אני אחר: תכשיט ישראלי 6

התערוכה “אני אחר”, תכשיט ישראלי 6, תוצג במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב בתאריכים 10.6-20.11.2012. אוצרת: נירית נלסון

התערוכה השישית המוקדשת לצורפות ישראלית מתייחסת בתפישתה ל”אני האחר” (או “אלטר אגו”). הקונספט (ושם התערוכה) מהווה נקודת מוצא ומתקיים בכל אחד מהפריטים המוצגים. הוא נולד בתהליך דיאלוגי עם היוצרים, במהלכו התקיימו דיונים רבים אודות השימוש בו בנושאים הקשורים לתחומי התרבות, הפסיכולוגיה, הביולוגיה, הפילוסופיה והכלכלה, שהביא את המשתתפים בתערוכה להתמודד עם הנושא באופנים שונים, מתוך היחשפות להיבטיו השונים בתרבות ומתוך מבט רציני פנימה ונכונות לבחון את השאלה כיצד ניתן לבטא ולחשוף משהו מה”עצמי” באובייקט.

35 היוצרים בתערוכה יצאו למסע שהניב ביטויים שונים: צורפים וירטואוזים העובדים בדיוק מרבי בחרו להשתחרר ולתת מקום להבעה; יוצרים שפנו לחומרים אורגניים; אחרים שפנו ליצירה פיגורטיבית הנותנת צורה אנושית לביטוי ה”אני האחר” ולעומתם אמנים שבחרו במופשט להדהד רגעים ביוגרפים; היו שהעדיפו ריבוי כדי לא למקד את רעיון “האני האחר” בפריט בודד ואילו אחרים רצו בפישוט וזיכוך. בנוסף, מסתבר שרוב הצורפים הישראלים אינם עונדים את התכשיטים שיצרו, וחלקם לא עונדים תכשיטים כלל. הפעם הם יצרו במיוחד לתערוכה תכשיטים לעצמם, שאיתם הם אף מצולמים בקטלוג התערוכה (צולמו על ידי אורי גרשוני).

אסתר קנובל בחרה “לעשות פרצופים” מול המראה ולעצב את פניה כחלק מדמות ילדית עדינה ומהורהרת– מעין מדליה מצופה שכבת אמייל צבעוני, אנושית, המחליפה את המדליות הייצוגיות בעלות המראה הנוקשה המוענקות למצטיינים ונושאות הפעם את דמותו של הלא-יוצלח; ורד קמינסקי מציגה תליונים המתארים דמויות בעלות תסרוקות המושפעות מעיצוב של מדליונים הלניסטיים. הדמויות, הנראות מצד העורף, מסמנות את המבט כלפי פנים ואינן מתעמתות עם ה”אחר” שלמולן; ביאנקה אשל גרשוני שבניגוד לרוב משתתפי התערוכה, יוצרת את תכשיטיה בראש ובראשונה לעצמה, יצרה סיכות המבטאות, בשימוש בחומרים “גבוהים” ו”נמוכים”, את המילה “פנים” בשני אופני הניקוד שלה ובשתי משמעויותיה: הפְנים המובע כלפי חוץ באמצעות הפָנים המישירים אלינו מבט; גד צ’רני שרטט דמויות פשוטות עשויות מתכת, בעלות חיבורים גמישים מסיליקון המקנים לדמויות גמישות על-טבעית כמעט ומאפשרים לה קשת של תנוחות מפתיעות; גרגורי לרין יצר סיכות ושרשרת שבהן מופיע דימוי המתבסס על דיוקנו של משה שרת (כולן עשויות משטרות כסף של 20). בפריטים אלו ניתן לזהות מעין יצירי כלאיים של דמות ממלכתית זו ושל דמויות דמיוניות; יעקב קאופמן יצר תותבים לאף ממשטחים ומחוטים עשויי מתכת, המקנים ללובש אותם צדודית אחרת (ההופך את האף היהודי לסמל יופי), עבודה ספק רצינית ספק הומוריסטית הנטועה בצילום משפחתי מרשמי ילדות מפולין; היצירה “סופרדיש” היא טוויסט היתולי, השואב מדמויות קומיקס, של המותג רדיש של זוג המעצבים נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן. הביטוי המובהק ביותר של אלטר-אגו מצוי בקומיקס שבו גיבורי העל (ולא רק הם) הם גם אנשים רגילים הם יצרו מסֵכַת עיניים, שהופכת אותם באחת לבעלי מראה פנטסטי של גיבורי-על; דגנית שטרן שוקן פירקה תכשיט מן העבר, ששימש לענידה על הצוואר ועל אזור הכתפיים, כמהלך אנליטי וסמלי של פירוק האגו המאפשר התבוננות אחרת על ה”עצמי”; דורון רבינא שיבץ על פני חולצה, במקומות שונים, שני דימויים: ציפורן של עט נובע וכתם של דיו שנראה כי נשפך בעקבות תקלה. באופן זה הוא יצר עבודה פואטית המשקפת את מורכבותו של המושג “אלטר אגו”.אלו רק חלק מהמציגים בתערוכה.

רשימת משתתפים המלאה: מירב אוסטר רוט, מיכל אורן, ביאנקה אשל גרשוני, אלה באואר, ורד בבאי, יעקב בלוך, שירלי בר-אמוץ, נעמה ברגמן, טל גור, לנה דובינסקי, נירית דקל, אדה ורדימון גודנסון, נגה חדד, דנה חכים, עתי חן, דורון טאובנפלד, מיכה יחיאלי, שחר כהן, תהילה לוי הינדמן, הדס לוין, גרגורי לרין, ליאוני פילפוט, עינת פרימו, גד צ’רני, יעקב קאופמן, אילן קורן, ורד קמינסקי, אסתר קנובל, דורון רבינא, Reddish (נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן), גליה רוזנפלד, קובי רוט, יפיה רוסק, סיוון שושן, דגנית שטרן שוקן.