סדר חדש: ארבעה בוגרי.ות צבע טרי בגלריה פרימה

הכל התחיל בחממת האמנים של יריד צבע טרי בשנת 2025, שבה נוצר חיבור חברי מיידי בין נטלי יששכרי (צילום), אמיתי חיון (צילום), תמיר רוגובסקי (צילום) ואהוד רז (ציור על עץ). החיבור הוליד החלטה לא לחכות להזדמנויות חיצוניות, אלא לקחת יוזמה ולהרים תערוכה משותפת.

התהליך התגבש במהלך החודשים האחרונים, בצל ימי מלחמה ומציאות מאתגרת שבה כללי המשחק וההיגיון המוכר התהפכו. המציאות המטלטלת ואי־הסדר שבחוץ הולידו אצל הארבעה רצון לייצר מרחב תגובה עצמאי – מקום הבוחן את הכאוס ומחלצים מתוכו חוקיות ויזואלית אחרת.

התערוכה New Order מציבה בחלל ארבע שפות חזותיות שונות הנפגשות בנקודת השיבוש. המפגש בין המדיות לא מבקש לשחזר הרמוניה אבודה, אלא לבחון איך שברים, קווים ושיבושים מתלכדים לכדי סדר חדש. זוהי תערוכה שהיא גם אקט של אופטימיות יצירתית וחיפוש אחר סדר, יציבות ומשמעות בתוך מציאות משתנה.

---

אהוד רז

להתקבל לחממת האמנים של צבע טרי היתה המתנה שקיבלתי ליום הולדת 50. אני מצייר כל החיים, אבל בעשור האחרון העשייה התעצמה והגעתי לאיזו בשלות. החלטתי שאני מוכן לקחת את זה למרכז הבמה, בלי לפחד, אז הגשתי תיק עבודות וזה קרה. התקבלתי.

זו היתה חוויה לא פחות ממדהימה ומשוגעת שחושפת אותך לקהל עצום יום אחרי יום. אינטנסיבי ומתיש, אבל חלומי. מהיום הראשון ארבעתנו התגבשנו, כי מיקמו אותנו קרוב ביריד ומתוך עוד סיבות רנדומליות. עברנו את המסע הזה ביחד. שם גם החלטנו שנציג תערוכה ביחד.

ברגע שמצאנו את גלריה פרימה והתחלנו להתגבש, התחילה המלחמה עם איראן. ואז עוד אחת. וכל התהליך קרה בתוך הכאוס המלחמתי. בימים שאתה תוהה בכלל מה הרלוונטיות של תערוכה עכשיו. בשיא ימי המקלטים. אבל לא ויתרנו, אולי כי זה נתן לנו נקודת אור במרחק לשחות אליה.

התערוכה היא סוג של פרינט סקרין של התהליך שכל אחד מאיתנו עבר בתוך זה, לבדו. ארבע תצורות של מצב רגשי, בדרך למצוא איזשהו סדר, איזון וקצת שקט. כשאני בוחן את העבודות שלי מהתקופה הזו, זה ברור שהיתה פניה לאופטימיות צבעונית. דווקא בימים שבהם אתה לא מרשה לעצמך אפילו טיפת אופטימיות – כמו מרד נאיבי קטן מול המציאות.

---

נטלי יששכרי

הקבלה לחממת האמנים בצבע טרי היתה אבן דרך משמעותית. אחרי כמעט עשור של תערוכות בשדה האמנות, התרגלתי לפגוש קהל דרך גלריות ומוזיאונים. צבע טרי היה עבורי חוויה אחרת לגמרי, אינטנסיבית ומסחררת.

לקראת היריד יצרתי כ־30 עבודות חדשות בזמן קצר. בהתחשב בטכניקה הייחודית שבה אני יוצרת, זה היה הימור: תהליך העבודה שלי תלוי בחשיפה לאור, בזמן ובתנאי מזג האוויר, והתוצאה אף פעם לא צפויה. לייצר גוף עבודות שלם בפרק זמן קצר, כשכל עבודה כרוכה בחוסר ודאות, הרגיש כמו הליכה על חבל דק. היצירה שלי היא מחקר בחומר הצילומי: ניירות צילום שחור־לבן נחשפים למזג האוויר, לאור, ללחות ולזמן, ויוצרים דימויים מסתוריים שנעים בין צילום לציור ומאתגרים את ההבחנה ביניהם.

התהליך היה אינטנסיבי ומאתגר, אבל גם פתח אפשרויות חדשות, מקצועית ובמפגש עם קהל גדול, תגובות והזדמנויות חדשות. אחד הדברים המשמעותיים היה החיבור שנוצר בינינו. הגעתי לצבע טרי עם רצון למצוא קבוצה אינטימית שתמשיך איתי בדרך.

בחצי צחוק קראנו לעצמנו ״סלון המהפכה״, בקריצה ל־Salon des Refusés. לא ממקום של דחייה, אלא מתוך התחושה שאנחנו קבוצה שמביאה קולות ונקודות מבט שונות. בתוך הקבוצה אני מרגישה שהעבודות שלי הן החוליה שמחברת בין ציור מופשט לצילום ישיר.

---

---

אמיתי חיון

הצגת העבודות שלי בחממה של צבע טרי הייתה עבורי מעין תערוכת בכורה, מפגש לא מתווך ראשוני עם קהל שרואה את העבודות מודפסות וממוסגרות בממד הפיזי.

זו היתה בשבילי נקודת מפתח לאותו מסע צילומי־אמנותי שאני שרוי בו, והמפגש עם הצופים חידד עבורי את האלמנטים שאותם אני מנסה להביא בצילום שלי – צילום שהוא חיפוש בלתי פוסק אחר רגע, רגש, מרקם, וניסיון לתפוס את חסדו של רגע.

המסע הזה עדיין נמשך ביתר שאת, והאפשרות להמשיך אותו יחד עם שותפים לדרך שיוצרים במדיומים דומים ושונים, רק מגבירה עבורי את החדווה שבו.

---

תמיר רוגובסקי

ככל שהבנתי עיצוב גרפי טוב יותר, ככה הפריימים שלי הפכו טובים יותר. יש משהו דומה באופן שבו אני מתייחס לפריים ולפוסטר – פורמט שבתוכו האלמנטים צריכים לחיות זה לצד זה, עם היררכיות, טקסטורות וצבעים; או בקיצור – קומפוזיציה. ההתעסקות במילה הזו מלווה גם את העשייה האמנותית שלי מאז ועד היום, שאותה אני מגדיר כיצור כלאיים בין עיצוב גרפי לצילום אדריכלות.

אמיתי ואני שירתנו יחד בצבא, ואת אהוד ונטלי הכרתי בצבע טרי 2025. באופן די מיידי נוצר בנינו קליק, וכבר אז ידענו שמבחינתנו זו רק ההתחלה. תוך כדי מלחמות עם איראן, כאוס, מחשבות על אי רלוונטיות ותהיות על מהי בכלל המשמעות של אמנות בתוך מציאות הישרדותית, מצאנו את עצמנו נאחזים ברעיון פשוט – להרים תערוכה ולא משנה מה. אם היא תשרת כפנאי או כבריחה? שתי האופציות היו מקובלות עלינו.

העניין בא לידי ביטוי גם בדימויים המוצגים בתערוכה. בעיניי יש בה משהו חולמני, אולי אפילו אסקפיסטי. באיזשהו מקום, היא לא מקבלת את המקום שעל אדמותיו היא מוצגת, שעדיין מלקק את הפצעים שלו.

---

New Order | סדר חדש
גלריה פרימה, הירקון 105, תל אביב
נעילה: 31.12