זהר צפוני 02: Designbolaget

״כשחסר קונספט מאחורי הדברים זאת רק צורה״, אומר המעצב הגרפי קלאוס דו (Claus Due), שבשנת 2002 הקים את Designbolaget, סטודיו המתמחה בעיצוב גרפי של קטלוגים וחומרי פרינט לעולם האמנות. ״כשאני מעצב קטלוג לאמן אני מודע לכך שמה שחשוב הוא לא המעצב הגרפי אלא האמנות״, הוא מספר על האני מאמין שלו, ״ושתפקידי הוא לזוז אחורה ולהראות את העבודות במיטבן״.
הדס זהר מציגה את העיצוב הדני בסדרת ראיונות חדשה, במיוחד לפורטפוליו

״התחלתי את דרכי המקצועית כארט דיירקטור במשרד פרסום. רוב הלקוחות שעבדתי איתם באו מעולם האופנה. הייתי מבולבל, לא הבנתי את השפה והרביתי להתפשר. פרסום עוסק בדיבור בקול רם ובהעברה של מסר מיידי, וכל מה שעניין אותי היה לדאוג לפרטים. לכן, במקביל לעבודה במשרד הפרסום התחלתי לעצב מחוץ לשעות העבודה, בעיקר בעבור חברים.

״הלקוח הראשון שלי היה מוזיאון מקומי בעיר הקטנה שבה התגוררתי. בעקבותיו באו לקוחות נוספים, ופתאום מצאתי את עצמי מעצב במשרה מלאה. כיום האנשים שעבדו שם אוחזים בתפקידים בכירים במוזיאונים ברחבי העולם, וזו הרשת החברתית שלי.

״לא היו לי אמביציות להפוך לסטודיו גדול, רציתי להיות מעצב טוב. אחר כך חשבתי שאם אצרף עוד מעצב נוכל להגיע לתוצאות טובות יותר וכך זה צמח. היה לי חשוב לעבוד עם חומרים שעניינו אותי: מוסיקה, אמנות ואופנה. ובאמת, למעט לקוח או שניים מעולם התאגידים, הלקוחות שלנו באים מהתחומים האלו״.

 

מה התפקיד שלך בתהליך העבודה?

״כשאני מעצב קטלוג לאמן אני מודע לכך שמה שחשוב הוא לא המעצב הגרפי אלא האמנות, ושתפקידי הוא לזוז אחורה ולהראות את העבודות במיטבן. ועדיין, בתור מעצב יש לי יכולת ליצור דיאלוג שהאמן לא חשב עליו. הקטלוגים הכי פחות מעוצבים, לכאורה, כמו הקטלוג לאמן הדני Ulrik Heltoft, הם אלה שזוכים לשביעות הרצון הרבה ביותר. זו גם הגישה המועדפת עלי כקורא של ספרי אמנות. במקרים כאלה גם האמן וגם הקהל נוטים לחשוב שהעיצוב מדהים, בשעה שאנחנו חושבים שזה בכלל לא מעוצב…

״בעיצוב בעבור אמנים תמיד קיימת השאלה האם אתה לא מתקרב מדי לאמנות שלהם באופן שגובל בהתערבות, האם הפער בין האמנות לעיצוב נשמר, כפי שאני יכול לשאול את עצמי ביחס לקטלוג שעיצבנו בעבור Mads Gamdrup. להרבה אמנים שמוציאים את הספר הראשון שלהם אין מושג איך לעשות את זה. יש להם המון תמונות וטקסט, אבל הם לא יודעים איך לעבוד איתם, או איזו צורה הם אמורים ללבוש. התפקיד שלי כמעצב הוא לגרום לזה להיראות הכי טוב שאפשר. לפעמים אני מרגיש כמו בעל מלאכה שמחבר טקסט וצבע״.

 מה אתה יכול לספר על עבודה עם לקוחות?

״עבודה עם אנשים היא משהו שאני מוצא בו הרבה עניין. אני נהנה מהמפגש, מהעבודה המשותפת, להכנס לתוך הראש שלהם. לעבוד מתוך נקודת המבט של מישהו אחר במקום מתוך נקודת המבט שלי. אני חושב שבכך שאתה זז אחורה, אתה מפתח את עצמך בתור מעצב.

״בסדרת החוברות בעבור בית הספר לאדריכלות של דנמרק, איתגרנו את עצמנו בעבודה בהתאם למערך של חוקים שאין לנו שליטה מוחלטת עליהם. כל חוברת מוקדשת לאמן אחר שפועל על הגבול שבין אמנות לאדריכלות. הצבעוניות מושפעת מפלטת הצבעים של לה קורבוזיה. הזמנו כל אחד מהאמנים לבחור צבע מתוך הפלטה ופורמט (אחד מתוך שלושה) לחוברת שלהם. הבחירות מחייבות אותנו, גם אם אנחנו לא מסכימים איתן, וזה כיף.

״את העבודה עם חברת הספנות הדנית אני אוהב דווקא משום שהם באים מעולם כל-כך שונה מאיתנו, ולמרות זאת הם מעריכים עיצוב טוב, שמחים בעבודה שלנו, ומוכנים לשלם בעבורה (מה שלא ניתן לומר על עולם האמנות). אני מוצא בזה סיפוק. הם דוחפים אותנו לעשות דברים כמו ספרי פופ-אפ (שזה לא בדיוק מה שאתה מצפה לו מבעלי חברת ספנות דנית…), ודווקא אנחנו אלה שממתנים אותם״.

מה חשוב לך כשאתה ניגש לפרוייקט?

״נקודת המפתח היא למצוא רעיון שיעמוד בבסיס העיצוב. כשחסר קונספט מאחורי הדברים זאת רק צורה. זה כנראה הדבר הטוב היחיד שלמדתי בעולם הפרסום… אם יש לנו רעיון חזק לא אכפת לנו להשתמש בגריד או בפונט שהשתמשנו בהם בעבר. גם אם הקונספט לא נהיר לכולם, לנו יש פלטפורמה לעבוד ממנה. אני חושב שכשיש רעיון אנשים יכולים לחוש בו.

״לדוגמה, עיצבנו תדמית לסדרת תערוכות בעבור המוזיאון הלאומי לאמנות בדנמרק, שהעניק חללי תצוגה לשישה אמנים. מטרת התדמית היתה לאחד בין התערוכות השונות. הקונספט שעומד בבסיסה הוא המפגש בין האמן למוסד, והוא בא לידי ביטוי בלוגו ה-X. עיצבנו X שונה לכל אמן, ופולדר משתנה בעל חזית אחידה.

״אנחנו אוהבים להתחיל את העבודה עם לוח השראה פיזי – מדפיסים אימג׳ים שאנחנו אוהבים ותולים על הקיר. ככה כולם יכולים להסתכל ולהגיב, והמחשבה על הפרויקט החדש מלווה אותנו במהלך היום. הרעיון מגיע לבסוף מתוך הקשבה לאנשים שבעבורם אנחנו מעצבים. אנחנו לא רואים בעצמנו אנשי אסטרטגיה, אלא עובדים עם אינטואיציה. כשאתה פוגש אנשים בפעם הראשונה אתה יכול לחוש באסתטיקה מהאופן שבו הם יושבים, מתלבשים ומדברים. אם אתה פתוח לפגוש ולהרגיש אותם, יהיה לך קל לעבוד איתם. אני חושב שאנחנו טובים בזה, ולראיה – אני לא זוכר מתי עשינו עבור לקוח עבודה שהוא לא אהב. מבחינתי, לקחת את הרעיון מהלקוח עצמו הוא דבר מובן מאליו. אין כאן מקום לטעות״.

 

מה מאפיין את העיצוב הדני העכשווי?

״אני חושב שבחמש השנים האחרונות העיסוק בעיצוב גרפי נעשה יותר מהנה בזכות הגישה המלאה לבלוגים, שמאפשרת חשיפה להמון דברים שקורים בתחום. במקביל נהפכנו למדינה יותר מעוצבת-גרפית: אפשר לראות את זה ברחוב ובשוק המזון.

״אנחנו ידועים בעיצוב הרהיטים ובעיצוב התעשייתי שלנו, אבל למרות שלאנשים מבחוץ נראה שיש עיצוב נורדי, אין לנו מסורת ארוכה של עיצוב גרפי. הייתי אומר שהסגנון הדני קצת מזכיר את העיצוב השוויצרי בכך שהוא ישיר ושקט, אבל הוא פחות מהודק, יותר משוחרר ויש בו קצת יותר הומור, הוא לא לוקח את עצמו כל-כך ברצינות״.