כל מה שחשוב ויפה
Sorry, דניאל ויינברג. צילומים: רון קדמי

החיים קצרים וחלאס: דניאל ויינברג לא מצטערת

המאיירת והמעצבת דניאל ויינברג כבר לא מצטערת. ״אנחנו עושים הרבה דברים בחיים שלנו שאנחנו מתחרטים עליהם, ומתחרטים על הרבה דברים שלא עשינו״, היא אומרת על Sorry, מותג האופנה החדש שלה, ״וכשאני שמה את זה על חולצה מבחינתי אין דרך חזרה, וזאת ההתחייבות הכי כנה שלי לעצמי ולעולם״

Danielle:

בוקר טוב ☺

Yuval:

בוקר מעולה. מה שלומך?

Danielle:

מתרגשת

Yuval:

שטויות. אין ממה

Danielle:

מה שלומך?

Yuval:

תפס אותי מה שאני קורא לו צינון מטוסים בטיסה בחזרה משטוקהולם, אבל אני לא באמת יכול להתלונן, זה מה שנקרא 1st world problems

Danielle:

אויש

Yuval:

לא נורא, נתגבר, אבל אנחנו לא פה כדי לדבר עלי! ספרי כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר

Danielle:

אוקיי. קוראים לי דניאל ויינברג, ואני מעצבת גרפית ומאיירת. סיימתי לימודים במסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, לפני שבע שנים. מאז אני עובדת כעצמאית בסטודיו שלי. התחלתי דרך פוסטרים לחיי הלילה והופעות ומשם זה התגלגל והתפתח לעבודה עם חברות גדולות יותר ומיתוגים לאירועים ופסטיבלים – כמו wix, גוגל, פסטיבל הקולנוע ירושלים, וגם לעבודה עם להקות בחו״ל

Yuval:

אז המעבר לאופנה היה משהו טבעי? זה משהו שתמיד רצית לעשות?

Danielle:

החלום שלי מאז שהתחלתי ללמוד היה לעצב מוצר אופנה שלי – משהו שיבטא אותי ושאני אהיה חתומה עליו בכל שלב של תהליך הייצור – מגיזרה ובחירת בד ועד ההדפסים, המיתוג והשיווק שלו. ובעצם, זה לראות את האישור להצלחה שלו ושלי כשאנשים לובשים את זה ברחוב

_DSC9153_ronkedmi

Yuval:

ואיך נולד sorry? או, not sorry?

Danielle:

להגיע לזה לקח המון זמן מחוסר ביטחון ותהליך נפשי לא קל. אחרי עבודה ארוכה עם לקוחות מכל המנעד, הרגשתי שהגעתי למקום שלמרות שאני מצליחה כביכול, משהו בפנים היה חסר ולא יכולתי באמת לשמוח או לפרגן לעצמי על כל מה שקורה. הרגשתי שאני צריכה לרגע להניח את הכל בצד ולצאת לאיזה מסע עם עצמי של למצוא את הקו שלי מחדש ולא משהו מוכוון דרישות לקוח. לחזור ליצור ולשחרר ממקום אישי שמתמודד עם איזה פחד של ״מה יחשבו״ ולבחור להתמודד.

אז המצאתי לעצמי פורמט של פרוייקט באינסטגרם שנקרא 7×7. שבעה שבועות, כל שבוע נושא אחר, כל יום איור אחר באותו נושא. יצרתי לעצמי מסגרת שגרמה לי לשבת ולהתאמן קודם כל על לשחרר ולהוציא את מה שעולה לי בראש. וגם למצוא ולדייק את השפה שלי כמו שכנראה הייתי צריכה בשביל לסגור איזשהו מעגל.. (פסיכולוג שלום).

התגובות היו מדהימות וממש מחזקות ופנו אלי המון אנשים שאהבו את העיצובים ורצו שאעשה עם זה משהו – היו הצעות לשת״פים לחולצות, קעקועים ועוד מיני רעיונות מוזרים. החלטתי שאני לוקחת את זה צעד קדימה ומעזה ומגשימה את החלום שלי כי החיים קצרים וחלאס

Yuval:

החיים קצרים וחלאס! לגמרי. ונראה לי שיש פה סטרטאפ קטן של פורמט טיפולי לאנשים יוצרים…

Danielle:

לגמרי ☺

Yuval:

אז גם העניין של מצטערת ובעצם לא מצטערת הוא חלק מהעניין. או ליתר דיוק, העניין

Danielle:

בדיוק העניין. השם sorry (עם קו שמוחק אותו) שהוא בעצם לא מתנצל – היה היישום של כל התהליך הזה. ללכת עד הסוף עם העשייה שלי ולהפסיק להתנצל בפני עצמי. אך עם זאת התהליך נשאר במידה שקוף על כך שיש התנצלות מקדימה לכל הסיפור הזה… דואליות של לומר משהו אבל לא באמת להגיד אותו. החיים עצמם

_MG_3685_ronkedmi

_MG_3292_ronkedmi

Yuval:

ספרי קצת על מה שמופיע על החולצות: הצדפה, הדג, ה-V הגדול

Danielle:

עם השנים ודרך הפרוייקט שעשיתי לעצמי הגעתי לרצון לזקק אמירה חזותית. פעם הייתי מציירת מלא אלמנטים וטקסטורות וצבעוניות, ואני מניחה שזה הגיע ממקום של לנסות ליצור עולם שיהיה אמין ומשכנע לצופה. עברתי לסגנון יותר גרפי, חד, מינימליסטי, גיאומטרי וסימבולי. התחלתי להתעסק בפירוק, הרכבה והפשטה של אלמנטים בנושאים שמדברים אלי ומיוצגים על ידי מוטיב ברור. ההדפסים מדברים על המהות של החיים שלנו – אהבה, יחסים, חופש ומוות דרך העיניים שלי.

לאו דווקא בסדר הזה ☺

Yuval:

מה יותר חשוב מאהבה, תגידי לי?

Danielle:

רק אהבה

Yuval:

יפה! אז אני רוצה לחזור לעניין המחיקה – את לא חוששת שזה עלול להיתפס כחוסר רצון או יכולת להתחייב? כאילו, או שאת מצטערת או שלא. במובן מסויים זה קצת מאפיין את החיים האלו, לשמור על כל האופציות פתוחות, לגמור כל משפט בשלוש נקודות… (!)

Danielle:

ההפך. אני חושבת שאני מבטאת משהו שקיים אצל כולנו ואף אחד לא מסוגל להגיד אותו בקול רם. אנחנו עושים הרבה דברים בחיים שלנו שאנחנו מתחרטים עליהם, ומתחרטים על הרבה דברים שלא עשינו. הדחקות והכחשות. וכשאני שמה את זה על חולצה מבחינתי אין דרך חזרה וזאת ההתחייבות הכי כנה שלי לעצמי ולעולם

Yuval:

וואלה. לא חשבתי על זה ככה. אני יכול להגיד לך (ממרום גילי…) שאני באמת משתדל לא להצטער על שום דבר, לא ממקום של יוהרה חס וחלילה, אם אני טועה כמובן שאני מתנצל, אבל כמו שאמרת, חיים רק פעם אחת. אני חושב, אם כבר נכנסים לעומק פסיכולוגיסטי כלשהו, שהיציאה מהארון היא בסיס מעולה לתפיסת עולם כזו.

אבל נחזור לטישירטים. מה עוד מתוכנן? יהיה רק שחור או גם צבעים אחרים? גזרות אחרות?

_MG_3526_ronkedmi

yuval3

Danielle:

כנראה שהשלב הבא בתהליך המוזר הזה שלי, יהיה לבחור כל בחירה ממקום מודע ואמיתי מלכתחילה ואז לא יהיה צורך בהתנצלויות. אוטופיה.

ולגבי ההמשך: ערכי המותג הם שחור לבן. ככה אני מתלבשת וככה מעוצב הסטודיו שלי – זו תחנה שהגעתי אליה בחיים שלי ואני מרגישה שהיא מבטאת אותי את המותג ואת ההשקפה שלי הכי נכון. בתכנון לעתיד – קולקציית חורף, כובעים תיקים ועוד הפתעות

Yuval:

אני אוהב הפתעות. על מה מעניין חוץ מזה את עובדת בימים אלו? או משהו שהיה לאחרונה?

Danielle:

מיתגתי תערוכה גדולה בטיילת בת ים במסגרת 90 שנה לבת ים. מיתוגים לכמה מסעדות. מודעה לייגרמייסטר ופוסטרים ל״בית מעריב״, מועדון חדש (שזה תמיד מרגיש כמו בית חם). וסורי סורי סורי סורי…

Yuval:

נוט סורי. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Danielle:

sorry

Yuval:

!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden