימים דיקאן הפקולטה לעיצוב), שאני מעריך אותו מאוד, אך שהיה הבן-אדם הכי לא לנכון להנחיה של פרייקט שכזה. אני חושב שיש לי חלק לא קטן בשערות הלבנות שלו, ומצד שני שלפחות באותה השנה הוא הבן אדם שקיללתי הכי הרבה…

מעל לכל הצרות האלו, היצרן שלי הבריז כך שבסופו של דבר כל המנחים והסטודנטים חיכו לי כשעה אחרי יום ההגשות האחרון שאגיע ממפעל בכרמיאל שיצר את החלקים, ואוכל להרכיב את הפרוייקט שהלך והתפנצ'ר כשאני מסביר עליו. את התובנות על תהליכי עבודה נכונים יותר אני ממש מנסה להנחיל היום לסטודנטים שלי. אין חכם כבעל הניסיון

yuvalsaar: נשמע כמו סיפור שלא תשכח עוד הרבה זמן

dorior: ללא ספק, אבל כשאני מסתכל מה אני עושה היום אני חושב, שמה שהתחלתי לפתח בפרוייקט הגמר הם גם הנושאים שאני עוסק בהם היום. ולשנה הזו היה חלק מאוד משמעותי ביכולת שלי לגלות את זה על עצמי

yuvalsaar: אני שמח שלפחות זה… מה אתה יכול לספר על התערוכה שנפתחת מחר בסמינר? ובכלל – לטובת מי שלא מכיר – האם יש יחוד או הבדל בין הלימודים בסמינר לבין מקומות אחרים?

dorior: אני חושב שזו התערוכה הכי טובה שלנו בשנים האחרונות, ובמידה מסויימת המחזור שמסיים עכשיו הוא המחזור שהתחיל כשנכנסתי לתפקידי, כך שאני לא לגמרי אובייקטיבי. התוכנית בסמינר הרבה פחות ממוקדת מאשר במקומות אחרים: היא רב תחומית, כאשר כל סטודנט לומד בכל שלושת התחומים (עיצוב מוצר, תקשורת חזותית, אביזרים ולבוש) ומתמקצע רק בשנים מתקדמות. כמו כן אנו מלמדים לתעודת הוראה, כך שלימודי חינוך הם חלק מהלימודים. התוצאה, כאשר היא מצליחה, היא אדם רחב אופקים, ופרוייקטים שיש בהם תובנות משיטות חשיבה שונות.

אנחנו מצפים מהסטודנטים למעורבות גבוהה. כלומר שלפרוייקטים שלהם תהיה אמירה משמעותית, אישית או חברתית. בתחום המוצר אני שמח להגיד שיש פרוייקטים רבים שעוסקים בבעיות עולם שלישי ופרויקטים בעלי משמעות חברתית, כגון שני פרוייקטים שעוסקים בבעיות המזון בעולם השלישי, פרוייקט שמתיחס לכיבוי שריפות בהשראת השרפה בכרמל או פרוייקט הבוחן את האילתור כחלק מהמהות הישראלית. גם פרויקיטים בתחומי הלימוד האחרים עוסקים בהגירה, או לחילופין ביחס לאריזה ולנשיות

yuvalsaar: לגבי תעודת ההוראה: מה הולכים לעשות איתה אחר כך?

dorior: בישראל ישנם לא מעט תיכונים שיש בהם מגמת עיצוב, כך שיש צורך במורים שהם גם מעצבים וגם בעלי תעודת הוראה. אבל גם מנסיוני האישי, לא רק כמרצה, תעודת ההוראה, או יותר נכון הלימודים אליה, מאוד רלוונטים לכל מעצב: כיצד עומדים מול קהל, כיצד מעבירים אינפורמציה בצורה סדורה, כמובן שכל אילו נלמדים כחלק מקורסי עיצוב במין שיטה של שוליה, אתה מתנסה ואז אתה יודע, אבל כפי שמגלים רבים בהפתעה, זו משנה סדורה. ברמה הרעיונית אני חושב שלהיות מורה ולהיות מעצב הם תפקידים דומים בכך שאתה הוא זה שמשפיע על העתיד, על תלמידים או על הסביבה שבה הם יחיו. כך או כך זו אחריות לא קטנה

yuvalsaar: מסכים לגמרי. משהו להוסיף לפני שאנחנו מסיימים?

dorior: כולם כמובן מוזמים לפתיחה, מחר בשעה 19:30, שמתחילה בתצוגת האופנה. אני מציע לתת צ'אנס לתערוכה שלנו: מי שיטריח את עצמו (וזו טרחה הרבה יותר קטנה מלנסוע לירושלים למשל) לא יצטער

yuvalsaar: אני בעד. איפה זה בדיוק יוצא?

dorior: שושנה פרסיץ 3, תל אביב, בדיוק לפני מכללת לוינסקי

yuvalsaar: קבענו! והנה עוד שתי עבודות:

"מסע 2011", לוקין ילנה

מערכת לגידול נבטים, זיבק הייא

*כוכבית מייצגת שדות חובה

7 תגובות על הכתבה

  1. תדי

    דורי

    יפה מאד

    כל הכבוד

    תדי

  2. ענת

    דורי ויובל,
    שיחה מרתקת, נהניתי!
    מאוד מזדהה עם ההקבלה בין מנחה להורה, במיוחד בגלל שכשם שיש סגנונות הורות שונים יש סגנונות הנחיה שונים,

    להת בערב
    ענת

  3. רותם

    השיחה מרתקת

    אך רק דבר אחד חשוב לי לחדד, בתור סטודנטית בחוג, השילוב בין ההוראה והעיצוב הוא הרבה יותר משמעותי מלהיות מורים לעיצוב, במציאות שבה אנו חיים יש מחסור גדול באנשי חינוך, וכשאני אומרת אנשי חינוך אני לא מתכוונת למורים בכיתה, אלא לאנשים בעלי חשיבה חינוכית שחושבים על ההשלכות של מה שהם עושים ולאחריות שיש להם כלפי האחר או האחרת. וזה מה שכל כך מיוחד אצלנו במכללה, כי עיצוב לשם עיצוב יש מספיק בעולם אולי אפילו יותר מדי, אבל עיצוב בעל משמעות חברתית, חינוכית או כלכלית אלה הדברים שבאמת יכולים לשנות את פני המציאות שלנו.

    בואו לתצוגה, יהיה מעולה!

  4. יפית

    כתבה מקסימה !

    כל הכבוד גם למראיין וגם למרואיין…

  5. גיא

    כתבה על בוגרי סמינר הקיבוצים שהציגו פרויקטים חברתיים אקטואליים – http://www.outbox.org.il/616_

  6. יובל

    תדי, ענת, רותם, יפית וגיא – תודה על התגובות

  7. תקשורת בין אישית

    רותם ראשית אני רוצה לומר לך שאני לא חושב שאף אחד פה מנסה לגרום לך לבקש לעשות כרגע עבודות מדהימות,אני לא חושב שלזה מה שהמשוררים מתכוונים כאשר הם מבקשים עבודות הגשה ,הם יורת מתכוונים לפן המקצועי לראות איך את העובדת שלב הלימודים הוא שלב השירות ,לא העבודה האמיתית.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden