כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

סבינה קוגן. צילום: אלה מנור

בוגרים 2017: צורפות, אביזרים ותכשיטים

בצלאל: 16 בוגרים. ראש המחלקה: תמרה יובל ג׳ונס // שנקר: 26 בוגרים. ראש המחלקה: אורי סאמט // המכון לאמנויות בתל חי: 5 בוגרות. ראש המחלקה: סיגל ליפשיץ

בצלאל

בפרויקט הגמר שלה, ״פנימהחוצה״, יצרה סבינה קוגן עולמות קטנים בהשראת העולם הוויזואלי של הבמאי היפני הייאו מיאזאקי, שמציג בסרטיו טבע בלתי רגיל לצד תופעות בלתי רגילות. התכשיטים שיצרה – מכסף, שעווה, לכה וחומרים מהטבע – מותאמים אישית לתווי הפנים ומחקים את טבעם של חזזיות ואזובי קיר, המתנחלים ללא הזמנה על משטח או על אובייקט וניזונים ממנו. כאלה גם התכשיטים: בעלי מרקם שונה ומשונה, מתיישבים במקומות אקראיים על גבי הפנים ויוצרים הפרעה ויזואלית.

בית מזוזה וקלף ברכה משמשים יחד כמגן על הבית ועל יושביו, ״שומר דלתות ישראל״. ב־MyZuzah, פרויקט הגמר של סופי אלחזוב, היא מעלה שאלות על הידור ועל התערבות בבית המזוזה. אלחזוב חיברה חלקים צבעוניים שנעים במסילות, ומספרים על אינטימיות המצווה. התחושה המשחקית מעניקה מקום לביטוי אינדיבידואלי ולברכה אישית יותר, והתוצאה היא מזוזה שמצליחה לחדש, בתחום שמאופיין בדרך כלל בשמרנות עיצובית.

סבינה קוגן. צילום: אלה מנור

סופי אלחזוב. צילום: אלה מנור

זוהר פדלון. צילום: אלה מנור

בשנה השלישית ללימודים נחשפה זוהר פדלון לעולם הדפסות התלת־ממד. הדרך הייתה ארוכה מהרגע שבו רכשה את המדפסת שלה ועד שהודפס התיק הראשון, חלק מ־ZAX – קולקציית תיקים צבעונית ואופנתית בהדפסת תלת־ממד ביתית. מתוך המחקר והשינוי התפיסתי שעברה פדלון היא פיתחה שיטות ייחודיות שבהן תוכל לרתום את הטכנולוגיה לתהליך העיצובי ולא לתת לה להכתיב אותו.

פרויקט הגמר של עומר סייג, אגוזים בכיסים, בוחן את נקודת המפגש בין אביזרים, בגדים וגוף, ועומד על הגבול שבין פונקציה לפנטזיה. תהליך העיצוב החל בהתבוננות בפעולות הקשורות להכנת ציוד ובאופן אריזתו לפני יציאה למסע ארוך, ובמחשבה על המינימום הנחוץ לנו והסידור ההגיוני של החפצים. תוך שימוש בחומרים כמו עור, עץ, צמר וג׳קארד הוא עיצב אביזרים המיועדים לפעולות ספציפיות במסע, המשפיעות על שפת הבגד ותפקודם יחד, והתוצאה המרשימה נדמית כמו מערכת אופנה ואביזרים משלימים שיצאו לעולם היישר מבתי אופנה עילית פריזאים.

עומר סייג

פאולה אפלבאום. צילום: דניאל שריף

שנקר

פאולה אפלבאום עוסקת במתח שבין תפקודם של קווי מתאר ארכיטקטוניים כסמל ליציבות, לבין האופנה המשתנה ללא הרף. התכשיטים שעיצבה עשויים משילוב חומרי גלם כמו פלסטיק גמיש, אלפקה, חוטי שעווה, כסף, סיליקון, טקסטיל וקטיפה. הקווים הארכיטקטוניים באים לידי ביטוי במסגרות בעלות קומפוזיציות שונות, שאליהן היא יוצקת תוכן המורכב מיחידות עשירות בפרטים המוכנות בעבודת יד, ושמכילות חומרים רכים בשילוב עץ ומתכת.

דבורה שטראוס עיצבה ב״רקמה צרופה״ סדרת תכשיטים הבנויה מרקמות רשתיות שמתרבות ומתפשטות על הגוף ועשויות כסף, נחושת, פליז, אמייל, פולימרים, קריסטלי סברובסקי, חוטי פשתן ומשי. התכשיטים מקיימים מפגש בין גופים זרים ויוצרים שאיפה להרמוניה בלתי מושגת. התנועה הרבה המתקיימת בתכשיטים מאפשרת צורות ענידה שונות, ויוצרת חיבור נוסף בין הגוף האנושי לרקמה שעל גביו.

דבורה שטראוס. צילום: דניאל שריף

יעל אופיר. צילום: דניאל שריף

רוני פרל. צילום: דניאל שריף

פרויקט הגמר של יעל אופיר, ״משחור לחומר, עוסק בצבע השחור, המסמל בעבורה משקל, גודל, דרמה, אופל, מסתורין, חוסר הבנה, שיגעון, טירוף, בלבול ואנרגיה. שמראה התכשיטים נובע מדו־קוטביות של שימוש בפולימרים תעשייתיים מחד, ומגע של צורפות בעבודת יד ומתן ביטוי לאסתטיקה העיצובית שלה מאידך.

בפרויקט ״האבנים המרחפות״ עיצבה רוני פרל קולקציית טבעות קוקטייל מפליז וכסף המצופים זהב או כסף ומשובצים באבני חן טובות. הטבעות בנויות כך שאופן אחיזת אבן החן בתכשיט היא כזו המאפשרת לה מרחב תנועה כשזו מסתובבת במקומה. הטבעות ממוקמות בחזית העונדת, האוחזת בקוקטייל ונמצאת בתנועה מתמדת, וכתוצאה מכך מדגישות את היד ומעצימות את העונדת.

הפרויקט הגמר שלה, ״אבני יסוד״, מבקשת קרן גיספן לערער על יחסי הכוחות המסורתיים הפועלים בין אבן החן הפסיבית וצורתה הסטנדרטית, לבין התכשיט. התכשיטים שעיצבה גיספן עשויים מכסף וקוריאן ונוצרו מתוך מחשבה על מנגנוני חיבור, חומרים וטכנולוגיה. המנגנונים שיצרה פועלים בזכות התכונות המכניות של החומרים שאיתם היא עובדת ובהתחשב במגבלות שהם יוצרים.

קרן גיספן. צילום: דניאל שריף

אילה צור לפידות. צילום: דרור מילר

אילה צור לפידות. צילום: דרור מילר

המכון לאמנויות תל חי

איילה צור לפידות השתמשה בטכניקות של צריבה, קליעה, אמייל, שיבוץ במתכות ובמלח, חומרים שהם ניגודים מובהקים היוצרים במפגש ביניהם חומריות אחרת. מבחינתה של צור לפידות החלודה מהווה ביטוי לתהליכי בלייה והתכלות, לזמן החולף. תהליכים מתמשכים של שינוי – הכסף, הברזל, האמייל והמלח משנים מראה, משנים צבע ומרקם, ויוצרים משמעות חדשה.

השימוש בדימויים של גוף, עור, ושלד כמערכת אורגנית, עובר אצל אור כלב תהליך הזרה, והסבה למערכת מכנית המורכבת חלקי מתכת ויריעות סיליקון. תוך בחינה של אותו ציר שבין האורגני למכני, נוצרת לבסוף סינרגיה בין שתי המערכות: התכשיט/פרותזה מתחבר אל הגוף, על מנת ליצור בשילוב עימו מרחב חדש.

אור כלב. צילום: דרור מילר

״אנחנו חיים ביקום, שמצב האנרגיה בו הוא גוף ונשמה שלובים יחד״, אומרת שמרית גם, שיצרה סדרה מרהיבה של ציפורים קדמוניות עשויות מאלפקה, נחושת וגומי שחור. ״הנשמה היא אנרגיה אחרת המהווה תוספת לגוף, ובלעדיה אין לו חיים. לאחר המוות פונה הנשמה אל הגוף שבו שהתה עד עתה. ניתוק הקשר עימו קשה לה מנשוא. הנשמה מבכה את המעטה הגשמי שלה, כפי שאדם מבכה את ביתו החרב״.

שמרית גם

שמרית גם. צילום: דרור מילר

שמרית גם. צילום: דרור מילר

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden