כל מה שחשוב ויפה
פרננדו גוארה. מרכז עזריאלי, תל אביב, 2102. מתוך העבודה: חתך רוחב

נושאת מטוסים: תערוכה שהיא על אדריכלות ולא על בניינים

בשנה שעברה יצא לי להיות חצי יום בוונציה. לשמחתי זה היה כמה ימים לפני סיום הביאנלה לאדריכלות ומכיוון שמעולם לא ביקרתי בביאנלה בוונציה לפני כן שמחתי על ההזדמנות לראות במה מדובר, גם אם – וידוי קטן – בדרך כלל מאד קשה לי עם תערוכות אדריכלות שתמיד נותנות לי להרגיש לא רצוי, שלא עושות את המינימום שאבין מה מוצג בהן. באופן טבעי הסתקרנתי במיוחד מהביתן הישראלי, ולשמחתי החוויה שם הייתה שונה, אולי בגלל החנות שבקומת הכניסה שהייתה חלק מהתערוכה, ושהמעצב טל ארז עבד על 30 מוצרים במיוחד בשבילה כחלק מהקונספט הכללי (הנה ראיון עם טל שפרסמתי בגלריה לפני כמה חודשים, ובו דיברנו גם על חלקו בתערוכה).

והנה, במהלך מתבקש ומבורך, התערוכה מגיעה מוונציה לירושלים. ביום ראשון 3.11 תפתח במוזיאון ישראל התערוכה ״נושאת מטוסים: רעיונות אמריקניים באדריכלות ישראלית״, שאצרו מילנה גיצין-אדירם, דן הנדל וארז אלה. שם התערוכה נובע מאמירה מפורסמת זו של אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה בתקופת נשיאותו של רייגן, ששאל ״האם ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם״?

בתערוכה מוצגות יצירות של חמישה אמנים וצלמי אדריכלות מובילים מישראל ומן העולם – אסף עברון, פרננדו גרה, פלוריאן הולצר, נירה פרג ויאן טיכי – הממחישות את ההשפעה האמריקאית על הבנייה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל החל בשנות ה־70 של המאה הקודמת. העבודות משקפות את השינוי שחל בישראל ממדינת רווחה סוציאליסטית לכלכלת שוק משגשגת ומניצני התופעות שאותן אנו חווים כיום – בהן הפרטה, צריכת יתר ויחסים עם התעשייה, וכל זאת תוך ליווי חומר ארכיוני.

 

נירה פרג. תרחיש, ירושלים, ישראל

נירה פרג. תרחיש, ירושלים, ישראל

בכניסה לתערוכה ממוקמת ״חנות״ שעיצב טל ארז במיוחד לתערוכה ובה יוצעו אותם פריטי קידום מכירות (מרצ׳נדייז) בהתאמה אישית. כל פריט מתייחס לאירוע מכונן ביחסי ישראל – ארצות-הברית: בובות עם ראש מתנדנד בדמותם של משתתפי ועידת קמפ דיוויד: מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת; תיבות צדקה ״נאו־ליברליות״ עם דמותו של הדוד סם; גלויות ״שלח הסכם״; כדור מעיכה בצורת אגרוף שחור ברוח תנועת הפנתרים השחורים משנות ה־70 ועוד.

ומכיוון שעניין ואתי לשמוע יותר על התערוכה ואולי לקבל תשובה למה תערוכות אדריכלות קשות לי, ארז ודן – שניים מאוצרי התערוכה – הסכימו לספר על תהליך האוצרות ועל המעבר מוונציה לירושלים.

Yuval Saar:

אהלן

Dan Handel:

הי. מה עניינים?

Yuval Saar:

מעולה. ארז לידך?

Dan Handel:

צריך לצרף אותו, אבל בוא נתחיל, הוא ינסה להתחבר תוך כדי

Yuval Saar:

בכיף. בוא נתחיל בזה שתגיד כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר

Dan Handel:

אוקיי, אני דן הנדל, חוקר אדריכלות, דוקטורנט בטכניון. הייתי האוצר הצעיר של המרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול שם אצרתי תערוכה על יערות ב־2012 ואני עורך מגזין חדש על ארכיטקטורה ואורבניזם אמריקאיים שיוא לאור בארצות הברית

Yuval Saar:

אפשר לשאול על מה הדוקטורט שלך? כי אני יודע שאתם לא אוהבים את השאלה הזאת בדרך כלל…

Dan Handel:

לא אין בעיה. ממש בגדול: זה על ארכיטקטורה ישראלית בשנות השבעים והשמונים (כך שזה גם קשור לתערוכה), ועל איך כלכלה ומודלים כלכליים שינו את סוגי הבניה והאפשרויות של פרויקטים בארץ, עם התמקדות על תחום התעשייה. זה התשובה הקצרה 🙂

Yuval Saar:

אני אוהב תשובות קצרות… ועוד שאלה לפני: יערות?! מה זו תערוכה על יערות?

Dan Handel:

האהא. למדתי למסטר בארצות הברית וזה התחיל בתור מחקר צד שתפס נפח. בגדול הרעיון היה שיערות ברוב העולם, בניגוד למה שאנחנו אולי חושבים, הם סביבות מלאכותיות בערך כמו ערים

Yuval Saar:

וואלה. מעניין מאד

Dan Handel:

והמחקר התעסק בקשרים בין יערות לעיצוב וחשיבה עיצובית בכלל. החל מהאספקט של החומר שיוצא מהיערות ועד לאספקטים של ארגון מרחבי, מדעי וכו׳

Yuval Saar:

והנה דן מצטרף אלינו

ארז אלה:

שלום וסליחה על העיכוב הטכני

Yuval Saar:

הו! בדיוק למדתי קצת בינתיים על יערות

Dan Handel:

עשיתי לו את ה־elevator pitch

ארז אלה:

אכן. יפה

Yuval Saar:

מגניב. אז ארז, דן סיפר על עצמו כמה מילים, בוא תגיד גם אתה לטובת מיל שלא מכיר

ארז אלה:

אדריכל שלמד בתל אביב. את רוב הניסיון המקצועי עשיתי בחו״ל – 5 שנים בהולנד וחמש שנים בניו יורק. בהולנד עבדתי בoma – התחלתי כסטודנט וסיימתי כ שותף זוטר. בניו יורק הקמתי את REX יחד עם ג'ושואה ראמוס. לפני חמש שנים חזרתי לארץ והקמתי את HQ

Yuval Saar:

בני כמה אתם?

Dan Handel:

אני 35

ארז אלה:

ואני 42. דן הוא ילד…

Yuval Saar:

מרשים מאד בינתיים… נתחיל מההתחלה: איך מגיעים להיות אוצרי התערוכה בביאנלה? יש קול קורא? מגישים מועמדות? יש נושא שאומרים מראש ואתם מתאימים את עצמכם?

Dan Handel:

עקרונית זה קול קורא שמשרד התרבות מוציא. זה כמו מכרז: מפורסם בעיתונים וכו׳ ואתה יכול להגיש. התנאי היחיד הוא שיהיה אוצר בצוות. אנחנו הגשנו הצעה לשלב הראשון בו התחרו סביב 20 צוותים. עלינו לסבב ב׳ והתחרינו מול שני צוותים נוספים, כשבשלב הזה כבר פיתחנו את הרעיון להצעה ראשונית לתערוכה. ואז ברגע שאתה זוכה אתה מתחיל במירוץ האמיתי

ארז אלה:

חשוב להדגיש שהנושא העקרוני היה מההצעה הראשונה

Yuval Saar:

אבל היה לקול הקורא נושא על?

Dan Handel:

לא

Yuval Saar:

כלומר, בא לכם לעשות תערוכה לביאנלה? בואו תציגו נושא? מגניב!

Dan Handel:

כן, הנחיות כלליות ביותר (שהנושא שלך יהיה רלוונטי לקהל בעולם וקשור איכשהו לישראל)

Yuval Saar:

סבבה. אז למה בחרתם בנושא שבחרתם, ואולי זה השלב גם להגיד ממש בקצרה כמה מילים על התערוכה

פלוריאן הולצר. גן העיר, 2012

פלוריאן הולצר. גן העיר, 2012

Dan Handel:

ארז ואני קודם כל באים עם אובססית אמריקה קשה ומשם זה התחיל להתגלגל בשיחות בינינו עוד לפני ההצעה. בשלב ההצעה ניסינו לטעון שארצות הברית, לפחות משלב מסוים בשנות השבעים, השפיעה באופן דרמטי על הסביבה הבנויה הישראלית, גם באופן ישיר של סוגים חדשים של בניינים או השפעות סגנוניות, אבל גם באופן עקיף דרך מודלים כלכליים חדשים ואידיאולוגיה חדשה שאיפשרה דברים שלפני זה לא התקיימו כאן

ארז אלה:

בנוסף אנחנו מרגישים שהתקופה הזו נמצאת בנקודת מפנה – גם המהפכה הטכנולוגי , גם השינויים הכלכליים שכולנו חווים. לכן עניין אותנו לנסות ולהצביע על זה

Yuval Saar:

וואלה. ורק למען הסדר הטוב, בוא נגיד גם כמה מילים על מילנה, מתי היא הצטרפה לצוות ומה תפקידה בכוח

Dan Handel:

היא הצטרפה בהתחלה, ברגע שגיבשנו את ההצעה הזו. היא היתה על תקן האוצרת. היא אוצרת אמנות עכשווית וניהלה את מוזיאוני בת ים

ארז אלה:

אולי אוסיף ששלושתינו השלמנו אחד את השני בצורה טובה מאוד. מילנה כאוצרת, דן עם הרקע התאורטי ואני יותר מהפרקטיקה.

Dan Handel:

צריך גם להגיד שהפוקוס שלה, שגם בא לידי ביטוי אחרי זה בתערוכה שלנו, הוא על פורמטים נסיוניים ואינטרקציה עם קהל והמרחב הציבורי

Yuval Saar:

מעניין. וזה קצת קשור לשאלה הבאה שלי, וברשותכם אגיע דווקא אולי לשורה הסופית, ואולי דרכה תוכלו לספר על התערוכה. מאד קשה לי (בלשון המעטה) עם תערוכות אדריכלות. אני תמיד מרגיש שהן פונות לקהל המקצועי ושהן לא עושות שום מאמץ בלהיות נגישות לקהל הרחב, וגם כשיש נסיון זה הרבה פעמים לא עובד. זה משהו שלקחתם בחשבון? אתם מסכימים בכלל?

Dan Handel:

כן.

ארז אלה:

אנחנו מסכימים

Yuval Saar:

כי בתערוכה בוונציה היה משהו יותר נגיש, אולי בגלל קומת הכניסה של החנות

Dan Handel:

אבל, התערוכות שאתה מדבר עליהן הן סוג מסוים של תערוכות אדריכלות שבאמת נוטה להיות קצת דידקטי ומקצועי

ארז אלה:

וכמובן לקחנו את זה בחשבון

Dan Handel:

הרעיון שלנו היא לעשות משהו שיכול לעבוד לכל מיני קהלים. תראה, בביאנלה יש לך מצד אחד מישהו מקוריאה שלא יודע מה ההבדל בין מצרים לישראל ומצד שני את המומחים הכי גדולים כמו צבי אפרת. יש לך אנשים שנמצאים בביתן 30 שניות (אני לא מגזים) וכאלו שיהיו חצי שעה

Yuval Saar:

בדיוק!

Dan Handel:

אז הנסיון היה לבנות כמה שכבות של קריאה, והחנות היא חלק מהמשחק, כי יכול להיות שאתה בא, קונה והולך ומבחינתנו חווית את התערוכה, ויכול להיות שאתה עושה את כל המהלך ואז יורד דרך החנות ופתאום מבין את המוצרים אחרת וזה משהו אחר לגמרי

ארז אלה:

ויש עוד רמה שבה התעמקת באמנות ואתה מבין את התופעות לעומקן

Dan Handel:

ועוד הערה קטנה: הרעיון שלנו היה לעשות תערוכה שהיא על אדריכלות ולא על בניינים

ארז אלה:

השגת אותי

Yuval Saar:

"לעשות תערוכה שהיא על אדריכלות ולא על בניינים". אני חושב שניסחתם פה במדויק את הבעיה ואת הדרך לפתרון. אולי זה השלב לספר איך הייתה בנויה התערוכה בוונציה, בביתן של שתי קומות, ואיך היא תוצג בירושלים

ארז אלה:

בוונציה – שלשם התערוכה תוכננה במקור- ניסינו להפוך את שלושת המפלסים לשניים עיקריים, שבראשון תהיה החנות – לבנה, פתוחה מוארת ומזמינה – מיטב הטריקים הקפיטליסטיים; ולמפלס השני – שאליו אתה עובר דרך אמירה של אלכסנדר הייג – מזכיר המדינה האמריקאי, שבו היה שדה של מוצרים מהחנות למטה – שכל אחד מהם נטען במשמעות ומייצג ארוע חשוב ביחסים בין ישראל וארה"ב מהשדה הפוליטי, כלכלי, חברתי.

משדה המוצרים הזה – צמחו התופעות האדריכליות. כשעוזבים את התערוכה יוצאים דרך החנות עם רכישה נוספת. במוזאון ישראל – הרעיון העקרוני נשמר: שני חללים – אבל בקומה אחת

Dan Handel:

ה"תופעות" האדריכליות, רק להוסיף, יוצגו על ידי אובייקטים גדולים בחלל בשילוב עבודות אמנות שהוזמנו במיוחד עם חמרים ארכיוניים שאספנו.

Yuval Saar:

והחנות בכניסה או ביציאה?

ארז אלה:

בוונציה – גם וגם

Yuval Saar:

התכוונתי לישראל

ארז אלה:

במוזאון ישראל – התערוכה למעשה מוצגת בחלל מעבר. הניסיון שגם פה תהיה אותה תנועה. חשוב לנו לנסות ולהביא את האנשים לאחר שהבינו את המוצרים להתעמת עם חווית הקניה

Bobblehead-Dolls

טל ארז. בובות מנידות ראש

Yuval Saar:

איך באמת נוצר הקשר עם טל ארז ומה היה תהליך העבודה?

Dan Handel:

אני עקרונית מכיר את טל הרבה מאד שנים והרעיון היה, בהמשך למה שהתחלנו לדבר עליו קודם, לחשוב איך אנחנו יכולים לאתגר את הפורמט של התערוכה הדידקטית. אז במקום לייצג הסטוריה על ידי גרפים, טקסטים או תמונות על קיר, חשבנו שמוצרים שישחקו עם הרעיון של מוצר צריכה יוכלו לעשות עבודה מעניינת. טל היה האדם המתאים כי הוא מעצב שיכל להביא גם את היכולות הטכניות של לבצע פרויקט מופרע שכזה (30 מוצרים ב־60 יום) וגם מישהו עם חשיבה מאד לא מקובעת שהביא לפתרונות מוצלחים, אירוניים וכאלו שאשכרה נמכרו

Yuval Saar:

אז יצאתם ברווח…

ארז אלה:

אני לא אגיב

Dan Handel:

האהא

ארז אלה:

אבל חשוב לומר שהופתענו מאוד מזה שהמוצרים באמת נמכרו, חלקם sold out

Yuval Saar:

תגידו, התערוכה בוונציה הוצגה כמעט חצי שנה ומן הסתם קיבלתם כל מיני תגובות. מה היו סוג התגובות שהכי למדתם מהן והאם שיניתם משה במעבר לירושלים מעבר לחלוקה השונה של החלל

Dan Handel:

שאלה טובה. אני חושב, ברמה הטכנית, שלמדנו שיש מוצרים שמדברים לקהל וכאלו שלגמרי לא וזה שונה ממקום למקום. לכן למשל היה לנו פחות חשוב לייצר מחדש כמויות של דברים מסוימים במעבר לישראל

Yuval Saar:

מה למשל?

Dan Handel:

נניח היה לנו מוצר של פזל ישראל/פלסטין שחשבנו שלא יבינו אותו ואנשים בונציה פשוט עפו עליו, או stress balls. מצד שני, אחד המוצרים המוצלחים בעיני, מסטיקים עם הדפסים של עיטורי מלחמות ישראל, הוא משהו שכאן מיד מבינים ושם היה קצת לא ברור

1973-War-(Chewing-Gum)

ליאורה רוזין. מלחמת יום הכיפורים (גומי לעיסה)

ארז אלה:

בנושא התגובות – אחת ההבחנות שהיו לנו היא שהקריאה של התערוכה שונה בין הלאומים השונים שחווים אותה – אמריקאים קראו את התערוכה שונה לגמרי מצפון אירופים או אסייתים, לכן מעניין אותנו לאיזה כיוון בישראל יקחו את הקריאה שלה

Dan Handel:

כן, למעשה עוד תוך כדי התערוכה הבנו שבוונציה השאלות של קפיטליזם מאד מעניינות, ושאלו אותנו המון על המשברים שלו (1973, 2008) שממסגרים את התקופה שהתערוכה עוסקת בה

Yuval Saar:

אז מה באמת חשוב לכם שהקהל המקומי יבין מהתערוכה? או יחווה במהלך הביקור בה? עם מה חשוב שהוא ייצא ממנה?

ארז אלה:

ברמה הכללית: שאדריכלות זה לא רק בניינים וסטרוקטורות אלה תהליכים ותופעות, שאם נשפיע עליהם – זה יהיה הרבה יותר משמעותי מבניין מוצלח

Dan Handel:

בישראל יש לזה ערך מיוחד בשבילנו, בגלל שכל התקופה הזו שאנחנו מדברים עליה עוד לא ממש נחקרה. אז בעוד שאנשים כבר מעריכים את בנייני ה"באוהאוס" ומתחילים אפילו לאהוב את הבטון האפור של שנות השבעים, הדיון בתקופת קירות המסך וההון הפרטי ממש בחיתוליו. זה דבר אחד. חשוב לנו גם שיתחיל דיון שלא מציב את התקופה הזו כמשהו שהוא רק רע כי הוא "פרטי" ושל "יזמים". יש הרבה חידושים מעניינים ששווה להתעכב עליהם.

Yuval Saar:

מה לדוגמה?

Dan Handel:

החל מטכנולוגיות: קירות מסך, רבי קומות, בניני לוגיסטיקה בפארקי תעשייה, לשיתופי פעולה בין המדינה למגזר הפרטי שמאפשרים פרויקטים כמו כביש שש, או מודלים כלכליים שמאפשרים לך לחשוב על פרויקטים באופן חדש.  או קניונים למשל. אתה יכול לשנוא אותם ולהגיד שהם איומים, אבל הם שינו את החברה הישראלית ויש בהם הרבה מאד ערך

Yuval Saar:

השאלה איזה ערך. לא?

Dan Handel:

כמובן. אבל דווקא בשאלה הזו אנחנו רוצים להשאיר קצת מרחב למבקר

Florian-Holzherr,-Ayalon-Mall,-2012

פלוריאן הולצר. קניון איילון, 2102

ארז אלה:

אנחנו גם מציעים דרך מסוימת לנסות ולהשפיע – לאו דווקא בדרך של חזרה לתקופה של לפני, שרווחת בחלק מהחוגים היום, אלא בדרך שמנצלת את המנגננונים הקיימים כיום. ברור שיש בעיות במערכת כמו שהיא היום. השאלה אם אתה יכול להשפיע מבפנים במקום לחלום על מדינה סוציאליסטית לכל אזרחיה, שזה חלום שלא באמת התקיים אי פעם.

Yuval Saar:

יש לי עוד שאלה קצת פחות קשורה, בקשר ללימודי האדריכלות באקדמיה. אלו נושאים שבאים שם לידי ביטוי?

Dan Handel:

לאיזה נושאים אתה מתייחס?

Yuval Saar:

סוג החשיבה שאתם מציעים בתערוכה, שאדריכלות זה לא רק בניינים

ארז אלה:

אצלנו בבצלאל כן

Dan Handel:

כן, אני חושב שזה מאד תלוי באיזה מוסד ואפילו מעבר לזה, באיזה חלק של המוסד, אבל זה קיים

Yuval Saar:

אבל כשבוגר טרי יוצא לשוק העבודה, אין לו הרבה ברירות בדרך כלל אלא להישאב לשוק ולתנאים שמכתיבים בו התנהלות מסוימת. זה נכון כמובן לכל מקצוע, כמעט

ארז אלה:

אני חושש שאני לא מסכים

Dan Handel:

זה נכון וגם לא נכון לכל מקצוע, זה קצת כמו עיצוב

Yuval Saar:

זה לגמרי כמו עיצוב!

ארז אלה:

זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להציע, אבל אתן לדן לסיים

Dan Handel:

אתה יכול ללכת לעבוד בחברת עיצוב מכשור רפואי, או לעצב רהיטים one off בגאראז', או אפילו ללמד ולקדם איזה סוג של עיצוב/אמנות. כמובן שיש המון מגבלות, בטח בישראל. אבל יש לך אפשרויות

ארז אלה:

אני רוצה להוסיף שזה בדיוק מה שאנחנו מציעים בתערוכה. ניתן לצאת עם אידאולוגיה מבית הספר ולנסות להלחם בכולם. לרוב זה לא עובד ואנחנו רואים את התוצאה ברוב הסביבה הבנויה שלנו – פשרות על גבי פשרות. אבל אפשר לנסות ולהבין את המערכת בפרוטרוט ולהלחם מתוכה. קראנו לזה – "סוכן רדום". ה"מציאות שם בחוץ" – אלה התנאים בשהם אנחנו צריכים לקדם את הערכים והאג'נדות שלנו

Dan Handel:

תראה, ארכיטקטורה זה תחום מאד רחב, שמתחיל איפשהו בכסא ונגמר בלתכנן ערים. אז יש כאלו שחושבים שזו חולשה נוראית, אבל בשבילי היכולת להגדיר כל פעם מחדש את מה שאנחנו עושים, כולל מה זה תערוכת עיצוב, היא קריטית. תכלס זה גם יותר כיף.

Yuval Saar:

טוב, יש פה הרבה חומר למחשבה. זה סופר סופר מעניין. וזה בטח יותר כיף… תגידו, עוד משהו חשוב להגיד לפני שמסיימים?

ארז אלה:

קשה בשלישיה….

Dan Handel:

״בואו לתערוכה״

Yuval Saar:

גם בזוג זה לא קל…

Dan Handel:

האהא

ארז אלה:

תספר לי על זה

Yuval Saar:

כן, אה? ואני אומר: לגמרי תבואו לתערוכה. ותקנו בחנות

טל ארז. חפתי ערוץ 2

טל ארז. חפתי ערוץ 2

Dan Handel:

לא היה לי נעים לאמר, אבל אתה יכול

Yuval Saar:

ויפה שעה אחת קודם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. gorgy

    מענין ותודה. אם אפשר להוסיף, הכותרת מתייחסת במודע או שלא למשפט המפתח של רם קולהאס על הביאנלה שהוא אוצר בוונציה 2014

    :Rem Koolhaas has stated: “Fundamentals will be a Biennale about architecture, not architects.

    הנה כאן:
    http://www.labiennale.org/en/architecture/news/25-01.html

    1. yuval saar

      תודה בחזרה. מעניין, לא ידעתי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden