כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל 2018

בוגרים 2018: תערוכת בוגרים היא קודם כל תערוכה ורק אחרי זה בוגרים

אוצרות מוקפדת או הגשות פתוחות? מה תפקידו של מיתוג תערוכות הבוגרים? טשטוש גבולות והפוליטי שהפך לחברתי. מחשבות ראשונות בעקבות תערוכות הבוגרים של מחזור 2018 בבתי הספר לעיצוב ואמנות

01

בחלל הכניסה לתערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מחכה למבקרים שולחן עגול רחב ידיים (ומסביבו כיסאות), שעליו הונחו זה לצד זה מבחר ספרים ופנזינים בפורמטים שונים שעוצבו, אויירו (וחלקם אף נכתבו) על ידי בוגרי המחלקה. זו החלטה מעניינת, אמיצה, ואולי יהיה מי שיטען – לא עדכנית: דווקא בעידן הדיגיטלי, שבו נשמעים לא פעם קולות שמבכים את מותו של הפרינט, החליט אוצר התערוכה, איל זקין, להדגיש את הפן המודפס, המדופדף והמאוייר של התחום.

בשולחן – ובעיקר בכיסאות שלצידו – יש הבט מעניין נוסף: בניגוד אולי להיגיון המקובל, הדבר הראשון שהמבקרים מתבקשים לעשות בתערוכה הוא להתעכב. להאט את הקצב ולהתיישב. לקחת את הזמן ולהתעמק. בעבור אלו שרוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, נתלו על הקיר מאחורי השולחן מסכים שמציגים דפדוף באותם הספרים שנמצאים על השולחן. הפרויקטים האחרים של ה״עיצוב״ יכולים לחכות.

ויש לא מעט כאלו: מעל 90 בוגרים סיימו השנה את הלימודים במחלקה, לכל אחד מהם נציגות בתערוכה של שתי עבודות – פרויקט הגמר ופרויקט אחר מהלימודים. אלו כמובן נערכו – פרויקט הגמר לא מוצג בהכרח במלואו – ואף על פי שזו תערוכה עשירה ורחבת הקף, במספר העבודות ובפורמטים השונים, התחושה שהיא יוצרת היא תחושה נעימה ומרווחת. בפינת חלל הכניסה נתלו גלויות שמציגות פורטרטים מאויירים־מקסימים של הבוגרים, כמו אומרים: נעים להכיר, הנה אנחנו ואלה העבודות שלנו.

מחלל הכניסה יש למבקרים בתערוכה שתי אפשרויות, להמשיך ימינה או שמאלה, כשהציר כולו עובר מחללים בהירים ומוארים היטב (מימין) לחללים חשוכים יותר (משמאל), שמתאימים יותר למיצבים ולהקרנות שמוצגים בהם. בשני הקצוות מחכות למבקרים אפשרויות ישיבה נוספות: מצד שמאל חלל הקרנה, ומצד ימין אמפי צנוע שנבנה במיוחד לתערוכה ומאפשר – שוב – מבט רגוע יותר על חלל התערוכה מצד אחד, ומצידו השני הזדמנות אינטימית לעלעל בספרים נוספים ולהביט אל הנוף הנשקף מהחלון. 

02

מבחינה אוצרותית, התערוכה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל היא אחת מתערוכות העיצוב המרשימות שהוצגו בארץ בשנים האחרונות. לא רק תערוכות בוגרים, תערוכות עיצוב ככלל. זו תערוכה עשויה היטב, שנותנת כבוד לעבודות שמוצגות בה ושמצליחה להציג את העושר החזותי של הבוגרים הטריים מבלי לצעוק. אין בה תחושה אקראית, והיא מאפשרת להתמקד בעבודות למי שמעוניין בכך, אבל גם להבין בסיבוב קצר ובכמה מבטים את רוחב היריעה של התחום האין־סופי הזה, שנקרא תקשורת חזותית. 

אבל מעל הכל – או אולי דווקא בתחתית הדברים – נמצאת ההבנה שתערוכת בוגרים היא קודם כל תערוכה, ולא איזו תצוגה אקראית של פרויקטי גמר. וזה מפתיע בכל פעם מחדש: בבתי הספר לאמנות ולעיצוב מלמדים מיטב המעצבים בישראל; בתערוכות הבוגרים מושקעים אנרגיות וכספים רבים; אלו אירועי השיא השנתיים, שמסכמים ארבע שנות לימוד, הזדמנות להציג לעולם את כרטיס הביקור של כל מחלקה ושל כל מוסד. ועדיין, רוב התערוכות נראות כמו חלוקה כמעט אקראית של שטחי תצוגה שאיתם נדרשים הסטודנטים להתמודד. ולא משנה אם זה עיצוב תעשייתי, אמנות, צילום, עיצוב פנים, תקשורת חזותית, צורפות וכן הלאה.

המחלקה לעיצוב תעשייתי, מכון טכנולוגי חולון, 2018. צילום: ענבר פרץ

לפעמים זה דווקא עובד. לדוגמה, המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון מקיימת מדי שנה את תערוכת פרויקטי הגמר בקומת הסדנאות. המגרש הביתי, הגריד האחיד והצנוע של העבודות (שמאפשר חריגה במקרה הצורך), וההצבה הנבונה, יוצרים תערוכה אינטימית שנעים להסתובב בה למרות הצפיפות היחסית. בקצה השני של הסקאלה נמצאת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר: בשנים האחרונות המחלקה מקיימת ״הגשות פתוחות״, שהקהל מוזמן לבוא ולהתרשם מהן. זו לא תערוכת בוגרים, הם מדגישים. רוצים לראות תערוכה עם תמה ואוצרות? חכו לחודשי החורף לתערוכה השנתית של המחלקה.

03

והכל ביחד מתנקז לדיון הוותיק על נחיצותם של פרויקטי הגמר ועל תפקידה של תערוכות הבוגרים: מהי תערוכת בוגרים, מה מציגים בה, למי היא שייכת, מה אמור לקרות בה. אלו סוגיות שמהדהדות גם שאלות כמו אלו שהתעוררו בעקבות המיתוג של סטודיו רה־לבנט לתערוכת הבוגרים של בצלאל: האם ראוי שסטודיו חיצוני ימתג את התערוכה או שיש לתת לסטודנטים את המשימה? ולמה צריך בכלל למתג בכלל מדי שנה את תערוכת הבוגרים, ולהשקיע מאמץ רב כל כך כמו במקרה של ״מדינת בצלאל״.

התשובות, כמובן, משתנות בהתאם למי ששואל ומי שעונה. באופן אישי אני סבור, ויסלחו לי לרגע הבוגרים, שחוויית הביקור והאפשרות להתרשם מהעבודות ומפרויקטי הגמר קשורות קשר הדוק לאוצרות ולעיצוב התערוכה. לאופן שבו העבודות מסודרות בחלל. לאופן שבו נערכו פרויקטי הגמר לטובת התצוגה. למסלול שבו אנחנו הולכים. לתאורה. ללייבלים: האם יהיה מוגזם לבקש לייבלים גדולים, שעברו עריכה לשונית, ובלי ערימות של טקסט? אלו שאלות שאנו שואלים בכל תערוכה, ופתאום כשמגיע הרגע הזה של תערוכות הבוגרים, אותם מעצבים ואמנים פתאום שוכחים (או נותנים לעצמם הנחות).

ואפרופו המיתוג: מה המטרה של מיתוג תערוכות הבוגרים בכל מוסד? במובן מסויים זה ממש קמפיין פרסומי שמטרתו לעורר עניין ולהביא כמה שיותר קהל בזמן קצר כל כך. ולא פחות חשוב: להיות רלוונטי למוסד שבו הן מוצגות. עם יד הלב: בכמה מהמיתוגים השנה (ובשנים קודמות) היה אפשר להחליף את שם המוסד ואף אחד לא היה שם לב?

עופרי גיל ומירב לרך. מיתוג תערוכת הבוגרים של ויצו חיפה, 2018

סטודיו רה־לבנט. מיתוג תערוכת הבוגרים של בצלאל, 2018

היו מעט מאוד מיתוגים השנה שהיו נאמנים למקום הייחודי של המוסד ושל התערוכה, ושאי אפשר היה להחליף אותם, ובראשם ויצו חיפה ובצלאל. בוויצו ההשראה נלקחה מתבליטי מתכת ואומנות שפזורים ברחבי העיר חיפה, עם פונט שנוצר על בסיס כתב ידו של האמן גרשון קניספל, שמופיע על רבים מהתבליטים. בבצלאל אחת מנקודות הפתיחה היתה כרזת תיירות ישנה של זאב רבן, שקוראת לבוא לבקר בארץ ישראל, ואחד האתרים המצויינים בכרזה הוא בצלאל הישן: דיאלוג עם ההיסטוריה של העיצוב המקומי שאך מתבקש מאקדמיה כמו בצלאל שקיימת 112 שנים. 

04

ולמרות שעל העבודות שהצליחו לבלוט ומשכו את העין תתפרסמנה כתבות בהמשך, בכל זאת כמה מילים על מחזור הבוגרים ועל מה אפשר להבין מפרויקטי הגמר שהוצגו השנה במחלקות העיצוב. הדבר הראשון והבולט הוא טשטוש הגבולות והדיסציפלינות, גם בתוך התחומים וגם ביניהם. מיצבים בתקשורת חזותית, נעליים בעיצוב תעשייתי, תכשיטים בעיצוב פנים, אמנות בקרמיקה וזכוכית, וכן הלאה. מצד אחד הדבר מצביע על חופש הפעולה המבורך שהסטודנטים מקבלים, מצד שני אני מחכה למפץ הגדול וליום שבו תקום מחלקה לעיצוב בתואר ראשון שתנסה לצאת מהחלוקה המסורתית ולהציע משהו חדש. אחרי הכל אנחנו ב־2018.

המגמה השנייה היא הבריחה? ההתחמקות? ההימנעות? מהפוליטי. דרך אחרת שאפשר לתאר את המגמה הזו היא שהפוליטי הפך למקומי או לחברתי. פרויקטים רבים השנה עסקו בהבטים חברתיים של המציאות הישראלית. חלק גדול מהבוגרים יצא מהסיפור האישי, אבל לזכותם ייאמר שרובם הצליחו להימנע מלעסוק רק בפן האישי ולחלץ אמירה מעניינת ורלוונטית יותר למקום ולמציאות. בהקשר הזה יהיה מעניין לראות בשנה הבאה האם סערת חוק הלאום והדרישה לשוויון של קהילת הלהט״ב יבואו לידי ביטוי בפרויקטי הגמר של השנה הבאה.

05

ועוד שאלה שנותרת פתוחה: למה כל כך קצר? (ולמה בקיץ…). השקעתם, מיתגתם, הצבתם, פרסמתם – שלא לדבר על ההשקעה העצומה של זמן, כסף ויצירתיות של הבוגרים – ואחרי כל זה תערוכה שנמשכת לפעמים רק שבוע אחד ונסגרת בעיצומו של היום הכי נוח לקהל המבקרים. לא חבל? התשובה מן הסתם היא כסף. אבל לפחות בתערוכות המוצגות בחללי המחלקות ומאויישות בידי הבוגרים עצמם – אפשר היה להקל על הקהל למצוא זמן ולבוא, דבר שמן הסתם ייטיב עם המציגים ולא יזיק ליחסי הציבור של מוסדות הלימוד.

5 תגובות על הכתבה

  1. לא כסף.

    הסיבה שהתערוכה נמשכת רק שבוע או שבועיים היא מכיוון שהתערוכה איננה הפונקציה המרכזית שממלא מוסד אקדמי. יש את העניין הפעוט של הכנת המוסדות לשנת הלימוד שתבוא כמה חודשים קדימה. יש איזו מיסקונספציה שלא קורה הרבה בבניינים הללו בין התערוכות לתחילת השנה, אבל החזרה של המוסדות ממצב של גלריה למצב בית ספר לוקחת זמן, הכנת ושדרוג התשתיות הלימודיות לוקחות זמן, ניהול מלאי לוקח זמן, וכו׳ וכו׳.

    השאלה הבאמת מעניינת היא איזה ערך יש לתערוכות הללו בעולם שכל כך מוצף בתכנים עיצוביים ואמנותיים מקוונים שמטורגטים ישירות לקהלי היעד באופן אולטרא מפולח?. האם דודות שבאות לראות אטרקציה בקיץ (וכן ימליצו לקרובי המשפחה המוכשרים שלהם להרשם) הם באמת הדרך היעילה לשווק את המוסדות הללו?

  2. טל

    כל העניין קצת מקבל בעיניי חשיבות יתרה ודורש חשיבה מחדש. הפרויקטים ברוב המקרים לא ממש מעניינים וגם די תלושי מציאות, העומס הוא רב ומתיש והפערים ברמות עצומים. למה לא לקיים הגשות (פתוחות או לא) ולסיים עם זה? רוצים משהו חגיגי להורים? תעשו תערוכה בחורף… תנו לדברים לשקוע, להתחדד והציגו משהו מבושל יותר. וסטודנטים – תהיו קצת סטודנטים – בועטים ומאתגרים, דוקא הכוח שלכם בלהגיד משהו מהבטן חסר… ממתי נהייתם כל כך ידידותיים למשתמש?

  3. טל רז

    התערוכה בבצלאל הייתה מדהימה.
    שאפו לאיל זקין המוכשר והמדהים.
    26 שנה אני נושמת פרינט ולמרות הכל מתרגשת כל פעם מחדש לראות את היצירות המדהימות של הבוגרים.
    ובהזדמנות זו לאודות לאותם בוגרים שהגיעו אליי מרוגשים ולחוצים ויחד הפקנו עבודות פרינט מדהימות ויצירתיות.
    נהנתי מכל רגע…

  4. רונית ודני

    סימונה כצמן ואייל זקין- צוות אוצרים מוכשר ומבריק!!!

  5. אמיר ביננפלד

    התערוכה בבצלאל הייתה אסון אוצרותי לדעתי. אני לא מסכים אתכם בכלל בעניין שזה קודם תערוכה ורק אז הבוגרים. זאת תערוכת בוגרים וככזו היא מחויבת לכבד את עבודות הבוגרים. אני ושני האנשים שהיו איתי בילינו זמן רב רק כדי להבין מתי פרויקט אחד נגמר ופרויקט אחר מתחיל ומהר מאוד הגענו למנת יתר של צפיה בעבודות והתעייפנו בגלל העומס הרב.
    לא הייתה ברורה לי בכלל הסיבה שערבבו בין עבודות גמר לעבודות מקורסים. גם ככה היה עודף עבודות – אז למה להעמיס?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden