כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

היה לי חשוב לדמות תצלום שנעשה ע״י קליק של המצלמה ולהדהד את ״הרגע המכריע״

בחודש דצמבר נפתחה במוזיאון תל אביב התערוכה טֶרֶם של האמנית אורית רף. רף מציגה בתערוכה תצלומי חדרים שבחרה מרומנים שבתוכנם מתייחסים להיבטים תרבותיים, סוציולוגיים ופוליטיים. ״כמו צלם פוטוג׳ורנליסטי דמיוני, ביקוריה בחדרים הללו מאפשרים לה לדון במדיום הצילום״, בותבת אוצרת התערוכה, נילי גורן. ״הצלם הדמיוני מסמל סוגת צילום בת כלאיים הממזגת בין הצילום התיעודי הצרוף ובין הצילום המבוים בקפידה, בתהליך שאינו נזקק דווקא למצלמה, אבל מחקה אתר צילומי שעדיין יש לו זיקה לפעולת הצילום״.

לקח לי קצת זמן אבל בסוף ביקרתי בתערוכה, וכחובב צילום, ספרות ותרבות חזותית בכלל, היא העלתה אצלי המון שאלות: מה זה צילום? האם מה שנעשה כולו במחשב יכול להיחשב כצילום? מה תפקידו של צלם או אמן במקרים כאלו? ועוד ועוד. לשמחתי אורית הסכימה לענות על השאלות ולספר על תהליך העבודה על התערוכה, אבל קום כל הנה עוד צילום.

חירות

חירות. בראש הפוסט: מדאם בובארי

Yuval Saar:

הי אורית

orit raff:

הי. מה נשמע?

Yuval Saar:

לא רע בכלל. אצלך?

orit raff:

גם לא רע. הקלה אחרי כל אירועי פורים…

Yuval Saar:

וואלה… למה התחפשו אצלך השנה?

orit raff:

ארבע בבושקות – שני זוגות של אחיות חברות.

Yuval Saar:

נחמד… אבל בואי נדבר על התערוכה! מאיפה הגיע הרעיון לבנות חדרים מתוך ספרים?

orit raff:

רציתי לחבר שתי אהבות גדולות שלי – יצירת דימויים וקריאה – וע״י החיבור הזה לדבר על המדיום שבו אני עוסקת, צילום.

Yuval Saar:

אני לגמרי יכול להתחבר לזה. ועכשיו בבקשה קצת יותר פרטים – מתי עלה הרעיון, איך התחלת לעבוד על התערוכה, איך בחרת את הספרים

orit raff:

אוקי. הרעיון עלה בזמן שעבדתי על תערוכתי הקודמת ״שנגרילה״. שם יצאתי למסע פיקטיבי למקום שהוא מושג/רעיון שנכתב לראשונה בספרו של ג׳יימס הילטון. הדבר גרם לי לחשוב על האופציה לעשות מסע יותר נרחב בתור דמות פיקטיבית של צלמת פוטוג׳ורנליסטית המתעדת מקומות ומשוטטת במקומות שאינם קיימים. אחרי התלבטות קשה החלטתי לבחור את הספרים באופן אינטואיטיבי. דמות, עלילה שריתקו אותי וכמובן תוכן נוסף של הספר.

מכיוון שאני עוסקת בשני עולמות. עולם המציאות והדמיון או ההדמיה – הספרים שבחרתי הידהדו את הרעיון הזה… למשל בסופו של מיסטר ווי – מלבד הדמות המעניינת, הספר כולו עוסק בסימולקרה. ברעיונות סביב מה נחשב מציאות. האם שפה יכולה להיות פיזית וכד׳

סופו של מיסטר ווי

סופו של מיסטר ווי

Yuval Saar:

רגע,  זה אומר שאת כל הספרים שבחרת אהבת?

orit raff:

לא בהכרח. היו ספרים שאהבתי יותר או ריגשו אותי יותר אבל כל הספרים כן הפעילו אצלי משהו, גרמו לי לשאול שאלות. היו ספרים שהחלל שהופיע בהם ריתק אותי.. כמו בספר ״חדר הזכוכית״ שמבוסס על וילה טוגנדהאט.

Yuval Saar:

עוד שניה לפני דוגמאות, את חושבת שיש הבדל באופן שבו צלם או מעצב קוראים ספרים לבין אנשים שהחוש החזותי שלהם פחות מפותח?

orit raff:

לא בטוחה. קשה לענות על זה… אולי באיך שאדם שהחוש החזותי שלו פחות מפותח יתרגם מילים למראה? אולי הוא פחות מתמקד בתיאור הפיזי והתאור נשאר מופשט יותר מאשר כשאדם חזותי קורא למשל ״וילון אדום״ הוא מיד יראה את האדום הספציפי שלו בדמיונו.

Yuval Saar:

זו באמת שאלה שקשה לענות עליה. בואי נחזור לתהליך. בחרת את הספרים. מה עכשיו? בחרת סצינה אחת, אספת תיאורים מכל הספר והרכבת סט?

מיכאל שלי

מיכאל שלי

orit raff:

אחרי שבחרתי את הסצינה מתוך הספר ואחרי איסוף הפרטים לעיתים אחרי קריאה שניה ושלישית, התחלתי לתכנן את החלל בדו-ממד – ממש תכנון אדריכלי מפורט כגון אורך/גובה של קירות, פתחי חלונות וכד׳, ובנוסף אאסוף סקיצות, צילומים, רפרנסים שיעזרו לי בבנית החלל בתלת-ממד. מה שחשוב לי זה שעד להדפסה הסופית אין חומר אלא הכל מתוכנן על המחשב. הסט הוא סט וירטואלי.

Yuval Saar:

ואז?

orit raff:

עם התכנון המפורט של החלל, הרהיטים, סוג וצבע הוילונות ושאר הפרטים  – ניגשתי לסטודיו תלת-ממד והתחלתי לבנות את הסט שלי על המחשב. אני מנסה להיות כמה שיותר נאמנה לטקסט (כמובן שיש גם הרבה פערים ופרשנויות). בתהליך של התלת אני מנסה שהחלל ישכנע שאכן היה קיים ושביקרתי בו. התהליך הזה ארוך, מאתגר, לעיתים מתסכל אך ממש נשאבתי.

חשוב לי לציין שלאחר זמן שבו אני לבד עם הספר ומגבשת לעצמי איך אותו חלל יראה, אני עוברת לעבודה עם אדריכל ואנשי תלת. העבודה היא מאד צמודה.

Yuval Saar:

ובסוף כל סט שצילמת היה אמיתי. נכון? לא וירטואלי

orit raff:

לא היה שום תהליך צילומי. לא השתמשתי במצלמה. היה רק סט וירטואלי ממוחשב ואותו הדפסתי. רק אז זה הפך לחומר – נייר הצילום.

Yuval Saar:

אז פה נשאלת השאלה המתבקשת – למה זה צילום ולא עיצוב. ולא שאני חייב הגדרות דיכוטומיות אבל בכל זאת

orit raff:

גם אני פחות מתחברת להגדרות דיכוטומיות ויותר מעניינת אותי השאלה האם זה נחשב תצלום? אני חושבת שהקונטקסט הוא המשמעותי כאן. היה לי חשוב שהדימויים האלו יראו כתצלומים וישאלו שאלות על ראיה, מבט, צילום כמשקף את מה שקרה… אני קוראת לעבודות דימויים אבל נילי גורן אוצרת הצילום של המוזיאון מכנה אותם ״תצלומים״ והם מוצגים בחלל הצילום של המוזיאון – דבר שהוא מעניין לדעתי. עשיתי את העבודות בטכנולוגיה של עיצוב, אדריכלות, אנימציה אבל מכיוון שאני באה מעולם הצילום והאמנות זה ההקשר שלהן.

פיתוי כפול

פיתוי כפול

Yuval Saar:

יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש על הדבר הזה, אני לא יודע מה לשאול קודם… בואי נחזור לתהליך ואז נחזור לזה. אני מניח שיותר קל לקרוא את התערוכה למי שמכיר את הספרים, נכון?

orit raff:

אני חושבת שמי שקרא את כל הספרים מקבל רובד נוסף אבל בכוונה בחרתי ספרים מוכרים ומוכרים פחות. הפערים האלו עניינו אותי – איך צופה שקרא ספר מגיב לאותו דימוי? ומה קורא כשהוא פוגש בדימוי של ספר שלא קרא? מה אז? לילות התלבטתי אם להוסיף ציטוטים והחלטתי שלא. איני רוצה שהדימויים יהפכו להמחשות. התהליך היה לצאת מהטקסט – להפוך מילים למראה – ואז להתנתק מהטקסט ולתת לאותם מראות לספר סיפור. כותרות העבודות הן כותרות הספרים ולכן קיוויתי שהצופה יאמין בהתחלה שהחללים הללו קיימים, יפגוש בכותרת של ספר המוכר לו ואז יתחיל לערער על מה שהוא רואה וישאל שאלות.

Yuval Saar:

בי הצלחת להתל

orit raff:

(-: מקווה שגם הצלחתי לרגש… ושמחה שזה גרם לנו לשוחח על התערוכה …

Yuval Saar:

עוד לא סיימתי איתך… מה היה חשוב לך יותר? שזה יייראה אמיתי? להקפיד על קומפוזיציה ותאורה כמו בצילום ״אמיתי״? להיות נאמנה לספר? כל התשובות נכונות?

orit raff:

שני דברים היו לי חשובים – להיות נאמנה לתאור בספר ושהדבר יראה כמו תצלום ופה היה האתגר הגדול. הרבה פעמים אמרתי לעצמי ״אוף אם היתה לי מצלמה…״. מצד שני לא הייתי יכולה להגיע לאותם חללים עם מצלמה  (-:  אם בספר היה כתוב ״רצפת לינולאום ירוקה״, התעקשתי  – שוב הירוק הוא הפרשנות שלי… אם בספר היה מצויין מזג אויר או שעה ביום – התעקשתי על זה אבל מאד היה לי חשוב לדמות צילום. בדימוי ״מיכאל שלי״ לא יכולתי להראות את השרפרף עם החלב החם כי זה נחתך בפריים. התלתיסטים שעבדו איתי לא הבינו למה אני מתעקשת – הרי אין באמת קיר מאחורי אז מה הבעיה להתרחק אבל לי זה היה מאד משמעותי שזה ידמה צילום ולכן גם העבודה הרבה על העקבות האנושיים בחללים אלו: השריטות, האבק, הקמטים. ליצור חיים והיסטוריה.

Yuval Saar:

תספרי עוד אנקדוטות מ״ימי הצילום״… זה נורא נחמד

orit raff:

ב״פיתול כפול״ שזה סיפור קצר של הנרי ג'יימס על רוחות רפאים היה טרוף עם התאורה. אני רציתי שהשעה תהיה שעת דמדומים ושהדימוי יראה אמיתי ו״נכון״ אבל שעדיין הצופה ירגיש לא נוח, ירגיש במשהו על טבעי. הגענו לרמה של צרחות שמי שהיה שומע אותנו היה מאשפז אותנו מיד. צרחות כמו ״מה טמפרטורת השמש בזריחה?״, ״זו לא זריחה – זה דימדומים!!״, ״מה כבר ההבדל?״, ״איפה היא ראתה את רוח הרפאים?״, ״באיזו זוית היא תפגוש בו לראשונה״ וכד׳… כשעבדנו על ״חירות״ שמענו את התקליטים שאחד הגיבורים שומע בחדרו… הרעיון היה של הצלמת (-:

המפה והטריטוריה

המפה והטריטוריה

Yuval Saar:

אז שאלה אחרונה (אולי). למה היה צריך צלמת לפרויקט הזה? כי למי שביצע אותו היה תפקיד קריטי בהצלחת התוצר הסופי

orit raff:

אין ספק שההצלחה היא תודות לעבודה עם אנשים מאד מוכשרים שעזרו לי להגיע למה שהיה לי בראש… וגם סבלנים… שכן הרבה פעמים הרגשתי שרוצים לבעוט אותי החוצה אבל הרעיון וההחלטות היו שלי והעבודה היתה מאד צמודה בדומה לבמאים, צלמים, פסלים שעובדים עם צוות

Yuval Saar:

אני יודע שרק על זה אפשר לדבר שעות ובכל זאת, תשובה קצרה. היום כשכל אחד יכול לצלם לא רע בכלל גם עם אייפון, והעידן הזה שכולו אימג׳ים אינסופים, האם התערוכה היא דרך שלך להתמודד עם זה? עם העובדה שכל אחד יכול לצלם ולהגיע לתוצאות לא רעות, והנה את עושה משהו שהרבה יותר קשה להגיע אליו?

orit raff:

אין לי ספק שזה קשור. כצלמת יש לי אהבה גדולה למדיום. יש לו הרבה כוח אבל לעיתים יש תיסכול ממגבלותיו ומה״קלות הבלתי נסבלת״ שלו.. בתערוכה זו היה לי חשוב לדמות תצלום שנעשה ע"י קליק של המצלמה ולהדהד את ה״רגע המכריע״ אבל לא היה רגע אחד אלא חודשים שלמים של עבודת בימוי, ארט, תסריט כדי לדמות חלל שקיים ותצלום שלו…

Yuval Saar:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

orit raff:

תמליצו לי על ספרים טובים… אני רק מתחילה… רוצה ליצור ארכיון של חללים שאינם קיימים. דרך אגב קיבלת את קטלוג התערוכה?

Yuval Saar:

כן. ובזמן ששוחחנו דפדפתי בו כל הזמן לנסות למצוא עדות לעבודת המחשב. לא מצאתי בינתיים

orit raff:

הצלחתי!! (-:

Yuval Saar:

כן. גם עשית לי חשק לקרוא, באופן כללי

orit raff:

אז קדימה…

Yuval Saar:

לגמרי

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden