גל שקדי: בארץ תמיד מבקשים ממני לא לצייר שיניים. זו בקשה שחוזרת על עצמה...
לא יודע אם שמתם לב, אבל לגל שקדי הייתה שנה לא רעה בכלל: הוא אייר את הפרסומות של קו הילדים החדש של קסטרו; את ספר הילדים של גיל קופטש, למה לנח אין מנוח, שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים (מקום ראשון ברשימת רבי המכר!); וגם, וזה כבר באמת משהו יוצא דופן, את סדרת הפרסומות ״תאגיד המוות״ בעבור לקוח אוסטרי שקוראת לנהגים לא לשלוח הודעות סמס בזמן הנהיגה. אם אתם מדמיינים לרגע איך זה נראה, השילוב של הקו של שקדי עם תאונות הדרכים, אתם בטח מבינים מה קורה שם.
אני לא בטוח עד כמה זה אפקטיבי אבל אני יכול להעיד שאחרי שראיתי את הפרסומות, אני נזכר בהן כשאני באוטו ומודע יותר למה שאני עושה שם. בכל אופן, ביקשתי מגל לספר קצת על נוח, ועל האוסטרים, ועל הדרך הוא סיפר גם למה בארץ לא אוהבים את השיניים שלו…
gal:
היי, מה המצב?
yuvalsaar:
מעולה! ושלומך?
gal:
אחלה
yuvalsaar:
בכלל מעולה. תגיד, אמנם רציתי לדבר איתך על פרסומות לסלולר, אבל פתאום גיליתי שאיירת ספר ילדים חדש! של גיל קופטש
gal:
כן, והוא מקום ראשון ברשימת רבי המכר 🙂
yuvalsaar:
מגניב! אז על מה נדבר קודם? על רשימת רבי המכר או על הודעות סמס?
gal:
נראה לי אסמסים יותר חשוב. אנחנו הולכים להגן על חיי הנהגים שלנו, ועל הנהגים האוסטרים…
yuvalsaar:
זה נכון! בדרך כלל אני מבקש מהדוברים להציג את עצמם, ולמרות שאני פשוט יכול לשלוח את הקוראים למפגש שלנו לפני כמה חודשים, בוא בכל זאת תגיד על עצמך כמה מילים
gal:
טוב: גל שקדי, 33, סיימתי מגמת איור בשנקר ב-2007. מאז עבדתי בתחום הפרסום כארט דיירקטור בכמה משרדים עד שלפני שלוש שנים עזבתי והפכתי עצמאי והתחלתי לביים אנימציה, בעיקר פרסומות אבל גם קליפים. רוב העבודה שלי היא בחו״ל היום. אני מיוצג על ידי פרטיזן, ובשנתיים האחרונות אני עובד הרבה לשוק הגרמני. בארץ זה יותר קשה עם הסגנון האיורי שלי בתחום המסחרי.
yuvalsaar:
למה יותר קשה?
gal:
אני חושב שלקוחות בארץ רוצים דברים יותר מעודנים. לדוגמה, כשאני עובד בארץ תמיד מבקשים ממני לא לצייר שיניים. זו בקשה שחוזרת על עצמה… ותמיד אומרים לי שהפרצופים כועסים ולא מבינים שזה חלק מהעניין.
yuvalsaar:
וואלה? אשכרה מבקשים ממך לא לצייר שיניים???
gal:
כן, כן, קשה ללקוחות מסחריים להתמודד עם השיניים של הדמויות שלי, ובכלל, פונים אלי הרבה ואז מבקשים ממני לאייר משהו שנראה כמו דיסני, לא מבינים שיש סיבה לכך שהדברים שלי נראים כל הזמן אותו הדבר. בארץ זה מאוד בעייתי, כי דורשים ממך הרבה פעמים להיות ורסטילי, ובשוק הבין לאומי זה יתרון, כי לקוחות יודעים מה הם הולכים לקבל ובגלל זה פונים אליך ואין להם הערות.
כשאני עובד עם לקוחות מחו”ל אין הערות על סגנון, רק על תכנים או צרכים של המותג. מעולם לא נתקלתי בהערת סגנון. פה כבר ביקשו ממני עיניים יותר גדולות, צבעים יותר שמחים, בלי שיניים, יותר חיוכים וכו’. קח את הפרוייקט האחרון שלי, death corporation לדוגמה – כמעט 10 דקות אנימציה, לא היתה הערה אחת סגנונית, כלום… וזה הפרוייקט הכי גדול שעשיתי מבחינת נפח עבודה.
yuvalsaar:
פרויקט death corporation זה הסרטונים של הסמסים. נכון?
gal:
כן, סידרת רשת, קמפיין נגד שימוש בסמארטפונים בזמן נהיגה, שיזמה VCÖ, חברה אוסטרית שמתעסקת עם בעיות של טרפיק וקישוריות בתחום הסלולר
yuvalsaar:
בוא תספר קצת על איך זה קרה, מה היה התהליך, איך פנו אליך, מה ביקשו
gal:
פרטיזן פנו אלי עם הרעיון לפרוייקט ועם תסריט ראשון, ואז עשינו פיץ’, כלומר נתנו לי שבוע או יותר להציג דמויות וכמה פריימים לתסריט וזכינו במכרז
yuvalsaar:
זה נשמע מאד פשוט…
gal:
זה לא היה מאוד מסובך, הלקוח ביקש לעבוד איתי, הם רצו משהו מאוד beavis and butthead והקו התאים להם, רק היינו צריך להציג קצת חומרים, כלומר להכין מצגת שמראה את הדמויות הראשיות ואיך אני רואה פריים מהסדרה כדי שיבינו איך זה הולך להראות. המצגת עצמה זאת עבודה כמובן: אין את התהליך הזה בארץ, וחבל, כי זה תהליך שמונע אי הבנות במהלך הפרוייקט. כבר במפגש הראשון הלקוח רואה ומבין איך הולך להיראות הדבר עצמו. הוא לא רואה סקיצה, הוא רואה באמת את הדמויות ואת הפריים ולפעמים גם דוגמה לאנימציה.
yuvalsaar:
מה כן קורה בארץ?
gal:
אין ממש תהליך כזה. משרד פרסום פונה לחברות הפקה והן מתאימות לו במאי מתאים והוא עובד בשביל הפיץ’ ומתוך כל הפיצ’ים בוחרים חברת הפקה ובמאי. פה יש מעט מאוד במאים שעובדים בתעשיה, כמה מאוד חזקים וקבועים, שעושים די הכל, זה לא מתחלק לבמאי אנימציה ובמאי סטופמושיין ובמאי לריל אקשן. יש כמה שעושים הכל, ואם יש פרסומת אנימציה אז לוקחים במאי שלוקח מישהו שיעשה לו את האנימציה. השוק כאן קטן, זה פשוט לא עובד ככה. בגלל גודל השוק לדעתי יש פחות מקום לנישות. אני עושה משהו שהוא מאוד נישתי, ואני מבין את זה
yuvalsaar:
אבל הנה, מקום ראשון ברבי המכר! איך אתה מסביר את זה?
gal:
אני חושב שהספר מרענן, הוא נוגע בנושא שלא הרבה נגעו בו, שזה סיפור מהתורה, בלי להיות מחזיר בתשובה, ולהפך, הוא מביא משב רוח רענן ומציג את סיפור נוח ממקום חילוני לחלוטין, ללא ההתערבות האלוהית המפורשת. מעבר לזה הוא נכתב ע”י גיל, בצורה מעולה, שמביא גם את תורה בנגיעות ומגיש אותה בצורה הומוריסטית ולא מתחנפת. אני לא חושב שזה קשור לאיור שלי
yuvalsaar:
אני כן חושב שזה קשור לאיור שלך. או ליתר דיוק, אני בטוח
gal:
תודה. אני לא יודע לומר, אבל אני כן חושב שהסיפור כאן מאוד מרענן ומביא נקודת מבט חדשה ומאוד רלוונטית על הנושא
yuvalsaar:
אז בוא נחזור לסרטונים ולתאגיד המוות, כי גם שם הסיפור רענן. ספר קצת על תהליך העבודה ועל ההתקבלות של הסרטונים אצל קהל היעד שלו
gal:
התהליך היה מדהים. קודם כל האנימציה ברובה גם נעשתה בארץ על ידי רועי מנור המבריק! רק הפרק האחרון נעשה בגרמניה. תהליך העבודה היה מאוד מעניין: קיבלתי תסריטים ואז התחלתי לייצר סטוריבורדים ודמויות ורקעים. מבחינתם הכל היה פתוח ונתנו לנו להתערב ברמת התסריט איפה שחשבנו שאפשר לשפר
הרעיון והתסריטים היו כל כך טובים, והכל זרם מאוד חלק, הדבר היחיד שאמרו לנו זה תתפרעו ואל תמנעו מעצמכם כלום, כי אני כל הזמן חשבתי שיש לקוח ובסוף זה כן קמפיין וזה הולך גם לטלויזיה, ובהתחלה נזהרתי עם להיות יותר מדי גרפי, אבל הם ביקשו שנהיה כמה שיותר אלימים, שזה היה כיף, וכשראינו שדברים עוברים, זה היה ממש כיף כי זה שחרר אותנו להתפרע יותר. היה גם סטודיו לסאונד שהיה איתנו לאורך כל הדרך וההפקת סאונד היתה חויה בפני עצמה, בחיבור של הפס קול שנכתב במיוחד בשביל זה
yuvalsaar:
נראה לי שאתה יכול לפרוש בשיא, לא? כי זה עושה רושם של פרויקט חד פעמי
gal:
זה מאוד חד פעמי, ככה זה מרגיש, אבל תמיד רציתי לעבוד על סידרה וזה לגמרי זיקק לי שזה מה שבא לי לעשות, ואני מאוד רוצה לנסות ללכת לכיוון הזה, גם מבחינת הלוק. זה לגמרי מה שזה, כלומר לא יכולתי לחשוב על משהו יותר קרוב לפרוייקט שהייתי רוצה לעשות לעצמי
yuvalsaar:
האמת, זה באמת בול אתה הפרויקט הזה. ואגב, לא אמרתי את זה עד עכשיו אבל זה פשוט מעולה!
gal:
תודה!!!
yuvalsaar:
בכיף. תגיד כמה מילים על תהליך העבודה על הספר. איך הגיעו אליך, כמה זמן זה לקח, כמה חופש היה לך? בכל זאת התנ״ך זה לא נהגים אוסטרים…
gal:
חחח… דב אלבוים צלצל אלי, הוא העורך של הספר, ואמר לי שהוא וגיל עובדים על ספר והם ראו את המודעות עם החיות שעשיתי לרשות הטבע והגנים ומאוד אהבו ושהם רוצים שאני אאייר להם את הספר. הם אמרו שמה שמטריד אותם זה איך אני מצייר בני אדם כי חיות הם כבר ראו, אז אמרתי להם אין בעייה, אני אצייר לכם את נוח.
ציירתי והם קיבלו אותי לפרוייקט. הם נתנו לי חופש פעולה מלא, ונתנו לי להתפרע עם הפרשנות שלי לטקסט, שזה היה כיף. לא עבדנו בלחץ כי הסרטים ל-death corporation והספר נעשו במקביל, אז בכל פעם שהיה לי קצת זמן עשיתי עוד כפולה. הכל יחד לקח לדעתי משהו כמו חצי שנה. אולי קצת פחות מהרגע שהתחלתי לצייר. היה דיאלוג על הכל, גם על הטקסט של גיל וגם על האיורים, היינו נפגשים, הוא היה מראה דברים ואני גם, והיינו מדברים איך לעשות את זה הכי טוב. זה הרגיש פרוייקט משותף ופחות סופר שכתב סיפור ומחפש מאייר שיצייר לו איורים שיתאימו
yuvalsaar:
האמת שגם במקרה הזה אני חושב שהיה לך פה נס קטן, שגיל קופטש מצא אותך, כי ידיעות ספרים זו בכל זאת הוצאת גדולה והקו שלך לא ממש מאפיין את שוק ספרי הילדים בארץ
gal:
כן, לגמרי, זה די זר, ואני עמדתי על כך שאם אנחנו עובדים ביחד זה הקו, כי היה חשוב לי להשאר נאמן לעצמי, ולא רציתי להתחנף לילדים רק כי זה ספר ילדים. חשוב לי לתת להם את הקרדיט, שיידעו להתמודד עם האיור שלי, גם אם הוא לא הכי חמוד בעולם.
yuvalsaar:
אני איתך לגמרי בעניין הזה. אבל תגיד משהו בעניין הקו, והזכרת את זה קודם. זה לא קצת טייפקאסטינג, אתה לא מפחד שאתה חוזר על עצמך? אני תמיד תוהה עד כמה זה נכון ליוצר שיהיה לו את הקו המזוהה שלו
gal:
אני חושב שאני עוד מגדיר את הגבולות שלי, באנימציה למשל אני מנסה לשלב פרוייקטים עם בובות, או איור משולב בווידאו, ואז זה נכון שהאיור נשאר באותו הקו אבל התוצאה היא שונה, העולם קצת משתנה, וזה מרחיב את המנעד. אני חושב שאני עוד בשלב של זיקוק, אני מזקק אותו עוד ועוד, יש שינויי קטנים שקורים כל הזמן, קו זה דבר חיי שעובר שינויים קטנים כל הזמן. יש את הפחד של להשתעמם, ולשעמם, כשזה יקרה, אז אני אפתח נגריה…
yuvalsaar:
זה לא כזה מופרך, יש טרנד של נגרים בתקופה האחרונה
gal:
כן, בגלל זה. סתם, אני לא חשוב שזה באמת יקרה, כמו שאמרתי זה כל הזמן משתנה ומחפש את הגבולות של עצמו
yuvalsaar:
לול. אפרופו ילדים, שנגיד משהו על הילדים של קסטרו שאיירת? אני פשוט מנסה להבין אם הקהל הישראלי בשל יותר לקו שלך
gal:
נגיד ככה: בלנד איט ניגשו למכרז של קסטרו וביקשו שאני אעבוד איתם על הכיוון המאוייר, שהוא הכיוון שנבחר. לגבי הקו, אני חייב לומר שכן ניסיתי לרכך קצת את הקו, ללכת למשהו יותר נגיש, אבל שומר על האופי החצוף שלו. ואפרופו מה שדיברנו קודם, זאת דוגמה לאיך הקו שלי הופך להיות משהו יותר חופשי, ופחות מוקפד, וכשאני אומר מוקפד אני מתכוון לאופי של הקו, קצת יותר מרושל, וחופשי במתכוון
yuvalsaar:
מעניין
gal:
זה הופך אותו ליותר נאיווי אולי. זה בניואנס, טקסטורה פחות מוקפדת, צורות שלא מיושרות, וזה משרת פה את המטרה, זה מרכך אותו לדעתי. זה אותו הקו אבל עם טוויסט
yuvalsaar:
מה אני אגיד לך, מאד מעוררת מחשבה השיחה הזאת, כמי שמבלה את השנה האחרונה סביב איור, וכמו שזה נראה עכשיו גם את השנה הבאה…
gal:
תודה! גם אצלי זה מעורר מחשבה, הרבה שאלות שאני שואל את עצמי גם כל הזמן
yuvalsaar:
בכיף. משהו חשוב נוסף שחשוב להגיד ולא אמרנו, מעבר לעובדה שהיית מסוגל להמשיך את השיחה הזו עוד כמה שעות טובות
gal:
לא חושב על משהו 🙂
yuvalsaar:
היית צריך להגיד לכו תקנו את הספר! או לפחות אל תסמסו כשאתם נוהגים
gal:
בדיוק! אל תסמסו כשאתם מדברים! כי אחרת תמותו



















