כל מה שחשוב ויפה
דניאל אייזקס בגלריה אסול

הרשימה המשותפת // 17 במאי 2018

החוץ גופי בגלריה בנימין; ורד נסים בגלריה העירונית עפולה; קבוצת מוסללה חוגגת חמש בבית כלל בירושלים; מודל הערום בגלריה אסול

החוץ גופי בגלריה בנימין

הערב (17.5) תיפתח בגלריה בנימין בתל אביב התערוכה הקבוצתית ״החוץ גופי״, בהשתתפות: אתי לוי, מיתר מורן, סיוון אלירזי, רוני קרפיול, שלומית ליוור, שושנה צ׳חנובסקי, תמר שפר ורוני אביב, שגם אצרה את התערוכה. העבודות בתערוכה עוסקות במושג הגוף בעידן העכשווי. הן בוחנות ומרחיבות את מושג הגוף המסורתי תוך התייחסות לקיום הגופני העכשווי, שנמצא בין הפיזי לווירטואלי. הרחבה זו מאפשרת מתיחת גבולות של הגוף הקונקרטי. בטכניקות שונות, כגון חווית מציאות מדומה, עבודות וידאו, אינסטליישן, הדמיות תלת־ממד, ואסמבלג׳ צילומי, התערוכה מציגה ספקטרום של אפשרויות התבוננות חדשות על הגוף וההוויה, כשגוף האמנית וגוף הצופה מתערערים ומתעצבים מחדש.

יובל סער

סיוון אלירזי בגלריה בנימין

ורד נסים בגלריה בעפולה

המצב האישי: רווקה

מחר (שישי, 18.5) תיפתח בגלריה העירונית בעפולה תערוכת היחיד של ורד נסים ״המצב האישי: רווקה״ (אוצר: ניר הרמט). התערוכה מציבה מראה חברתית, תרבותית, מעמדית ביחס למוסד הרווקות. וכדרכה של נסים, משקפת מציאות מורכבת ומרובדת, אישית וקולקטיבית גם יחד. היא נוצרה בשיתוף פעולה עם שש נשים תושבות עפולה והסביבה, חברות תנועת תרבות, בתהליך עבודה שנמשך כשנתיים וכלל ראיונות שבועיים, ביקורים מוקלטים, צילום ועריכה. סיפוריהן של הנשים קיבלו ביטוי ויזואלי בעבודותיה של נסים, באמצעותן הא מבקשת לפרק את מושג הרווקות ולהעלות אל מולו רגישויות ותכנים אישיים. היא מתרגמת את החוויות לשפתה האמנותית והאסתטית המשלבת אלמנטים מהתרבות הפופולרית ״עממית״ וכך הופכת אותם למשקפים מעמד, יחסי כוח, תובנה וראיה חברתית חריפה. בהשתתפות: גילי ברק, נטע כהן, מור ליפשיץ, אסתי מיטלברג, נטע קופלזדה, שרונה תירם.

חגית פלג רותם

עטיפת הספר מוסללה

מוסללה: חמש השנים הראשונות

קבוצת מוסללה ומגזין האמנות ערב רב ישיקו הערב (17.5) את הספר ״מוסללה: חמש השנים הראשונות״, כותר ראשון בהוצאת מגזין האמנות ערב רב. הספר מסכם את פעילותה של קבוצת האמנות מוסללה בשכונת מוסררה בירושלים. הקבוצה, שהוקמה על ידי אמנים ופעילים חברתיים העוסקים בחיבור בין אמנות, מרחב ציבורי, היסטוריה וחיי קהילה, ביקשה לפעול בשכונה תוך שימת דגש על מה שחבריה כינו ״התערבויות שאפשר לחיות איתן״ – מהצבות אמנותיות קטנות בפינות זנוחות במרחב הציבורי, ציורי קיר מתחלפים על לוחות מודעות עירוניים ועבודות שמחברות בין המרחב הגיאוגרפי לעולם המקוון, עבור דרך מיזמי אמנות שימושית וכלה בהנצחה אלטרנטיבית של חברי תנועת הפנתרים השחורים במלאות 40 שנה להקמתה.

ערכו את הספר מתן ישראלי, שהיה ממקימי מוסללה ופעיל בה עד היום, ועורכי ערב רב, רונן אידלמן ויונתן אמיר, שעקבו אחר פעילות הקבוצה כעיתונאים ומבקרים. בין כותבי המאמרים בספר: העיתונאי ניר חסון; יותם דביר, שהיה פעיל במוסללה בתקופת עבודתה בשכונה ומנתח את עבודתה של הקבוצה מנקודת מבט פילוסופית; הסוציולוגית ד״ר מירב אהרון־גוטמן, שחקרה את פעילות הקבוצה בשכונה ואת הסיבות לדחייתה; חוקרת האמנות ד״ר לי וינברג, המותחת קווי השוואה בין עבודתה של מוסללה למיזמים אמנותיים ואוצרותיים בינלאומיים; האוצר אודי אדלמן, שבוחן את פעילותה של הקבוצה ביחס למודלים היסטוריים של אמנות ציבורית ופוליטית בישראל, וכותבים נוספים.

המרפסת במרכז כלל, רחוב יפו 97, ירושלים (על הגג) בשעה 19:00.

יובל סער

דניאל אייזקס בגלריה אסול

מודל עירום

התערוכה ״המודל העירום״ בגלריה אסול שתיפתח ביום שני 21.5 חוגגת את מודל העירום באמנות (אוצרת: בלהה זייצ׳יק־שומר). בעולם האמנות הקלאסי העריצו את העירום הגברי, כחלק מהתפיסה תרבותית של העירום המייצג את הגבר החופשי. נשים תוארו על גבי כדים ופסלים, כשהן לבושות ומכוסות מכף רגל ועד ראש, יוצאת דופן היתה הדמות המיתולוגית ״אפרודיטה״, שהופיעה כאלת הפריון, עירומה כביום היוולדה. מלבדה, שאר הנשים העירומות שתוארו באמנות ייצגו זונות. באמנות המודרנית יש אינספור דוגמאות של עירום נשי, חם ואנושי, מרגש ויפהפה. כיום העירום קיבל תפקיד חדש, מעבר לתיעוד האדם בעירום, העירום הפך לאמצעי לומר משהו על החיים ועל החברה האנושית. משתתפים: דניאל אייזקס, נדי בית תלמי, אורי גלאון, חוה גל־און, ורה ז׳מוד ורטנוב, שלמה זנגלביץ, מתקה ישראל, אנלייה מגן, אולגה מטוסוב, דוד צינמן, מרים קוג׳וקרו, רותי קלמן, לבנה לונה רבינוביץ, אברהם שמי־שהם.

חגית פלג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden