כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אברהם קריצמן בגלריה חזי כהן. צילום: מתן אורן

מה קורה // אברהם קריצמן

אברהם קריצמן מציג שרידים ארכיאולוגיים מדומים המבקשים פיענוח, בתערוכה ״העץ M״ בגלריה חזי כהן (בשיתוף עם בועז ברקני) ובמקביל אוצר תערוכה של אור אריאלי בגלריה ברבור בירושלים, בעיצומו של המאבק על זכות קיומה ועל חופש הביטוי והביקורת

מי?

אברהם קריצמן, בן 35, חי בתל אביב.
אתר / פייסבוק / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

עם מתן אורן, נשוי ומאושר.

מה בצלחת?

בעיקר דברים עם בצק, ובצק עם בצק. זה עניין של טקסטורות.

אברהם קריצמן ובועז ברקני. צילומים: אלעד שריג

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

אני מציג כרגע תערוכה זוגית ״העץ M״ עם בועז ברקני בגלריה חזי כהן. לפני כן הצגתי בגלריה קו 16 פרוייקט גדול ותערוכה בשיתוף פעולה עם מרלין שטיין ואנג׳לס מירלדה.

עבודותיי מתמקדות בציור, רישום, פיסול והדפס, ובשילוב של המדיות הללו לכדי תחביר בחלל ספציפי. אני משתמש בטכניקות מגוונות, כגון ציור בשמן, רישום מונוכרומטי של שכבות גרפיט ויציקות גבס. העבודות נעות אל עבר הפשטה ומציעות פרשנות במעבר שבין מחווה או תנועה לאובייקט, ובמתח שבין ניכוס היסטורי להמצאה ספונטנית.

נקודות המוצא שלי לרוב הן במסעות רגליים, שעוקבים אחר מסלולים היסטוריים (כגון צירי עלייה לרגל) שערכתי במקומות שונים בעולם, כגון דרך סנטיאגו שבספרד, שיקוקו ביפן, קנטרברי באנגליה ופיאטרה ניאמט ברומניה. העניין שלי במסעות האלו לא נובע מהילת הקדושה, העילה הרוחנית או החוויה הטרנסנדנטלית שאופפות אותם. אני מתייחס אליהם כאל מקורות תרבותיים והיסטוריים קדומים, שמאפשרים מפגשים קונקרטיים וטקטיליים עם סמלים, מבנים, מחוות ואובייקטים, הנטועים בתוך רצף זמן ספציפי, ובכינון מערכות ההיסטוריה שלנו.

בסטודיו, אני מתרגם את המפגשים הללו לכדי דימויים, בעוד שהאובייקטים המקוריים משילים את המגע עם הרפרנס המקורי שלהם. הציורים שלי מאופיינים בהסטה של צבעוניות, ברוויה של צבעים עכורים, כהים ומדוללים, היוצרת משחק של שכבות ושקיפויות. חלקם שטוחים או דקורטיביים, חלקם מזכירים דפוסי טקסטיל. את חלקם ניתן לכנות ציור־רישומי, מעצם היותם מלאכת סימנים. הם נדמים יותר כחלק מדימוי או כמצע, ולעיתים מתפקדים יותר כאובייקטים הנושאים ציור.

אברהם קריצמן ובועז ברקני

תהליך ההזרה הציורי מתגבר כאשר הציורים משולבים עם הפסלים. הפסלים עצמם, מונוכרומטיים וגסים, מדמים שרידים ארכיאולוגים או מאובנים משונים. זיכרון העשייה והמחוות הידניות טבוע בהם, הם אוצרים בחובם את הגוף, אך כל זכר לדימוי נמוג. הם נהפכים לארטיפקטים. הציורים והפסלים נמצאים בדיאלוג מתמיד – הם משכפלים, מהדהדים או מפרקים זה את זה, במעין תרגום מדיומלי, שבו הדימוי המופשט מלכתחילה מתפרק לגורמים ומתגבש חזרה לסירוגין.

בתערוכה ״העץ M״ עם בועז ברקני מוצג גוף עבודות שעבדנו עליו במקביל, מתוך ידיעה שנציג את העבודות יחד. יש גם כמה עבודות שעשינו יחד. אני חושב שיש המון מן המשותף בינינו למרות שאנחנו עובדים בתדרים אחרים ועל נושאים אחרים לחלוטין. האוצרת, עפרה חרנ״ם, סיפקה מערכת הקשרים מאוד מעניינת ביחס של כל אחד מאיתנו לטבע, או לאדם+לטבע, והצליחה לנסח את הדיאלוג בתערוכה באופן מאוד מדוייק בעיניי.

חוץ מהעבודה בסטודיו אני מלמד במחלקה לאמנות בצלאל ואני חבר ואוצר בגלריה ברבור. יש לי עונג אדיר מהעבודה בבצלאל ובברבור, כל תערוכה בברבור היא כמו עולם חדש שאני מרגיש שאני נסחף לתוכו – כמו ספר ממכר. כרגע ירדה התערוכה ״ביום בהיר״ של דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי, שבה נהנתי מאוד משיתוף הפעולה של שלוש האמניות – מהדמיון והביצוע. ועכשיו אני עובד על פרוייקט שמאוד קרוב לליבי: ״חצי ירח – זורח/גורע: שתי תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים״ שבמסגרתו מתפרסם קול קורא פתוח ונבחרות שתי הצעות. השנה נבחרו להציג אור אריאלי (התערוכה נפתחה בשבוע שעבר) ואחריו תציג יסמין כספין.

ברבור נמצאת בעיצומה של מערכת לחצים פוליטית שפועלת לסגירת הגלריה. אני מאוד מקווה שנצליח במאבק שלנו – שהוא באמת המאבק של כולנו ולא רק של אנשי הגלריה – וברבור תוכל להמשיך ולהיות לפיד של תקווה ואור עבור כולם, בלא חשש להתבטא ולהציב ביקורת לממסד.

מתוך התערוכה לפסל את הדמות יוצר בז

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

כשלמדתי בלונדון באו לבקר אותנו אמנים מכל מיני מקומות כחלק מתוכנית הלימודים וזה היה נפלא. אבל מי שהכי השפיעה עליי היא דווקא סטודנטית מדרום אפריקה שלמדה לצידי – מרלין שטיין. הצגנו יחד בתערוכת הגמר שלנו והיום היא קצת מפורסמת (אם יש עוד דבר כזה בעולם האמנות). יש בינינו הבנה עמוקה ושיתוף הפעולה בגלריה קו 16 ממש הפך אותנו לדמות אחת. זאת הרגשה מדהימה שנוסף לך עוד מוח, זוג עיניים וזוג ידיים.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף אתה צריך כדי לממן אותו?

פרוייקט החלומות שלי הוא לבנות לעצמי דרך חיים שבה אפשר לעשות המון דברים מגוונים בו־זמנית, יחד עם אנשים נפלאים וגם לבד. אני לא חושב שיש פרוייקט ספציפי, ובכלל, כאמן, קצת הייתי רוצה שנפסיק לתחום דברים בפרוייקטים, כי אז זה עלול לשים סוף לתהליכים ארוכים.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

כובע מצחייה. 


רוצים להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden