כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

למשל סושי, למשל טויוטה, למשל הרוקי מורקמי...

בחודש שעבר נפתחה בגלריה קונטמפוררי בתל אביב התערוכה המסקרנת שני ירחים על החוף, ציפור מכנית ביער נורבגי, שמחברת בין הסופר הרוקי מורקמי לבין אמנות עכשווית. האוצרת אילת זהר אספה קבוצה בינלאומית של 13 אמנים מיפן, ארה"ב, קוריאה, מונגוליה, בריטניה וישראל: עאסם אבו שקרה, פריד אבו שקרה, טסוקו אמאדה, יונסאינג באיק, סנפורד ביגרס, דרור בן-עמי, פסי גירש, נצומי היאשי, אילת זהר, אנדריאה חזן, נאשון נאשונבאטו, מאירו קואיזומי ופני קלפוצ'בסקה. בסך הכל מוצגים בגלריה כ-100 עבודות צילום, וידאו ארט, ציור ואינסטליישן, לצד טקסטים מספריו של מורקמי.

אני מודה שאני לא מחובבי מורקמי – או ליתר דיוק, אני לא מכיר מספיק את הספרים שלו – אבל החיבור נשמע מסקרן במיוחד, ואחרי שראיתי את העבודות, שחלקן מוצג כאן, רציתי לשמוע עוד. עד שאצליח לבקר בתערוכה (שפתוחה עד ה-31/5), תפסתי את אילת לשיחה על הקשר בין לאום ליצירה, בין יפן העכשווית לישראל, ועל הבעיה שלה עם ״אמנות קוריאנית״, ״אמנות יפנית״, ״אמנות הודית״ וכו'.

אילת זהר

אילת זהר

 

Yuval Saar:

הי אילת

ayelet zohar:

כולי כאן….

Yuval Saar:

מה שלומך?

ayelet zohar:

לא רע… יכול להיות שתהיה הפסקה קצרה לטובת הצאת פשטידה מהתנור…

Yuval Saar:

איזו פשטידה?

ayelet zohar:

כרובית וגבינות… 🙂

Yuval Saar:

נייס…

ayelet zohar:

לא טבעונית… 🙁

Yuval Saar:

זה בסדר, את בסביבה אוהדת. בואי נדבר על שני ירחים על החוף ועל ציפור מכנית ביער נורבגי

ayelet zohar:

כמובן. ראית את התערוכה?

Yuval Saar:

לצערי עוד לא, אבל אני סקרן לשמוע. מה את יכולה לספר על התערוכה, מאיפה הגיע הרעיון, מה מוצג בה וכן הלאה

ayelet zohar:

טוב, בגדול אני חושבת שצפייה שווה 1,000 מילים… אבל מכיוון שמדובר בספרות ואמנות אני מוכנה לבא לקראתך. אז ככה: תרבות יפן היא המקצוע שלי, ואני כבר רגילה שתמיד מבקשים ממני לאצור תערוכות יפניות, להביא אמנים יפנים וליצור קשרים. גם פה רצו שאעשה תערוכה יפנית, אבל מבחינתי זה לא בא בחשבון! אני מוכנה לחשוב על יפן בהקשר, אבל לא כאובייקט מבודד ונערץ (מאד טרנדי בימים אלו).

בשנים האחרונות, מתוך מעקב אחר התהליכים באמנות יפנית עכשווית, הלך והתברר לי שבעבור לא מעט אמנים, החזרה של שדים ורוחות של עת המלחמה בדמות פוליטיקה מעוותת ומשבר חברתי שנמשך 20 שנה וכו', הפכו להיות לנושא מאד מסקרן עבורי

Yuval Saar:

מה זאת אומרת תרבות יפן היא המקצוע שלך? תגידי על עצמך כמה מילים לטובת מי שלא מכיר

ayelet zohar:

אני אמנית, חוקרת תרבות חזותית ביפן, ואוצרת עצמאית. תחום המחקר שלי ממוקד בעיקר בצילום יפני. אמנות עכשווית היא הטריטוריה שבה אני פועלת, אם כי יש לי גם עניין בתהליכים של המאה ה-19 ביפן.

Yuval Saar:

אוקי. נחזור לתערוכה

ayelet zohar:

ובכן – אחרי שראיתי כמה תערוכות מאד בעייתיות בנוסח של "אמנות קוריאנית", "אמנות יפנית", ״אמנות הודית" וכו', החלטתי שצריך לעשות משהו משמעותי בעניין. מה שאותי מעניין הוא גלובליזציה של מושגים שונים שמוצאם מיפן. למשל סושי, למשל טויוטה, למשל הרוקי מורקמי…

מה כח המשיכה שלו? זו אחת השאלות שעלו בי. מעבר לכך, אישית לא קראתי מורקמי עד לפני שלוש שנים. אגב, האם ראית את הטקסט של התערוכה – אני מעלה שם חלק מהנקודות שעולות כאן….

Yuval Saar:

כן, ראיתי. תמשיכי רגע לספר על העבודות שבחרת ואז יש לי לא מעט שאלות שאני רוצה לשאול אותך

פה ובראש הפוסט: Natsumi Hayashi

Natsumi Hayashi (וגם בראש הפוסט)

ayelet zohar:

בקיצור, מה שהיה לי חשוב זה שמורקמי עצמו, מנקודת מבט יפנית, הוא סופר שלא חושש לגעת בנושאים כאובים של כיבוש, קולוניאליזם, כיתות דתיות, שחיתות… וכשהבנתי שיש למורקמי אומץ, שמאד חסר בחברה היפנית, ויחד עם זאת הוא גם מאד פופולארי בעולם, הבנתי שיש כאן מקור לדיון מעניין. אני חושבת שהיכולת שלו לגעת בנושאים כאובים דרך סוג של אלגנטיות ואינטימיות – אין שני לה בעולם הספרות. הספרים מלאים בדימויים וארועים מאד חזותיים, בחלקם אלו אפילו ספרי מסע.

פשוט קרו לי כמה דברים ואז אמרתי – בינגו! צריך לעשות תערוכה. בתחילה זה קרה לי עם הצילומים של נצומי היאשי. כשראיתי את הצילומים שלה פשוט הרגשתי שהיא מצליחה להראות סוג של נשיות שחוזר על עצמו באופנים שונים בספריו של מורקמי. נשים שיש בהן *אלגנטיות* ואוטיזם, שברירות ומוזיקליות, בריחה מהעולם, ואינטליגנציה ספרותית… יש בנשים בספריו של מורקמי סוג של נוכחות שהיא גם פיתוי, גם עצמה, גם אכזריות, גם שברירות, וכל המרקחת הזו מוליכה את העלילה… הגברים שלו, אגב, מאד מנותקים, מתקשים לפעול, לוקים בבדידות קשה, ותלויים בנשים שממלאות את חייהם.

Yuval Saar:

שאתחיל עם השאלה המתבקשת?

ayelet zohar:

נו כן…

Yuval Saar:

זו תערוכה יפנית?

ayelet zohar:

לא

זו תערוכה העוסקת בהתכתבות עם עולם מושגים ודימויים שמקורם ביפן.

Yuval Saar:

תכף אשאל גם על זה משהו אבל שניה לפני, מה הפריע לך באותן תערוכות של אמנות יפנית, קוריאנית או הודית?

ayelet zohar:

תקרא כאן

Yuval Saar:

בואי תסכמי לטובת הקוראים שלנו במשפט או שניים…

ayelet zohar:

מעתיקה מתוך התקציר של המאמר: האם ניתן ליצור מכנה משותף של קבוצת יצירות רק על פי סוג הדרכון שאוחזים יוצריהן? האם הבסיס הלאומי הוא יסוד ראוי או אפשרי על מנת לקבוע תזה מספקת להקמת תערוכה? הרהורים על תערוכות אמנות מאסיה בישראל

Yuval Saar:

ואני מניח שהתשובות שלך הן לא ולא

ayelet zohar:

נכון, התשובות שלי הן לא. הקישור בין אמנים צריך להיות מנומק בצורה הרבה יותר מהותית מאשר רק העובדה שהם נולדו באותו מקום.

Yuval Saar:

איך את מסבירה אם כך את כל התערוכות הלאומיות האלו? את אומרת שאי אפשר והנה – ודאי שאפשר!

ayelet zohar:

אני חושבת שזה קונספט שאבד עליו הכלח. היתה לו משמעות בעידן הלאומיות (המאה ה-19, מקסימום מחצית המאה ה-20) אבל הוא איבד את תוקפו

Yuval Saar:

אבל שוב, עובדה שהוא חי ובועט. מה המשמעות שלו כיום?

ayelet zohar:

אני לא חושבת שהוא חי ובועט. מי שמחיה אותו עושה משהו מאד בעייתי בעיני.

Nashun Nashunbatu

Nashun Nashunbatu

Yuval Saar:

אוקי, בואי נחזור לתערוכה. לאן המשכת אחרי הצילומים של נצומי היאשי?

ayelet zohar:

הייתי בתערוכה בבייג'ינג שם ראיתי את הציורים של נאשון נאשונבאטו – צייר מונגולי שציורי המישורים שלו, הנוכחות של אש או דימויי אסון אחרים, ואפילו ציור של איש עף, הדליקו אצלי את כל האורות…

אם אינך יודע, מורקמי כותב בהרחבה על תקופת הכיבוש היפני במנצ'וריה ואח״כ על הפלישה למונגוליה בספר "קורות הציפור המכנית". העבודות של נאשון פשוט נראו לי ההמחשה הכי מלבבת של רעיון "הערבות של מרכז אסיה" והמלחמה שבהן, כפי שהן מוצגות אצל מורקמי

Yuval Saar:

את יודעת, פתאום אני חושב על זה שזה נורא מעניין שלא קראת עד לפני שלוש שנים את מורקמי ופתאום הכל מתחבר לך לתערוכה

ayelet zohar:

כשהתחלתי לקרוא, פשוט טבעתי בזה. קראתי כל מה שנפל לידי. פשוט שקעתי לגמרי בעולמו של מורקמי – ואז כמעט כל מה שראיתי הפך להיות לדימוי מספריו – אני מניחה שזה חלק ממה שקרה

Yuval Saar:

מעניין אותי איך מתחבר הצילום של פסי גירש לתערוכה

פסי גירש

פסי גירש

ayelet zohar:

הקבוצה הספציפית שבחרתי היא קבוצה של צילומים שיש בהם יסוד של ניתוק וחיבור – מעין קאט אנד פייסט צילומי. ומעבר לכך, פעולת החיתוך וההרכבה קורית ביער, שהוא אחד הלוקיישנים החביבים על מורקמי וחוזר ברבים מספריו – "קפקא על החוף" הוא אחד מהם. מורקמי אגב הוא אלוף הקטיעה והחיבור של נרטיבים, של אנשים, של ארועים וכד'. אצל פסי היער הזה הוא החצר האחורית של בית, אבל עדיין מתאפשר בו ממד של מסתורין וסודיות שראויים לטיפול מורקמאי

Yuval Saar:

זה השלב שבו אני צריך להתוודות שקראתי רק ספר אחד או שניים שלו מזמן מזמן, ורציתי לשאול אותך, מה יהיה ההבדל בקריאה של התערוכה בין מי שלא מכיר את הספרים שלו לבין מי ששולט בהם

ayelet zohar:

התערוכה בנויה מטקסטים מתוך ספריו של מורקמי המוצגים לצד הדימויים. שום דימוי בתערוכה לא נוצר בהשראה ישירה של הספרים. כלל וכלל לא! חלקם של האמנים אפילו לא קראו אותו מימיהם

Yuval Saar:

זה ברור

ayelet zohar:

אני היא זו שיצרה את החיבורים בין הספרים והדימויים ולכן סרקתי מתוך הספרים את אותם קטעים שחיברו אותי אל הדימוי המוצג. שום דבר לא שרירותי: כל עבודה שמוצגת – יש סיבות מעולות להימצאה – בין אם מדובר בדימוי הספציפי או אם באסטרטגיה יצירתית (כמו למשל הקיטוע והחיבור של פסי או דרור בן עמי).

מאד קשה לדעת איך אנשים אחרים מדמיינים סצנה או מהלך סיפורי שמופיע כטקסט כתוב על דף לבן. מה שעשיתי בתערוכה הוא נסיון להתחבר לדימויים שהעלו בדעתי קישורים לעולמות, לבעיות, לשאלות שצפות דרך ספריו של מורקמי. יש למשל עבודה שמראה גילוח ראסטות (ארוכות מאד!) של אמן אפריקאי-אמריקאי באמצע יער ביפן. יש עבודה שעוסקת בדימוי של הקמיקאזה. יש סדרה מעולה של אמן צעיר יפני – של ארנבים עצומים ברחובות קטנים וחשוכים באזורי מגורים של טוקיו

Sanford Biggers

Sanford Biggers

Yuval Saar:

טוב, נראה לי שלא תהיה ברירה אלא לבקר בתערוכה…

ayelet zohar:

כולה שני רחובות מהמערכת… תקדיש זמן גם לקריאת הקטעים כשאתה מבקר בתערוכה. החיבור בין הטקסט והדימוי חשוב מאד והוא זה שבאמת עושה את הקישור.

Yuval Saar:

אני כמעט ולא מגיע למערכת… אבל כמו שאמרתי, זה נשמע שווה ביקור במיוחד. שאלה אחרונה: סיכמנו שזו לא תערוכה יפנית, אבל בכל זאת, מורקמי וקמיקזה ויער ביפן. איך אם כך היית מתארת בכל זאת את הקשר של התערוכה ליפן?

ayelet zohar:

כפי שאמרתי לך בתחילת הדרך – מורקמי הוא סופר מאד יפני וספריו עוסקים בבעיות עומק של החברה היפנית. הקמיקזה הוא ייצוג של שרידי המלחמה שעדיין חיים בתוך יפן גם כיום, היער הוא יער הוא יער – הפעולות השונות וההקשרים השונים מתממשים בשאלות הרלוונטיות למה שקורה ביפן כמצע המראה (Launch Pad) לשאלות הרבה יותר רחבות: מלחמה ותוקפנות אמנם מקבלות את הביטוי שלהן באמצעות הקמיקאזה, אבל אני לא חושבת ש*מלחמה* ו*תוקפנות* הן בעיות של יפן בלבד. עצם הבחירה להציג עבודות ונושאי דיון אלו ברח' הרצל בתל אביב היא אמירה חשובה מבחינתי. ודי לחכימא.

Yuval Saar:

והנה ענית לי על השאלה הבאמת האחרונה – מה הרלבנטיות של התערוכה לישראל של 2014…

ayelet zohar:

נתחיל הפוך. במחקר האחרון שלי העליתי את המושג "דור שלישי" – מושג שאני שואלת מן ההוויה הישראלית, כדי לתאר את מה שקורה היום ביפן: אחרי שני דורות של השתקת ארועי המלחמה והדחקת זכרון המיליטריזם של שנות ה-30 וה-40, בני הדור השלישי מוצאים תעוזה לעמוד מול השאלות הקשות, לדון בהן, למרות ההדחקה וההכחשה שהחברה היפנית דנה את עצמה אליהן.

בעיני, מורקמי, כנציג הדור השני, הוא אחד ממסמני הדרך החשובים, והביקורת שלו על מה שקורה ביפן מהדהדת על התובנות שרכש בעת שחי בארה"ב: ההבנה שבלי ביקורת עצמית ומחשבה מחדש על מושגי יסוד, גם אם הם טעונים באשמה כבדה, חיים שכאלו הם חיים מפוספסים.

החברה היפנית לוקה היום במידה גדולה של סטגנציה ודכאון (שעולים מכל פינה בספריו), ואלו מהדהדים היטב על צרותיהם של אלו שבחרו בדרך הקפיטליסטית, הצרכנית, כדרך לגאולה מסבלות המלחמה. הצרות האלו הן צרות שמשותפות לאנשים רבים בעולם, וגם בישראל: ההבטחה הקפיטליסטית שאם יהיה לי את זה, את זה וגם את זה, הכל יהיה נפלא, מתנפצת אל מול השעבוד היומומי לעבודה, לשגרה, לטמטום מוחין ולשטיפת המח של הצרכנות, רייטינג ושאר צרות.

כל אלו ממלאים את ספריו של מורקמי. הן בהחלט צרות של יפנים, אבל גם הרבה מעבר לכך. בשבילי החיבור בין זכרון המלחמה והצרות של הקפיטליזם, הוא סוג של פרדיגמת על, שניתן להבין אותה היטב גם בהקשר המקומי שלנו, ומה שהופך את מורקמי לסופר רלוונטי כאן.

Yuval Saar:

לגמרי…

ayelet zohar:

🙂

Meiro Koizumi

Meiro Koizumi

2 תגובות על הכתבה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden