כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

״קיר נושא״ של מיכל טוביאס, גלריה בסיס

לקרוא בקירות

מיכל טוביאס מציגה ב״קיר נושא״ - תערוכת היחיד שלה בגלריה בסיס בהרצליה - צילומים המתעדים קירות ריקים במוזיאונים ובגלריות, רגע לאחר סגירת תערוכה והסרת עבודות האמנות מהקיר. מה היה תלוי על הקירות החשופים עד לפני זמן קצר? איזו נוכחות נצרבה והוטבעה בו? ומה אבד לעד ומה נשאר מתערוכה?

״מה קרה כאן״ היא אחת השאלות הראשונות שעולות בזמן הביקור בתערוכה קיר נושא (אוצרת: שלומית ברויר) של מיכל טוביאס, שסיימה זה עתה את לימודי התואר השני באמנויות בבצלאל. הצילומים – המתעדים קירות ריקים במוזיאונים ובגלריות, רגע לאחר סגירת תערוכה והסרת עבודות האמנות מהקיר – בעלי גוון מונוכרומטי, ברובם לבנים, כוללים עקבות כגון סימני מדפים שהוסרו, חורים שנותרו, סימני שפכטל וחללים שנפערו.

עבודה נוספת בתערוכה היא יריעת בד צהוב שנלקחה על ידי האמנית ממוזיאון תל אביב במהלך פירוק תערוכה של גוסטב מצגר ומכסה קיר שלם בגלריה. בתערוכה המקורית שימשה היריעה כיסוי לצילום גדול שהונח על הרצפה, המתאר יהודי שנאלץ לקרצף מרצפות עם זקנו בכריעה בתקופת השלטון הנאצי. כדי לראות את הצילום, נאלצו המתבוננים להתכופף בדומה למצולם ולהסיט את היריעה.

אחרי גדעון גכטמן, ״גדעון גכטמן 2008-1942״, מוזיאון ישראל

אחרי גדעון גכטמן, ״גדעון גכטמן 2008-1942״, מוזיאון ישראל

אחרי גדעון גכטמן, ״גדעון גכטמן 2008-1942״, מוזיאון ישראל

אחרי גדעון גכטמן, ״גדעון גכטמן 2008-1942״, מוזיאון ישראל

משחק המלים בשם התערוכה, ״קיר נושא״ – שמתברר דווקא דרך תרגום השם לאנגלית, Bearing Wall – מזמן דיון בשאלה מהו הנושא (Subject) שאותו נושאים (Bearing) הקירות בתערוכה: האם כותרות העבודות יספקו מפתח לקריאה ופענוח? שמות כל העבודות הם הפנייה לתערוכות של אמנים אחרים. כך לדוגמה: אחרי גדעון גכטמן, ״גדעון גכטמן 1942-2008״, מוזיאון ישראל, 2014; או: אחרי גוסטב מצגר, ״עדות ופעולה״, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014. קריאת הכותרות מגלה פער שנוצר בין הטקסט, המפנה ליצירות ספציפיות, לבין הדימוי הוויזואלי, שלא מאפשר כמעט זיהוי ישיר וקונקרטי. הדימוי החותר תחת ההצהרה המפורשת מזמין לשאול מה בכל זאת נשמר מהמהות והאיכות של הנעדר שהיה ואיננו, ומה אפשר לשמר מתוך הנוכחות שהסתלקה?

לכאורה, מה שנותר חסר משמעות: סימני מסמרים, עקבות תיקונים, שינויי צבע שנוצרו סביב המקום שבו עמדה היצירה, כבל חשמל תלוי ברפיון, בקבוק מים ריק שהושאר מבלי משים. אך כל אלו מפנים את המבט אל מאחורי הקלעים של יצירת התערוכה וחושפים את המנגנון של פעולת ההכנה: שאלות על הובלה, הצגה, הצבה ופירוק, מחשבות על האנשים העוסקים במלאכה, אין כאן זוהר וגם לא קרדיט. צילומי הקירות הופכים ליצירה על תהליך היצירה, אבל לאו דווקא זו של האמנית עצמה, אלא, אם תרצו, ארס-פואטיקה של תערוכה.

אחרי גוסטב מצגר, ״עדות ופעולה״, מוזיאון תל אביב לאמנות

אחרי גוסטב מצגר, ״עדות ופעולה״, מוזיאון תל אביב לאמנות

עוד השתהות אל מול צילומי הקירות הריקים מעוררת הרגשה כאילו זה הרגע לאחר שהסתיים האירוע, המסיבה שעכשיו נגמרה ואחרון האורחים זה מכבר עזב. באיחור, בטעות, נקלעתי למקום שבו אני לא אמורה להיות, וכשנותרו רק השאריות, הן הופכות להיות הדבר העיקרי: במוקד נמצא עכשיו הלא-מהותי, הנלווה או התומך ללא הנתמך. כך הצילום הופך להיות תיעוד של הרגע שאחרי הרגע המכריע, כמעט אנטי-צילום. אך למרות שלכאורה הוא חותר תחת עצמו, מתגלה כאן ערך אחר, מהותית ואסתטית: ערכו וכוחו של השולי וטיבו ומראהו של האנטי-קליימקס. התערוכה מזמינה להתעכב במקום הזה.

בהדרגה מתברר שמה שנראה כחסר וריק מייצר מרווח המזמין את הצופה לקריאות ולהתבוננויות נוספות: הצילומים מנסים ללכוד הוויה שהיתה באמצעות הנכחת ההיעדר, אך ככל שמתבוננים בהם, נוצרת מתוך האין ישות חדשה, בעלת אסתטיקה שונה ונוכחת, כזו שאינה עוד מסמנת של יצירה אחרת, אלא יצירה עצמאית שהיא עכשיו הדבר עצמו. וכמכלול, יחד עם היצירות הנוספות, התערוכה מייצרת חלל מדיטטיבי שמזמן שהייה והמשך השתהות.

השקט האסתטי מאפשר הקשבה, התבוננות פנימה והתבוננות על פעולת ההתבוננות כשלעצמה: במקום להתמקד במה שנמצא בתוך המסגרת אפשר לראות פתאום ״קירות על קירות״ – קירות (מצולמים), תלויים על קירות (הגלריה). קירות של גלריות אחרות הועתקו ממקומם ומוצבים על קירות חדשים. שכבתיות שמזמינה לחפש עוד שכבות, מעין ארכאולוגיה של גלריות ושל מוזיאונים. מה היה תלוי כאן קודם? מה ימצאו כאן בעתיד? מה ראוי להיכנס למוזיאון ולהישמר? מחשבות על תערוכות ויצירות אמנות כעדות לתקופה, לתרבות, לחיים ולהשתנותם. כל שכבה שמתקלפת, חושפת שכבה ישנה, אבל גם מחשבה חדשה.

7_Michal Tobiass, Bearing Wall, Exhibition view (Basis gallery)_5 8_Michal Tobiass, Bearing Wall, Exhibition view (Basis gallery)_11 13_Michal Tobiass, Bearing Wall, Exhibition view (Basis gallery)_9

ומחשבה נוספת על זיכרון: בתערוכה Dislocations, שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק בשנת 1991, ביקשה האמנית הצרפתיה סופי קאל מצוות העובדים במוזיאון לתאר מה הם זוכרים מיצירות שהוסרו מקירות הגלריות והועברו להשאלה. בעבודה Ghosts היא תיעדה את הייצוגים המילוליים והוויזואליים של היצירות החסרות, כפי שתוארו על ידי העובדים, ונתנה בכך ביטוי לעקבות שהותירו יצירות המופת החסרות.

ההשוואה בין הדימויים של סופי קאל לבין הצילומים של מיכל טוביאס מעניינת, שכן היא מציעה דרך שונה לייצג את הנוכחות החסרה של יצירות האמנות שהוסרו זה לא מכבר. שני הייצוגים מנסים ללכוד משהו ממהותה של היצירה הנעדרת. אך בעוד שעבודתה של קאל מתמקדת בצופה ובמה שנחרט בזכרונו, נראה שצילומיה של טוביאס מנסים ללכוד את המהות של היצירה דרך החותם שהיא השאירה בחלל.

תגובה אחת

  1. רועי

    כל הכבוד רווית, כל הכבוד מיכל!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden