כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מאיה בן דוד בשיתוף עם רננה עיר־שי. צילומים: שי בן אפרים

טכנולוגיה טבעית או טבע טכנולוגי בבית בנימיני

שלוש תערוכות שעוסקות בהקשרים שונים של היחסים בין אדם, טבע וטכנולוגיה מוצגות בבית בנימיני. ״חשוב להבין שמה שנתפש ׳טבעי׳ היום הוא תוצאה של תפישות עולם ושל יחסי כוח שונים״, אומרת האוצרת, שלומית באומן

Yuval:

הי שלומית, מה קורה? 

Shlomit:

בסדר גמור. כולל החגים

Yuval:

כן, היו וחלפו. התערוכה נפתחה בדיוק לפני החגים, רגע לפני ראש השנה, נכון? 

Shlomit:

כן, והיא למעשה מהווה מקבץ של שלוש תערוכות יחיד שיש בהן שיתופי פעולה מרתקים

Yuval:

מאיפה הגיע הרעיון להציב משני צידי המשוואה את הטבעי ואת הטכנולוגי?

Shlomit:

לאורך ההיסטוריה המונחים ״טבע״ ו״טכנולוגיה״ נתפסו כהפכים אחד לשני. למעשה, משמעותם של המושגים טבע וטכנולוגיה משתנה ללא הרף בתרבות. חלק גדול מפיתוחים טכנולוגיים שונים מיועד להתערבות של האדם בטבע או להשתלטות של האדם עליו. היום – במין תנועת רוורס – אנחנו מתפנים ללמוד מהטבע (ביומימיקרי לדוגמה). היוצרות של התערוכות פנו אלי בנפרד במועד די סמוך זו לזו (ללא ידיעה אחת על השנייה), ושמתי לב לעניין המשותף שלהן במערכת היחסים הזו.

ברור שזה גם נובע מהעניין ההולך וגובר של המדע בתהליכים המתרחשים בטבע באמצעות טכנולוגיות חקירה חדשות מצד אחד, ומצד שני מהעניין הרב שמתעורר כעת בעולם העיצוב כלפי מדע

Yuval:

אם תשאלי אותי המונח טבעי הוא בעייתי, אבל בואי נשהה רגע את מה שאני חושב על העניין… תוכלי לחלוק משהו על ההצעות שקיבלת?

Shlomit:

נשים את הטבע לרגע בצד… אבל אני מקווה שנחזור אליו כי הדיון על המילה ״טבע״ מבהיר את הפערים המוטענים במילה זו בין פרדיגמות ישנות לחדשות. בכל מקרה, כל היוצרות (מאיה בן דוד, אילנה אפרתי ואריאל בלונדר בשיתוף עם שירה שובל) פנו אלי בנפרד על מנת להציג תערוכת יחיד בבית בנימיני.

מאיה בן דוד בשיתוף עם רננה עיר־שי

אריאל בלונדר ושירה שובל

מאיה בן דוד רצתה לעסוק ביחסים בין טבע להדפסה תלת ממדית. בהמשך נושא זה תורגם לשני פרויקטים שבהם נחקרו היחסים בין תהליכי צמיחה בטבע וסביבות דיגיטליות ובין שפה אנלוגית לשפה ממוחשבת, על ידי פיתוח מערכת של קשרים בין שיטות דיגיטליות לתהליכי גידול של עצי בונסאי (בשיתוף פעולה עם עפר גרינולד, מומחה לגידול עצי בונסאי). התהליך התבסס על סריקה תלת ממדית של פרחים ועל פיתוח שפה המתמקדת במפגש בין הבוטני לדיגיטלי (בשיתוף פעולה עם רננה עירשי, מעצבת).

אילנה אפרתי רצתה לעורר דיון על האופנה כתחום מזהם אקולוגית באמצעות אסטרטגיות מעגליות של התכלות בטבע. אריאל בלונדר ושירה שובל ביקשו לבדוק מהו קראפט דיגיטלי או עיצוב פרמטרי על ידי מחקר טכנולוגי חומרי שבהמשך הפך לשיתוף פעולה עם פרופ׳ ערן שרון מהאוניברסיטה העברית. חשבתי שיהיה מעניין לחבר בין ההצעות השונות, ושיש בניהן מכנה משותף. התערוכות מתכתבות זו עם זו ומאפשרות דיון על היבטים שונים של נושאים משיקים

Yuval:

את חושבת שזה מקרי שכולן נשים? או שהיה איזשהו טריגר שגרם לכך? (אני בעד!)

Shlomit:

אני לא יודעת… אבל שמתי לב לזה. חשבתי שלציין את זה בטקסט של התערוכה מנציח את החלוקה של תחומי עניין למגדר, לכן לא התייחסתי לזה בטקסט של התערוכה. זה חשוב ומחמם לב שנשים מובילות שיח שנחשב בעבר לגברי. העדפתי להתייחס לזה כמובן מאליו, כתופעה טבעית… דרך אגב – בית בנימיני עצמו הוא פרויקט נשי (אבל זה נושא לצ׳אט אחר)

Yuval:

אז אני יודע שאין תשובה אחת, אבל מה המסקנה שלך מהחיבור של התערוכות – על המנעד של כל תערוכה, על הפער בין התערוכות ועל הדמיון והשוני בין השאלות השונות שמעלות המשתתפות בתערוכה. האם ההגדרה של המושג טבעי השתנתה?

שלומית באומן. צילום: אילן עמיחי

Shlomit:

קודם כל, החיבור בין שלוש התערוכות מרתק בעיניי. עד שהן לא עמדו לא היה ברור מה תהיינה נקודות ההשקה, הדמיון או ההיפוך ביניהן – מכיוון שהתערוכות היו כל הזמן בהתהוות (לעומת תערוכות מוכנות שברור מאוד מה יוצג בהן מראש). נוסף על כך, אין לי כמובן יומרה להקיף נושא כל כך רחב בפרויקט אחד. אבל באופן טבעי התפתחו שלוש נקודות מבט שונות.

אצל מאיה בן דוד החקירה של ההדפסה התלת־ממדית הגיעה לעומקים על גבול האינטימיות. כמי שעוסקת בצד החדשני של עיצוב וטכנולוגיה היא בוחנת שאלות מהותיות כמו שפה, זיכרון, שליטה וחוסר שליטה. אילנה אפרתי פעלה על מישור אנטי טכנולוגי מתוך בחירה מושכלת ואמירה חברתית־כלכלית. אני חושבת שהיום, בסביבה תרבותית שבה טכנולוגיה וחדשנות הפכו למוערכות מאוד, זה מאוד אמיץ וצנוע לטמון בדים ביער ולתת להם להתפרק במשך שנה. זה מהלך מאוד מרוסן וההפך ממוחצן (משימה מאוד קשה למעצבים רבים…).

לעומת זאת אריאל בלונדר ושירה שובל – בהמשך לפרויקטים משותפים שלהן מן העבר – מתייחסות לפעולה שלהן כחוקרות של שיטות ייצור חדשות ושל חומריות חדשה באופנים פרמטריים. מעבר לנקודות המבט השונות שמציפות התערוכות עולות גם שאלות פורמליות של שפה עיצובית של כל פרויקט בנפרד ושל היחסים של כל פרויקט עם הפרויקטים האחרים

Yuval:

את חושבת שההגדרה של המושג טבעי השתנתה?

Shlomit:

המושג ״טבע״ משתנה כל הזמן. היום חיפוש פשוט במילון ייתן לך כשבעה פירושים שונים. מבחינה היסטורית (פרספקטיבה חביבה עלי) מושגים משתנים על ציר הזמן באופן שונה בחברות שונות. היה לי חשוב להציף את הדיון לגבי המושג הזה. אפשר להתפלפל עליו הרבה… לדוגמה, בשביל מעצבים ״טכנולוגיה חדשנית״ היא טבעית ומובנת מאליה. אבל חשוב להבין שמה שנתפש ״טבעי״ היום בעבורנו הוא תוצאה של תפישות עולם ושל יחסי כוח שונים. לכן הדיון על מושגים והרצון לא להתייחס אליהם כמובן מאליו הוא חשוב בעיני. מקווה שעניתי

Yuval:

אז אם אשאל אותך עכשיו מה ההגדרה שלך לטבעי מה תגידי?

Shlomit:

שזה תלוי… בהקשר

Yuval:

מממ…. ובכל זאת. אני יכול להגיד לך מה התשובה שלי? זה משהו שניסחתי עכשיו תוך כדי השיחה שלנו

Shlomit:

בטח. מעניין…

Yuval:

זו לא תשובה מהודקת, וכמו שאמרת היא תלויית הקשר, אבל כשדבר נראה לי/לנו טבעי, או כשאנחנו מרגישים שהוא טבעי, אז מבחינת התנהגות נתייחס אל אותו דבר כנכון או כמובן מאליו, משהו שלא היה צריך ללמד אותנו לעשות – משהו שמוטמע בנו ושלא מעורר בנו הרבה או בכלל סימני שאלה. אף שאותו דבר יכול להיות לחלוטין משהו שהחברה הטמיעה בנו, לנו הוא מרגיש טבעי.

וזה לא דבר טוב בהכרח. גם נפט הוא 100% טבעי…

Shlomit:

אוקיי. זו הגדרה שמתייחסת להבניה התרבותית של התחושה שיש דברים שהם מובנים מאליו. וזה מתיישב יפה עם הנטייה שלנו להרגיש בסדר ו״טבעי״ עם העולם שסביבנו. אבל חשוב להבין שתמיד יש מערכת שמטפחת את התחושות האלו (עדיף לאותה ״מערכת״ שנשאל פחות שאלות ושדברים יראו לנו כמובנים מאליהם). זה לדוגמה מאוד חזק בשיח על כלכלה. למי חשוב ש״כלכלה חופשית״ תיתפס אצלנו כמובן מאליו? שתיתפס כקשורה ל״טבע האדם״?

מאיה בן דוד בשיתוף עם עפר גרינולד

אריאל בלונדר ושירה שובל

אילנה אפרתי

בסופו של דבר אם נרד לשורשי העניין נגיע לתפיסות עולם או להנחות היסוד שמארגנות את ההבנה שלנו את העולם. ואם נתייחס לכך מכיוון אחר – מה בנוגע לעץ? עץ נחשב לחלק מהטבע, לא? היום, בקרב אוכלוסיות רבות החיות במרחבים אורבניים התהלכות באיזו חורשה יוצרת אצלם את ההרגשה של התקרבות לטבע. האם החורשה או אפילו היער שמטיילים בו הוא ״טבע״? בקיצור, נובעות מהעיסוק במונח עצמו הרבה שאלות

Yuval:

שבאות לידי ביטוי בתערוכה

Shlomit:

כן. מאיה בן דוד בודקת פרקטיקות של שליטה טכנולוגית על הטבע, אבל גם מתייחסת לטבע כמושא של זיכרון שמקבל משמעות חדשה אחרי סריקה תלת ממדית. התיווך הטכנולוגי מאפשר שליטה, אבל גם מאפשר בניית מרחב מדומיין של זיכרון טבעי. אילנה אפרתי משתמשת בתהליכי התכלות טבעיים על מנת לאתגר מערכת יחסים עם הטבע שיצאה משליטה (אפרופו נפט…).

ואילו אריאל בלונדר ושירה שובל בוחנות התנהגות של חומר טבעי (לטקס, Latex) ואיך הוא נפגש פיזית עם קידוד פרמטרי (לעומת הפונקציות התאורטיות שאותן מפתח פרופ׳ ערן שרון, המנסות לחזות את ההנהגות של הלטקס). בקיצור, זהו עניין מורכב ואני מקווה ששלושת התערוכות מצליחות להעביר לפחות חלק מהמורכבות הזו…‎

Yuval:

מסכים לגמרי. אני אסתכן ואגיד שאין (כמעט?) שום דבר טבעי במה שאנחנו קוראים לו טבעי…‎

ורגע לפני סיום, יש לך משהו חשוב נוסף להגיד?‎

Shlomit:

תודה רבה למעצבות ולמשתפי הפעולה איתן. היו בפרויקט הזה הרבה מאוד התמסרות ומחויבות וזה לא מובן מאליו!‎ וגם תודה לך – תמיד הצ׳אטים האלו מחדדים עוד משהו…‎

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden