כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

הילה נועם, מתוך ״הגפרור השוודי״

מקריית המלאכה לניו יורק ואנגולם: הכנופיות של הילה נועם כובשות את העולם

בשבוע האיור 2016 הילה נועם איירה שלוש כנופיות ל־Gang, האנתולוגיה השנייה של Humdrum. אחת הכפולות הוצגה בתערוכה של אגודת המאיירים של ניו יורק, והאנתולוגיה כולה הייתה מועמדת לאנתולוגית הקומיקס האלטרנטיבי הטובה ביותר בפסטיבל אנגולם האחרון

Yuval:

הי הילה, מה קורה?

Hila:

אצלי מעולה. תודה תודה!

Yuval:

מזל טוב על הזכייה מטעם אגודת המאיירים של ניו יורק, למרות שזה לא בדיוק פרס, נכון?

Hila:

נכון. איור שלי, מתוך החוברת Gang של קולקטיב הקומיקס Humdrum, זכה להשתתף בינואר האחרון ב־Illustrators 60, התערוכה והקטלוג השנתיים של ה־Society of Illustrators במוזיאון האיור והקומיקס בניו יורק. זה מרגש כי משתתפים בה יוצרים מוכשרים ומעניינים מכל העולם. השנה הם גם העלו לראשונה קטלוג דיגיטלי ככה שאפשר לראות את כול העבודות המשתתפות https://www.societyillustrators.org/annual-exhibitors-list

Yuval:

אז זה לא פרס אבל זה לגמרי כבוד, ואם יורשה לי – אני קצת מרגיש אבא גאה, למרות שלא איירתי אף לא קו אחד בחוברת – כי עבדתם על החוברת הזו במהלך שבוע האיור 2015 בגלריה בנימין!

Hila:

בהחלט! שבוע האיור היה הדרייב שגרם לנו להניע את אנתולוגיית הקומיקס השנייה שלנו, ולכן אנחנו באמת שמחים שלקחנו בו חלק. איזה כיף שזה גורם גם לך גאווה ☺

Yuval:

ספרי קצת על האמדראם לטובת מי שלא מכיר

קרן כץ, הדר ראובן, הילה נועם ועומר הופמן בפסטיבל אנגולם. צילום: גפן רפאלי

עטיפת Gang של האמדראם

Hila:

Humdrum זה קולקטיב קומיקס שחברים בו שישה מאיירים – קרן כץ, עומר הופמן, הדר ראובן, דן אלון, עובדיה בנישו ואני. לפני קצת יותר משלוש שנים חברנו יחד במטרה להוציא אסופות של סיפורים גרפיים קצרים וב־2015 הוצאנו את החוברת הראשונה שלנו – Humdrum 1# – ובה כל יוצר כתב ואייר סיפור על הבית שבו הוא גדל, ככה שהשם של כל סיפור זה הכתובת של הבנין (זה היה עוד לפני שעובדיה הצטרף אלינו).

מאז אנחנו ממשיכים ליצור והוצאנו חוברת נוספת בשם Gang שבה יצרנו סיפורים שעוסקים בכנופיות, כמו לדוגמה כנופיית השש־בש, כנופיית האופניים הלבנים, כנופיית יתומי בגדאד, כנופיית סוף הדרך, כנופיית החמין השרוף, כנופיית נחשי הים העליזים, כנופיית השבת ועוד. נראה לי שרק מהשמות אפשר להבין פחות או יותר שהסיפורים הולכים לכל מני כיוונים שונים ומשונים. עכשיו אנחנו עובדים על החוברת החדשה שלנו אגב…

Yuval:

תספרי לנו על מה היא?

Hila:

זה סודי עדיין, אבל אפשר יהיה לגלות בהשקה שנעשה בחודש מאי (!)

Yuval:

נמתין בסבלנות. ספרי את הסיפור של הכנופייה שלך

Hila:

הסיפור שלי נקרא Gangs of Our Country – ביססתי אותו על סיפורים מהעיתונות והתמקדתי בשלוש כנופיות: כנופיה של נערים שתוקפת פליטים בדרום תל אביב, כנופיה של בדואים מכפרים לא מוכרים שתוקפת ושודדת עובדים זרים כשהם עובדים בשדות, וכנופיה שפורצת לרכבים בחניות של בתי עלמין. אלו היו נושאים קצת כבדים האמת, אבל ניסיתי להעביר אותם בצורה שתספר סיפור יותר רחב מהמקרה הספציפי, מן בעיה מעגלית שמעלה את השאלה מי יותר מסכן – התוקף או המותקף

Yuval:

ויש מסקנה?

Hila:

זה הקורא צריך להחליט. האמת שזה קומיקס בלי מילים – אז יותר נכון להגיד ״בעיניי המתבונן״

הילה נועם, הכפולה מתוך Gang שהוצגה בניו יורק

Yuval:

ומה קורה בכפולה שנבחרה להיות מוצגת בתערוכה בניו יורק?

Hila:

מוצגת הסצנה שבה הכנופיה הבדואית תוקפת עובד תאילנדי בשדה ושודדת את כל החסכונות שהתכוון לשלוח הביתה למשפחתו. לפי מה שקראתי, הבנתי שלא פעם הפועלים לוקחים איתם את המשכורות שהרוויחו כי הם מפחדים להשאיר אותן במקומות המגורים המתפרקים שהוקצו להם. אגב, מה שרואים בקומיקס עצמו, זה שחברי הכנופיה חיים במקומות לא פחות רעועים. ניסיתי להעביר את המורכבות של הסיטואציה כך שבמבט ראשון זה נראה כמו סיטואציה צבעונית ונעימה למראה, ובמבט שני אפשר להבחין בסצנה האלימה שמתרחשת בה

Yuval:

בכלל הסגנון שלך הוא כזה, נכון? לכאורה נעים, לפעמים על גבול הילדותי (אבל לא ילדי), משהו זורם, ואז מתגלה התעתוע

Hila:

נכון, הרבה פעמים הנושאים שאני עוסקת בהם הם אלימים או קשים, ומעניין אותי הפער הזה שנוצר בין התוכן לנראות מתקתקה וצבעונית. נראה לי שמצד אחד זה מאפשר למסר יותר לחלחל לקורא, ומצד שני אני מנסה שהקיצוניות הזו תיתן גם בוקס בבטן

Yuval:

כן, אני זוכר את זה עוד מפרויקט הגמר שלך במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עם הפרשנות שלך לסיפורי דנידין. את יודעת להגיד מה ולמה מושך אותך בסוג הזה של הסיפורים?

Hila:

לגמרי. אני חושבת שמה שמשך אותי לעסוק בסדרת הספרים של דנידין זה בדיוק הפער הזה, רק שהוא נוצר כבר בספרים המקוריים. כלומר הדהים אותי שישנה סדרת ספרים לילדים כל כך מצליחה ומוכרת שהמשיכה לצאת לאור במשך עשרות שנים ושהתכנים שלה כל כך גזעניים, אלימים וקשים. מה שעשיתי בפרויקט הגמר היה לקחת את הטקסטים ולאייר אותם כמו שראיתי אותם – עם כל האלימות והגזענות. בגלל שהם היו מיועדים לילדים היו בהם הרבה אלמנטים משעשעים וסלפסטיקיים, ופשוט ניסיתי להראות את זה בצורה ויזואלית. השתמשתי בהרבה ורוד כדי להדגיש את הקיצוניות בין התוכן למסר

Yuval:

הרבה ורוד זה תמיד טוב, אם תשאלי אותי

Hila:

ברווור

קומיקס בסכנה

Yuval:

בואי נחזור לכנופיה. בפסטיבל אנגולם האחרון גאנג הייתה מועמדת לאנתולוגית הקומיקס האלטרנטיבי הטובה ביותר לשנת 2018, שזה כבוד גדול. איך היה?

Hila:

וואו, היה מעולה.

המועמדות של Gang היתה מאוד מרגשת כי זה אחד הפרסים הכי חשובים בתחום. זה כבוד גדול בשבילנו. היינו גם בטקס אבל לא הבנו הרבה כי הוא היה בצרפתית. הוא התקיים באולם התיאטרון של העיר (אנגולם), שלא תגיד שאין כבוד לקומיקס. אגב, בכניסה לאולם היתה הפגנה של יוצרי קומיקס, ממש אותם יוצרים שישבו בדוכנים לידינו: הם טענו שהקומיקס בצרפת בסכנה כי הוצאות הקומיקס המסחריות לוקחות נתח הולך וגדל מההכנסות, על חשבון היוצרים. זה באמת היה מבאס לשמוע אבל הסברנו להם שמצבם עוד טוב יחסית כי בישראל לדוגמה אין ממש הוצאות קומיקס מסחריות.

באנגולם היה לנו דוכן שבו הצגנו את גאנג ואת Humdrum1#. מעבר לזה כל אחד הציג ספרים נוספים שלו. גם גפן רפאלי, שתתארח באנתולוגיה הבאה של האמדראם, היתה איתנו בדוכן, ובכלל הגיעו עוד מלא מאיירים ישראלים.

באנגולם יש תמיד מפגשים מעניינים ומגניבים, זאת הזדמנות בשבילנו להיפגש עם כל מני קוראים שלנו מכל מיני מקומות באירופה, אמריקה ובכלל מהעולם. אפילו הגיעה לדבר איתנו מישהי שקראה ואהבה את גאנג, שהיא גם מאיירת מוכשרת שרצתה להתארח באחת מהאנתולוגיות הבאות, ולבסוף הסתבר שהיא בכלל שכנה שלנו – מלבנון

Yuval:

מגניב!

פסטיבל אנגולם. צילום: עומר הופמן

Hila:

כן. אנגולם זה פסטיבל קומיקס ענק שקשה לדמיין את ההקף שלו אם לא חווים אותו, ובגלל זה בין השאר יש הרבה פעמים גם מפגשים מעניינים עם מוציאים לאור, עם יוצרי קומיקס ועם ארט דיירקטורים של פסטיבלים אחרים, דווקא אחרי שעות הפעילות של הדוכנים והתערוכות של הפסטיבל. יש דברים שיכולים לקרות רק באנגולם – כמו לדוגמה ארוחת ערב בבית רחב־הידיים צמוד־הקרקע של דיפלומט לענייני תרבות שהוצב עד לפני כמה שנים בישראל, וכיום מתגורר בעיירה ליד אנגולם, יחד עם נציגים של מוזיאון המנגה בעיר שאת שמה אינני זוכרת, ביפן, עיר שנהרסה כמעט כליל בעקבות צונאמי. החבר׳ה מהמוזיאון מנסים להפוך את העיר שלהם לאנגולם של יפן – כלומר עיר המנגה הלאומית – וככה להפוך אותה למקור משיכה חזרה לתושבים שברחו. זה היה ערב מעולה.

ואתה יודע מה הכי פסיכי? מסתבר שיפנים לא יודעים מה זה ירושלים. אולי זה לא כזה פסיכי בעצם…

Yuval:

לא פסיכי בכלל. זה רק אנחנו חושבים שאנחנו מרכז העולם ושהכול מסתובב סביבנו…

Hila:

לגמרי!

פרשיות ניאוף, תרנגולות כרותות ראש והרבה וודקה

Yuval:

הצגת באנגולם גם את The Swedish Match (הגפרור השוודי), גרסת קומיקס לסיפורו של צ׳כוב, שייצא לאור באנתולוגיה The Graphic Canon of Crime and Mystery בהוצאת Seven Stories Press האמריקאית. איך זה קרה?

Hila:

הוצאת Seven Stories Press התכוונה להוציא אנתולוגיית פשע, ופנתה אל חברי האמדראם והזמינה סיפורי קומיקס שעוסקים בפשעים. ככה הגעתי לסיפור המעולה של צ׳כוב ועשיתי לו עיבוד קומיקס. זה סיפור שקורה בברית המועצות של סוף המאה ה־19, ומלווה שני חוקרים שמנסים להתחקות אחר רוצח של לורד מקומי. זה סיפור מאוד ססגוני, שכולל בין השאר פרשיות ניאוף, תרנגולות כרותות ראש והרבה וודקה.

הוא מאד צ׳כובי, במובן הזה שהוא רווי פרטים חשובים, שהוא מגחיך את מעמד האצולה, ואפילו מעז לעקוץ את הממשל ברמיזות גדולות יותר או פחות, אבל אותי מאוד הפתיע לגלות סיפור פשע פר־אקסלנס פרי עטו של צ׳כוב, עם גופות, שוטרים, שופטים־חוקרים וכו׳, והוא כמובן עושה את זה בהומור מריר משובח ששבה את ליבי לחלוטין. כשעבדתי על הקומיקס והאיורים ניסיתי להעביר את ההומור העוקצני הזה ולא לקחת את הרציחות והחקירות, הראיות והעדויות יותר מדי ברצינות.

הגפרור השוודי עתיד לצאת בכרך השני של האנתולוגיה – במהלך 2018 – אבל שאר הסיפורים (כולל סיפור שאייר טדי גולדנברג המשובח) פורסמו בכרך הראשון שיצא לפני כמה חודשים. בינתיים ניתן להשיג את The Swedish Match כחוברת בפני עצמה.‎ האמת שיצא לי להקריא את הסיפור בערב הקראת הקומיקס ״יוצאים מהקווים״ בבית אריאלה שאירגנה מרב סלומון. יצא לך לשמוע עליו?‎

Yuval:

כן, אבל לצערי לא יכולתי להגיע‎

Hila:

אהה, חבל, אבל זה היה רק ערב ראשון בסדרת אירועים. זה היה ערב סופר מעניין שבו ארבעה יוצרי קומיקס הקריאו מתוך ספרים שלהם, יחד איתי השתתפו גם רותו מודן, נינו ביניאשוילי וטדי גולדנברג. הכוונה בערב הזה היתה להנגיש את הקומיקס לקהל חדש ונראה היה שזה עבד.

היה מעניין לראות איך כל מאייר בחר להציג את הקומיקס, ככה שיהיה נגיש לקריאה רבת משתתפים. על עצמי אני יכולה להגיד שקצת הרגשתי שאני צריכה להמציא פה משהו, לפצח פורמט סודי, אבל ממש באותו לילה נסעתי לארצות הברית לפסטיבל קומיקס מעולה בשם SPX – ראשי תיבות של Small Press Expo – במת׳סדה, מרילנד, וגיליתי ששם הקראת קומיקס זה עניין שבשגרה, ככה שלא רק שהקראות נעשו בנונשלנטיות בהרצאות וכו׳, בערב – באחד מחדרי המלון שבו מתקיים הפסטיבל – בשמועה שעברה מפה לאוזן, הייתה הוצאת קומיקס שהחליטה בספונטיניות לעשות גם היא ערב הקראת קומיקס. ככה שאם עד ״יוצאים מהקווים״ לא יצא לי לחוות מעולם הקראת קומיקס, באיזה שלושה ימים הייתי בערך בחמישה אירועים כאלה

Yuval:

נחמד! נראה שלא משעמם לך (טפו טפו). מה התכניות לעתיד חוץ מהאנתולוגיה הבאה של האמדראם?‎

Hila:

כן, אי אפשר להגיד שמשעמם. בימים אלה אני עובדת על ספר קומיקס לילדים שכתבתי ואני מאיירת וייצא בהמשך השנה בהוצאת עם עובד. כרגע אני עובדת על הצביעה שלו – אני עובדת עליו באקריליק, מכחולים וזה… ‎הסטודיו מלא דפי אקוורל, שפופרות ודפי סקיצות, ולא פעם אני חוזרת הביתה עם אקריליק ורוד בשיער

Yuval:

יש למה לצפות! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Hila:

בטח. אם תהית, את הספרים שלי ושל האמדראם אפשר למצוא בחנויות קומיקס וירקות, קומיקזה והמגדלור בתל אביב, וגם בחנות המקוונת שלי

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden