כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

שוני ריבנאי. צילומים: אייל נבו

שוני ריבנאי ממשיך לבדוק איך דברים עובדים

בתערוכת היחיד שלו בגלריה נולובז, ״איך דברים עובדים״, שוני ריבנאי מנסה ליצור תקשורת לא מילולית ומתייחס לסיפוריות בחשד ובדחייה. ״ממכשיר של תקשורת הסיפור הפך לעניין עצמו״, הוא אומר

Yuval: 

הי שוני. מה שלומך?‎

Shony:

מעולה‎

Yuval:

יפה. ברור לך מה השאלה הראשונה שלי, נכון? אולי סוף כל סוף מישהו יוכל להסביר לי: איך דברים עובדים?‎

Shony:

זה פשוט, אבל צריך לעבוד על זה ‎

Yuval:

לא תצא מזה כל כך בקלות. תגיד משהו על שם התערוכה‎

Shony:

קודם כל זו שאלה, תהייה, שאנחנו שואלים את עצמנו. השם הזה היה בדיוק אותו השם כמו שם התערוכה מ־2008 בגלריה טבי דרזנר. זאת אומרת שהתהייה הזו קיימת אצלי כבר הרבה זמן. לאחרונה, דווקא ככל שאני חי יותר, אני מתחיל לגלות דברים

Yuval:

מה לדוגמה? ‎

Shony:

הכוח שטמון בלשחרר

Yuval:

ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודות שאתה מציג עכשיו? לעומת אלו שהצגת לפני עשר שנים?‎

Shony:

היום אני מבין שאני מתעסק באותם דברים כבר הרבה שנים. לאחר שהפנמתי שיש תבניות מסוימות ושדברים חוזרים על עצמם, התחלתי לתת הרבה יותר מקום לאינטואיטיביות, למשחקיות, להנאה ולהפתעה שבעשייה.‎ זה תהליך שקרה בשנתיים וחצי האחרונות

Yuval:

ממה שראיתי מהעבודות החדשות שלך, נראה שיש לך איזו חוקיות, אבל בכל פעם אתה שובר אותה בדרך אחרת. בודק איך אתה יכול לכופף את החוקים. לעבור את הגבול. לשבור את מה שאתה החלטת עליו. אני בכיוון?‎

Shony:

כן‎. חשוב לי במקרים רבים שתהיה ממש איזו נגיעה חד־פעמית; שתהיה לפעמים חשיבה של יום שלם על אלמנט ספציפי ואז הוא ייצא בלתי צפוי לחלוטין. אני נזהר שלא לשעמם את עצמי.‎ אני מאוד מנסה להיות לא־סיפורי (non story art‎)

Yuval:

זה קצת שונה מהכובע האחר שלך כאיש פרסום? אני מכיר אותך כפרסומאי, וכאמן רק מעשר השנים האחרונות, אבל את הדרך המקצועית שלך בכלל התחלת כסטודנט לאמנות. מעניין אותי איפה בעבודות שלך יש קשר למה שעשית אי אז בבצלאל, לפני 40 שנה‎

Shony:

בבצלאל היו לי שתי תקופות. בשנה א׳ ובשנה ב׳ התעסקתי עם רישום ותחריטים: המוטיב העיקרי שלהם היה אותן צורות שאני מתעסק איתן היום. קיימים אצלי כמה מהתחריטים הללו.‎ בשנה ג׳ ובשנה ד׳ הייתה בעבודותיי השפעה חזקה של ג׳וזף בויס, של הקונספט. אז עשיתי עבודות ופרפורמנס, ובסופו של דבר כתוצאה מהאמנות הזו הלכתי לפרסום. חשוב לזכור שגם כאיש פרסום הייתי ארט־דיירקטור וקריאייטיב־דיירקטור. לא באתי מהכסף. לא התעסקתי עם ניהול או עם לקוחות.‎ הייתי קריאייטיבי ומאוד קונספטואלי‎

Yuval:

האמת שהייתי שמח לראות קצת עבודות מבצלאל… אבל בוא נמשיך לתערוכה בגלריה נולובז: מה אתה יכול לספר על העבודות שמוצגות בה? כמה יש, מה הפורמט, הטכניקה וכן הלאה‎

Shony:

אשמח לשלוח לך (האמת שבאתר שלי יש תיקייה מבצלאל).‎

בתערוכה אני מציג ציור, ברובו אקריליק על בד. יש גם נייר, יש גם קצת יציקות פוליאוריתן ואפוקסי. ציור אבסרקטי, לא־סיפורי שבאופיו מנסה להימנע מקלישאות. אלה עבודות מהשנתיים וחצי האחרונות. חלקן נעשו ברזידנסי בקונטיקט, ורובן פה בסטודיו

Yuval:

מה מושך אותך באבסטרקטי? בלא־סיפורי?‎

Shony:

אני מתייחס לסיפוריות היום בחשד ובדחייה. ממכשיר של תקשורת הסיפור הפך לעניין עצמו. בציור שלי אני מנסה להדהד איזה תדר, וליצור תקשורת לא מילולית. יותר מוסיקה, יותר שירה

Yuval:

אתה לא מפחד (אולי מפחד היא לא המילה הנכונה, ובכל זאת) שאנשים יסתכלו על העבודות שלך ולא יבינו? שזה יראה להם תרגיל? כי, כמו שאמרת, אנשים מחפשים היום סיפור. גם אני בראיון הזה מחפש בסוף סיפור‎

Shony:

מישהו סיפר לי על איזה אמן שמכר סדרת ציורי שמן של שמיים עם קצת עננים. לאספן שקנה אותם הוא אמר שאלה ״שמים של ירושלים״. נכון, כולם מחפשים סיפור. אני מאמין שבעתיד הלא רחוק התקשורת תהיה פחות סיפורית ויותר חוויתית־חושית. זה יגיע. יש אנשים שמגיבים לציורים בהתרגשות אמיתית

Yuval:

בטקסט התערוכה מוזכר אביך, מדען מתחום חקר החרקים, שהשאיר אחריו אוסף גדול של רישומי מחקר. אתה רואה בעבודות שלך תגובה לכך? המשך? קשר?‎

Shony:

ברור. בתור ילד הסתובבתי במעבדות במכון וולקני לחקר החקלאות, וראיתי את כל הצנצנות והאוספים. הוקסמתי במיוחד כשאבי היה מסתכל במיקרוסקופ ומצייר בציפורן טבולה בדיו איברים ספציפים כמו מחושים, אברי רבייה, לסתות וכנפיים של חרקים על ניירות פרגמנט חצי שקופים (לצורך המאמרים המחקריים שעשה במזיקי הצומח).‎ אבל העבודות שלי הן לא המשך לכך: הן תגובה למה שכנראה הוטבע בי בגיל מאוד צעיר

Yuval:

מה, הפירוק לגורמים? ההתבוננות המדוקדקת?‎

Shony:

אני מרותק לחלקים הקטנים; אני מעדיף להתעסק באותיות ובקשר שלהן. אני נהנה מהטבלה המחזורית שיוצרת מולקולות שיוצרות חלבונים. אני מנסה לעשות חיבורים משלי לחומרים שאני יוצר‎‎

Yuval:

אז עוד שאלה על הפורמט הריבועי והצבעוניות (מה הגדלים של העבודות, דרך אגב?). מהרגע הראשון שראיתי את העבודות הן התקשרו לי לעידן הדיגיטלי בגלל הפורמט, הצבעוניות והקומפוזיציות. הן כאילו התאפשרו בגלל החופש שהעידן הדיגיטלי מאפשר, אבל אני מרגיש איזו התרסה בגלל השימוש באקריליק. זה כאילו שהיית יכול לעשות אותן במחשב, אבל הכוח שלהם הוא בידניות, בחד־פעמיות, בפיזיות. אתה מבין למה אני מתכוון?‎

Shony:

לגמרי. אני מייחס חשיבות גדולה לנגיעה הידנית ולהבט אישי. גם זה עוד מעט לא יהיה (או אולי תהיה נגיעה אישית־דיגיטלית). למגע יש חשיבות, ובגלל זה אני משתמש בשלל נגיעות שונות, בטכניקות שונות. רוב העבודות הן 100 על 110 ס״מ, אני קורא לזה פורמט ריבועי נושם. כלומר, זה נראה ריבוע ונותן הרגשה של ריבוע, אבל יש לו עשרה אחוזים נוספים לרוחב או לאורך, והנשימה הזו מאפשרת גם למתבונן לנשום. 

אני נהנה להגדיר גודל ספציפי ולהתמקד בו. יש לי בסטודיו גם עבודות ענק של שלושה וארבעה מטרים וגם פורמטים קטנים יותר. זו התמודדות מרתקת לעבור מגודל לגודל ומפורמט לפורמט

Yuval:

אהבתי את ה״פורמט ריבועי נושם״. אני הולך לגנוב לך את זה מעכשיו‎

Shony:

שלך. אבל תן אזכור…‎

Yuval:

בכיף. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Shony:

אני מרגיש שסוף־סוף אני נמצא איפה שרציתי להימצא כל חיי – שאני ממוקד, שאני יודע, ושהכול עוד לפני

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden