כל מה שחשוב ויפה
נדב וייסמן מתוך ״עשיתי לי פנקס של נייר חלק״. צילומים: קובי פרנקו

נדב וייסמן // עשיתי לי פנקס של נייר חלק

״זה לא מובן מאליו להוציא לאור ספר אמן בגיל 32״ אומר נדב וייסמן, ומספר על הדרך שעשו סקיצות מהשנה הראשונה בבצלאל לספר האמן שהוציא לאור לאחרונה

לפני שנתיים בדיוק כתבתי על דף נייר תחת הכותרת ״שמות אפשריים לספר אמן״ ציטוט מרומן שכתב יוסף חיים ברנר: ״עשיתי לי פנקס של נייר חלק״. התזה של הספר כבר הייתה מוכנה: איורים ורישומים על נייר, שאספתי לאורך שנים במחברות רישום. מרגע שמצאתי את השם – הכל התחבר.

בשנה הראשונה ללימודי התואר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל התחלתי לאסוף דימויים שאני אוהב בתוך מחברת סקיצות. בהתחלה אלו היו צילומי מסך של סצנות יפות מתוך סרטים, גופנים, צילומים שצילמתי וכל דבר שעניין אותי. זאת הייתה ההתחלה. המחברות, כך אני מבין היום, סיפקו לי צורך בעיצוב ובאוצרות, באספנות אפילו. הייתי מעביר את הדימויים בעזרת מדלל צבע לתוך כפולת המחברת, מה שדרש ממני לבלות זמן נוסף בצילומים של נייר במכונת צילום בחדר המחשבים של המחלקה. אני זוכר שאחת מבנות הכיתה שאלה אותי ״אני לא מבינה, איך יש לך זמן לזה״. אני מניח שזה בער בי יותר מלראות מה קורה אם הופכים אות מהאלף־בית ומדפיסים אותה על נייר A3.

אני מצייר כל הזמן. הטכניקות שאני משתמש בהן הן ידניות: צבעי גואש, הדפסים, צבעי עיפרון, מגזרות נייר. תמיד יש על השולחן ערימה של סקיצות, רישומים, נסיונות בצבע. מבחינתי זה היה טבעי לאסוף אותם ולשמור עליהם. כך נוצרו סיפורים קטנים בתוך מחברות. יש משהו מנחם בלשמור חלקי איורים שנסרקו והודפסו כבר בבתי דפוס ולתת להם בית נוסף, אינטימי, מנותק מהקשר, בתוך כפולה של מחברת.

בספר, המחברות מוצגות בשלמותן. גם האיורים מוצגים על פיסות הנייר שעליהן אוירו. היה לי חשוב לתעד את הפורמט והחומר בתהליך של יצירת הספר. המחברות הן מחברות נייר קרמי־צהבהב, בכריכת קרטון פשוטה וחומה, נקייה מלוגו. גם את הדפים שעליהם אני מאייר אני בוחר בקפידה. נייר עיתון פשוט או גליל נייר נהדר שמצאתי דווקא באיקאה, במחלקת ילדים. רציתי לשמר משהו מהחומר, מהאותנטיות של תהליך העבודה שלי, מהעקשנות לעבוד דווקא על נייר כזה או מחברת כזאת.

זה לא מובן מאליו להוציא לאור ספר אמן בגיל 32. זאת אומרת, לא בארץ. לכן הטקסט של ברנר היה לי כל־כך חשוב. בתחילת הספר אני ממשיך לצטט את ברנר, ממשיך מיד במקום שבו הכותרת עצרה. הוא מספר על בחור שמעיד על עצמו כבחור פשוט, לא־גיבור. למרות שהוא בחור פשוט ולא־גיבור, הוא רוצה לתעד את חוויותיו בפנקס שהכין לעצמו מאסופת ניירות: ״ואף על פי כן, אף על פי שאיני גיבור, רוצה אני לרשום את עברי זה, העבר של אי־גבורתי. העבר של הגיבורים נכתב בעד העולם ועליו מרעישים את העולם; עברי אני, עבר של אי־גיבור, אני כותב בעד עצמי ובחשאי״.

עשיתי לי פנקס של נייר חלק
עיצוב גרפי: קובי פרנקו; 
אחרית דבר: יותם שווימר; עריכה לשונית ותרגום לאנגלית: שירלי מרום; תרגום י״ח ברנר לאנגלית: הלל דויד הלקין. הספר ראה אור בסיועה של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שלומית

    נראה נפלא.
    יוצר אינטליגנט ועדין, מקווה לראות ממנו עוד בהמשך.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden