כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

בן בנחורין. צילום: מ״ל

בן בנחורין: הגיע הזמן שנלמד עיצוב לדיגיטל כמו שצריך

כשבן בנחורין התקשה למצוא מעצבי דיגיטל שיודעים את העבודה, הוא הבין שהאחריות היא גם שלו. בשנת הלימודים הקרובה הוא יעמוד בשנקר בראש תכנית לימודים חדשה בת ארבע שנים לעיצוב מוצרים דיגיטליים, במטרה לשנות את המצב

בשלוש השנים האחרונות הבחין המעצב בן בנחורין – כמו רבים אחרים בתעשיית ההיי־טק המקומית – שכשהוא מחפש מעצבי מוצר דיגיטליים, הוא מתקשה למצוא מעצבים שיודעים את העבודה כמו שצריך, במיוחד הצעירים שבהם שסיימו את הלימודים במחלקות לתקשורת חזותית. ״גם היום, כשאני מחפש מעצבים לוויקס, אני נתקל באותה הבעייה״, הוא מספר. 

אולם, בניגוד לקולגות שלו, הוא גם אחד האחראיים לכך. מאז 2011 הוא מכהן כראש תכנית לימודי אינטראקטיב במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, שמכשירה מדי שנה את אותם המעצבים שהוא פוגש לאחר מכן בראיונות העבודה. כדי לשנות את המצב הוא היה צריך להתגבר על שלושה מכשולים.

האחד, העובדה שהתחום של עיצוב מוצרים דיגיטליים הוא יחסית צעיר, ודאי בהשוואה לתחומים אחרים שנלמדים במחלקות לתקשורת חזותית, כמו לדוגמה איור או טיפוגרפיה. השני, שבסופו של דבר מדובר בתחום־על, שאמנם נמצא באופן מסורתי תחת המטריה של התקשורת החזותית אבל כולל בתוכו שדות אחרים שנלמדים בה, כמו אותם טיפוגרפיה ואיור. והשלישי, שבמבט מבחוץ נראה אולי כקשה ביותר לשינוי, היה – ועדיין – העובדה שבעלי תפקיד רבים באקדמיות לעיצוב ואמנות נוהגים לומר שאקדמיה היא לא בית ספר מקצועי להכשרה מקצועית.

״אני לא מסכים עם זה, אני חושב שזו התחמקות מאחריות״, הוא מצהיר. ״אני חושב שמקומה של האקדמיה הוא ללמד מקצוע, אבל בצורה אקדמית: להכשיר אנשים חושבים, לא לרדד את המקצוע, בניגוד לקורסים של שנה־שנתיים שמועברים במקומות אחרים. חייב להיות גם באקדמיה קשר לעולם ולמה שקורה בו. העולם הדיגיטלי הוא תחום שאי אפשר לעשות בו משהו רק אקדמי: השוק מגדיר את התחום ומקדים את האקדמיה בשנות אור. בתחום הזה זה אפילו מצחיק להיות במגדל השן של האקדמיה: אולי עוד עשר או 20 שנה כשהוא יהיה מספיק בוגר״.

בן בנחורין, אפיון ועיצוב אתר שנקר

בנחורין לא הסתפק בלהעביר ביקורת: בשנת הלימודים הקרובה הוא יעמוד בראש תכנית לימודים ארבע שנתית חדשה לעיצוב מוצרים דיגיטליים, שתיפתח בשנקר. התכנון הוא לפתוח אותה ככיתה חמישית במחלקה לתקשורת חזותית עם 24 סטודנטים, כשבשלב ראשון סגל המרצים יתבסס על סגל המחלקה. ״המטרה היא למצוא אנשים שיש להם תשוקה לתחום ורוצים ללמוד אותו, ולפנות בין השאר לקהל חדש שלא היה מגיע בהכרח ללמוד בשנקר או באקדמיה, אנשים שמתעניינים יותר בהנדסה, בתכנות, בתהליכים, באנליזה, לצד עיצוב ותקשורת חזותית. הגיע הזמן שנלמד את התחום כמו שצריך״.

עם יד על הדופק

בנחורין, בן 41, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2004). לאחר סיום הלימודים הוא עבד באירופה, בעיקר בגרמניה, בשנים שבהן העיצוב המסחרי לאינטרנט היה בחיתוליו. כשחזר ארצה התחיל לעבוד כפרילאנס והקים ביחד עם אולג מילשטיין (שסיים את הלימודים בבצלאל שנתיים אחריו) את סטודיו wuwa (ראשי תיבות של While You Were Away). השניים התמחו בדיגיטל ואינטראקטיב, ועם הזמן התמקדו בעבודה עם סטארט־אפים. לפני שנתיים וחצי סגרו את הפעילות המשותפת והחלו לעבוד כשכירים: מילשטיין במיקרוסופט ובנחורין בוויקס, שם הוא אחראי על מערכת העיצוב של החברה. ״ה׳לקוחות׳ שלי הם המעצבים שעובדים בוויקס, שמשתמשים במערכת שאני מעצב ובונה ביחד עם הצוות שלי״.

משנת 2006 הוא מלמד במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, ומשנת 2011 הוא כאמור מכהן כראש תכנית לימודי אינטראקטיב. בשנים אלו, ״התחום הכל כך עשיר הזה התפתח וגדל, ויש קהל שרוצה ללמוד שלא מספיק לו תת־התמחות בתוך תקשורת חזותית, שכבודה במקומה מונח. מה שיש היום הוא טעימה לעומת מה שמתוכנן: התמחות מעמיקה של ארבע שנים.

״בניגוד לאיור, נגיד, שצולל לתוך אזור יותר ספציפי, אינטראקטיב היא מטריה שמתחתיה מגיעה טיפוגרפיה, איור, תנועה, לייאאוט, וכו׳. לכן נכון יותר להרחיב אותו למסלול מלא של ארבע שנים, כדי שיהיה אפשר להספיק להעמיק בסוגיות פחות קלאסיות של תקשורת חזותית: איפיון, חווית משתמש, פסיכולוגיה קוגניטיבית, מחקרי משתמשים, כלכלת ההיי־טק, יזמות, כתיבת קוד וכן הלאה. זה תחום ענק מבחינת הידע והכישורים.

״בנוסף, התעשייה המקומית בתחום היא בין המובילות בעולם, בטח ביחס לגודל האוכלוסיה. השוק ממש צמא לאנשים צעירים שיגיעו בכל זאת קצת יותר מוכנים לעבודה, יותר מקצועיים. השאיפה שלי היא שהמועמדים יידעו מראש שזה מה שהם רוצים ללמוד, בניגוד למי שנרשם עד היום ללמוד תקשורת חזותית שמאפשרת לבחור התמחות בשלב מאוחר יותר. אני לא יודע כמה זה יהיה קל, והשאלה אם הם יבחרו את התכנית הזאת מהסיבות הנכונות ולא כי זה תחום ׳חם׳. בסופו של דבר יש המון המון צורך בשוק במעצבי מוצר דיגיטליים״.

specKing של סטודיו wuwa

איך בונים תכנית לארבע שנים בתחום שאחד המאפיינים שלו הוא קצב מהיר של שינויים?

״הדברים אכן משתנים, ולכן אנחנו עם יד על הדופק משנה לשנה, אבל דווקא בגלל שזו אקדמיה, וזו תכנית בתוך תקשורת חזותית, אנחנו שומרים על הבסיס שלא משתנה כמו טיפוגרפיה, לייאאוט וכו׳. וגם בעולם האינטראקטיב או עיצוב המוצר חלק גדול מהתכנים הם לא אופנה חולפת: זה תחום שהוא כבר לא כזה צעיר, שקיים משנות ה־70. נכון שיש תוכנות חדשות, דברים מסביב שצריך להתעדכן, אבל דווקא המהות לא משתנה כל כך מהר, גם בעיצוב דיגיטלי״.

איך זה יבוא לידי ביטוי בתכנית הלימודים?

״לדוגמה, בקורס עיצוב בסיסי בשנה א׳ יהיה קצת יותר דגש על עיצוב חוויה. גם בפוסטר אפשר לדבר על חוויית משתמש, איך הוא מפעיל את הצופה, ולפתח משהו שמוצג על מסך ויש לו פידבק: הוא יכול להגיב לצופה, לנהל תקשורת דו־כיוונית. זה עדיין לא עיצוב אתרים וכפתורים אבל אפשר לדבר על מה זה עיצוב חוויה, על שליטה ופידבק, על פעולה ותגובה.

״בנוסף יהיו דברים טכניים שמבחינה מהותית אני לא רואה בהם רק צדדים טכניים. לדוגמה, בשנה א׳ יהיה קורס קוד ככלי. בדרך כלל מתייחסים לקוד ככלי לביצוע או הפקה. עיצבת? עכשיו תכתוב קוד ותתכנת. נכון שזה מה שעושים עם קוד, אבל הגישה שלי היא להתייחס לקוד ככלי קריאייטיבי, כחלק מארגז הכלים כמו לצייר או לכתוב״.

לא על חשבון עיצוב

שלוש שנים שקד בנחורין על התכנית, שצפויה לעורר עניין רב, ודאי בקרב הסטודנטים לעתיד ובתי הספר לעיצוב. ההחלטה לפתוח אותה כתכנית תחת המטריה של המחלקה לתקשורת חזותית היא מהלך יוצא דופן: בדרך כלל תכניות מסוג זה מוגדרות כמסלולים או התמחויות שמתחילות בשלב מאוחר יותר של הלימודים והסטודנטים יכולים לעבור יחסית בקלות ממסלול למסלול. 

בנחורין מספר שבמהלך השלוש השנים האחרונות הוא גם בדק מה קורה בעולם בתכניות מקבילות, וגם שם זיהה מצב דומה. ״גם בעולם יש את האקדמיות הוותיקות והרציניות, אבל הן קצת דינוזאורים, שמנסים לתקוף את התחום מהמקום המאד אקדמי. לעומתן יש תכניות שיותר מחוברות למה שקורה מחוץ לאקדמיה, רובן יוזמות פרטיות. המוצלחות שבהן מקדימות את האקדמיה בהרבה: הן מוציאות בוגרים ברמה שאף אקדמיה בעולם לא הייתה מתביישת ביכולות שלהם. 

״לדוגמה, הייפר איילנד, יוזמה פרטית שצמחה בשבדיה, התחילה עם תכניות קצרות, והיום יש להם כבר תארים אקדמיים. הם התחילו מלמטה, עם המרצים הכי מעניינים, תכנית עשירה ומגוונת, והכשרה של מקצועות חדשים כמו דיגיטל ארט דירקטור, ניהול פרויקטים ועוד. היום יש להם סניפים בעוד מקומות בעולם״. 

גם בארץ יש בתי ספר מקצועיים בתחום.

״נכון, אבל הרבה מהקורסים המקצועיים – אפילו פה בארץ – לא מתיימרים להגיד ׳עיצוב׳ חווית משתמש או ׳עיצוב׳ אינטארקטיב. הם אומרים ׳אחרי שלמדת עיצוב תבוא אלינו ללמוד׳, וחלקם עושים עבודה לא רעה בכלל, אבל זה או השלמה או ׳כדאי שמראש תדע לעצב׳. הכוונה שלנו היא ללמד את הכלים ובמקביל להסתמך על הגב המאוד יפה והמסורת של תקשורת חזותית בשנקר. יש לתכנית קשר הדוק לתקשורת חזותית ולעיצוב, ועם זאת גם הרחבה גדולה של התכנים למוצר דיגיטלי, אפיון חווית משתמש.

הרבה מהקורסים המקצועיים – אפילו פה בארץ – לא מתיימרים להגיד ׳עיצוב׳ חווית משתמש או ׳עיצוב׳ אינטארקטיב. הם אומרים ׳אחרי שלמדת עיצוב תבוא אלינו ללמוד׳, וחלקם עושים עבודה לא רעה בכלל, אבל זה או השלמה או ׳כדאי שתדע לעצב מראש׳

״אבל לא על חשבון עיצוב: עיצוב מוצר זה ליצור משהו. תחשוב על עיצוב תעשייתי: לומדים חומרים ונגרות ופלסטיקה, אבל ברור לכולם שלומדים שם גם עיצוב, ויז׳ואל, צורה. בעיצוב חווית משתמש זה אותו דבר, אבל אולי זה לא מספיק ברור למי שמתבונן מהצד, וזה הרובד הנוסף: לומדים עיצוב מוצר דיגיטלי שזה לא פלסטיקה וחומרים אלא פיקסלים, התייחסות לציר זמן, לפעולה ותגובה, איפיון. גם בעיצוב אפליקציה יש הרבה מחשבה מעבר לוויזואלי וזה לא להוריד מכך שהוויזואלי נורא חשוב. המומחיות פה היא קצת יותר חמקמקה״. 

איך היית מגדיר היום חווית משתמש טובה?

״קח לדוגמה המצאת פורמטים חדשים של מדיה, שכאילו היו שם מאז ומעולם. לדוגמה סטוריז, שכולם מכירים בעיקר מאינסטגרם אבל הומצאו בסנאפצ׳אט, ומאז הועתקו כפאטרן אינטראקטיבי לכל הרשתות החברתיות ואפליקציות התקשורת. עיצוב הפיצ׳ר הזה כולל הרבה מחשבה ותכנון גם קונספטואלי – איך ולמה לחלוק מדיה זמנית עם חברים – וגם ויזואלי (אינטרפייס מדויק ונכון).

״חווית משתמש טובה כוללת עיצוב מדויק שמתחשב במשתמש ובצרכים שלו, ויוצר חוויה נוחה, ברורה ואפילו מרגשת. באפליקציות התחבורה (נושא די סטדרטי ומשעמם) בין השחקנים השונים יש תחרות תמידית, שמקדמת את עיצוב החוויה, בין אם זה גוגל, וויז, מוביט, אובר, גט וכו׳. בגלל הפוקוס על המשתמש והיכולת לנתח אם דברים עובדים או לא, המוצרים האלו מתפתחים כל הזמן. בהקשר הזה במיוחד מעניין מה שקורה בעולם המפות הדיגיטליות״.

מה הדבר הכי חשוב בתחום?

״הדבר הראשון שצריך לזכור הוא שעיצוב חווית משתמש מתחיל במשתמש, הפוקוס הוא לא על המעצב: בשלב המחקר, בהתבוננות, בהגדרת מטרה בעלת ערך למשתמש. רק אחר כך מגיע השלב של תכנון פונקציונלי, שייקל על שימוש או חוויה, ותכנון ויזואלי שיוסיף אינטראקציות מספקות/חיוביות (delightful interactions). בסוף, מה שיפה בתהליכים האלו, זה שהם לא נגמרים: תמיד אפשר לראות את בדיקות השימושיות, לקבל פידבק מהמשתמשים. ככלל אני לא אוהב את המילה משתמש, אבל זה סיפור אחר. אנחנו מעצבים בשביל אנשים, ואז בודקים אם הם נהנים או מפיקים משהו ממה שעשית, וחוזר חלילה״. 

x סגירה

הוסיפו תגובה

5 תגובות על הכתבה

  1. יגאל

    4 שנים זה ימבה זמן, ים זמן, אין הצדקה לזה וגם לא ללימודי תקש״ח הקלאסיים לצורך העניין

  2. אדר

    תודה יובל, כתוב נפלא. הבעיה מתחילה בכך שהכל נשמע כל כך הגיוני ומשכנע, אך כשזה יוצא מפיו של מי שמוגדר כאחראי על מערכת העיצוב של החברה ב wix, זה מעלה סימני שאלה רבים. מחפש את הקשר בין הנימוקים המלומדים לבין אחד המוצרים הבינוניים עד גרועים בתחום, על אף הצלחתו בחוגים הלא מקצועיים. wix הוא מוצר מוגבל מאד, חיוור ומתאים בקושי ללקוחות כגון מפעלי אתרים לסדנאות אפיית עוגיות לבני/ות 8. קודים רבים מעותקים ממאגרי open source ואז נחסמים ב wix, שלא נתחיל לכתוב על הממשק שסובל מלא מעט טעויות ברמה הבסיסית של ה ux וה ui. לא ברור לי בדיוק מה 150 מעצבים עושים שם אם זה המוצר. ובן שותף לכל זה?

  3. ערן

    חווית המשתמש באתר של שנקר די מזעזעת, אם הוא אפיין ובנה את האתר ועכשיו את התוכנית המיוחדת, לא הייתי רוצה ללמוד אצלו. עדיף בבצלאל.

  4. Iztok

    זה פשוט דרך ממש מקורית להגדיל את כמות הנרשמים למחלקה על אותו השטח זה הכל, מוריד את איכות החיים של הסטודנטים ומנסה לפתור בעיה מאוד נקודתית. אני מוכרח להגיד גם שאין שום בעיה עם זה שבאקדמיה תקבל חוויה שהיא לא בדיוק החוויה בשוק העבודה, אחרי הכל המטרות של לימודים אקדמיים בעיצוב הם לא שתתחיל לצבור ניסיון עבודתי מהיום הראשון, אלא שתלמד, תחשוב אחרת, ולא פחות חשוב תקבל מלא כלים שמתוכם תוכל לבחור ולשלב עד שתגיע לתחומים שחשובים לך. לדעתי האנשים שיגיעו לזה יהיו ממש מוגבלים ויגרמו למקומות  העבודה אליהם יגיעו לקפוא מאשר להתקדם בגלל חוסר חשיבה אובייקטיבית וראיה צרה.
    בנימה אישית לא הייתי רוצה ללמוד את המסלול הזה גם עם הכרות עם הנפשות בתחום, הם מלמדים באופן כל כך מייאש שהזמן עוצר מלכת בשיעורים של האנשים האלה, בהצלחה ל״צעירים״ שהולכים ללמוד איך עושים אינטרנט טוב, מאנשים שמנסים למסד כלים כאלה לתוך מערכת זקנה כמו אקדמיה.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden