כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

נעמה בנזימן. צילום: צור קוצר

נעמה בנזימן מאיירת תחרות וקנאה בשני צבעים

נוני ונוני־יותר, ספרה החדש של הסופרת והמאיירת נעמה בנזימן, מבוסס על אגדה תלמודית, ומספר על שני חברים שיש ביניהם תחרות וקנאה, על מה קנאה יכולה לעשות, וגם על הקשר בין קנאה ואהבה

Yuval:

הי נעמה, בוקר טוב. ומזל טוב על הספר החדש והמקסים, נוני ונוני־יותר!

Naama:

הי יובל, בוקר טוב. תודה!

Yuval:

תגידי, איזה ספר זה שלך? כמה ספרים איירת וכמה מהם גם כתבת?

Naama:

זה הספר השלישי שגם כתבתי. לא בטוחה כמה איירתי…

Yuval:

אז בואי נתרכז במה שאת בטוחה. מאיפה הגיע הרעיון לספר? ואולי גם תספרי בכמה מילים על העלילה

Naama:

הסיפור מבוסס, בעיקרון, על האגדה התלמודית של קמצא ובר־קמצא. היה שלב שאפילו קראתי לזה ״קפצא ובר־קפצא״, במקום ״נוני ונוני־יותר״. אבל זה גם מבוסס על סיפור שהייתי מספרת לבן שלי כשהיה קטן, על ילד שקראו לו ״דני־יותר״, כי הוא תמיד היה יותר. זו וריאציה חופשית של האגדה: שני חברים שיש ביניהם תחרות וקנאה, ועל מה קנאה יכולה לעשות. וגם על הקשר בין קנאה ואהבה

Yuval:

מאיפה אם כך התחלת? מה היה התהליך?

Naama:

תהליך ממש ארוך 🙂 אצלי זה תמיד לוקח מלא זמן. היה משהו ברמת הטכניקה, שעניין אותי לנסות לעשות משהו בינארי. אני מאד אוהבת צבע והפעם רציתי לנסות אחרת, בלי הרבה צבע; שיש רק שתי אפשרויות, רק שני צבעים אחד מול השני. בכל ספר אני מחפשת משהו חדש לפצח כדי שיהיה לי מעניין

Yuval:

מה היה האיור הראשון בספר? הכפולה הראשונה? איך את עובדת?

Naama:

ניסיתי לראות איך אני עושה משהו שהוא שני צבעים, אבל אין אפשרות להדפיס את זה, כי הדפוס היום בנוי רק על מדפסות שמכוונות להדפסת פרוצס (ארבעה עצבעים). אפילו אין דרך לעשות הדמיה: גם הפוטושופ לא הכי תומך באופציה הזו. עבדתי בצבעי עיפרון, ושני החברים – הדמויות – הם כמעט אותה דמות, כמו מן תאומים. יש ביניהם הבדלים אבל הבדל העיקרי הוא בצבע.

יש לכל אחד מהם בית ועולם שלו, כחול מול אדום. כשניסיתי לעשות הדפסת ניסיון זה יצא ממש מוזר ובכלל לא כמו שרציתי. ואז ניסיתי לסגור את הקבצים כל פעם בדרך אחרת, עשיתי טסטים ואחר כך במדפסת ריזו ובמשי, עד שהבנתי איך להפריד לגמרי בין השכבות של הצבע. אבל עד שלא הדפסנו את הספר האמיתי, לא יכולתי באמת לדעת אם זה יעבוד

Yuval:

כמי שלא היה חשוף לתהליך ולמורכבות נראה שזה עבד!

Naama:

תודה! כיף לשמוע. זה הרבה מאוד בזכות העורכת שלי, דלית לב והוצאת עם עובד, שאיפשרו את ההרפתקה הזו. באמת אכפת להם לעשות ספרים שיהיו טובים ואלטרנטיביים ולא יתיישרו למקום מסחרי

Yuval:

מעבר להבטים הטכניים – החשובים לכשעצמם – את עובדת ליניארית? מה את מתחילה לאייר? קודם כל יש סיפור ואז מתחיל האיור?

Naama:

אני בונה ליניארית בהתחלה תכנון של הכל. ועושה ספר דמי (ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ו…). אבל יש דיבור בין האיור והטקסט, כי אני עושה את שניהם, גם את הכתיבה וגם את האיור, אז תמיד יש שאלה מה לכתוב, שזה יותר מפורש, ומה להראות. ופה היתה לי גם התלבטות איך לסיים את הסיפור. ילדים הם אלופים בלראות: הם קולטים המון פרטים ואני מעדיפה שיותר יבינו דרך האיורים, בלי שאני אכתוב במפורש

Yuval:

בואי תתני איזה שתיים־שלוש דוגמאות מתוך הספר, מה ציירת ומה כתבת, איפה יש את המתח והדיבור הזה

Naama:

יש את האיור שבו נוני ונוני־יותר נהיים חברים, ורואים על הקיר את התעודה של אליפות היער בקפיצות. ואז, כמה עמודים לאחר מכן, יש איור מאד דומה. יש הבדלים בין שני האיורים, בכל הפרטים שיש בהם, ושני האיורים ״מדברים״ ביניהם, וזה לא מתואר בסיפור במלים אלא קורה בוויז׳ואל. וגם התעודה כבר לא על הקיר. ועוד משהו: יש בספר ״שפה״ איורית נוספת, של הציורים שנוני ונוני־יותר מציירים. זה מופיע פה וזה חשוב לסיפור, אבל זה לא מתואר בטקסט. גם באיור בסוף הספר, בכפולה הלפני אחרונה, יש ציור כזה, וזה לא מתואר בטקסט

Yuval:

אפרופו טקסט, בואי נדבר על טיפוגרפיה: גם לה יש חלק חשוב בסיפור והאיור. מה את יכולה לספר עליה?

Naama:

שזה כיף! עוד משחק שאפשר לשחק בתוך הפורמט. הטיפוגרפיה היא אמנם לא דמות ראשית בסיפור אבל בהחלט שחקנית משנה. אני מחפשת איזה תפקידים לתת לה: האותיות יכולות לזוז, לשנות גדלים ולשחק בתוך המרחב של הדף כדי לבטא תנועה, אינטונציה, סאונד, רגש – קפיצות, חששות, התלהבות, צעקות, עקשנות, שמחה

Yuval:

שכחתי לשאול מקודם: למה בחרת דווקא באדום ובכחול? יש סיבה מיוחדת?

Naama:

אני אוהבת אדום וכחול. חוץ מזה, חיפשתי שני צבעים שיכולים להיות פרטנרים טובים אבל שהם גם מנוגדים ושונים, שאין להם מכנה משותף והם לא דומים. חשוב ששניהם יהיו חזקים ברמת הגוון, עם נוכחות, וששניהם יוכלו להגיע לכהות שתאפשר קריאה נוחה, ושעדיין אפשר יהיה להדפיס אותם אחד על השני ולקבל גוון שלישי

Yuval:

אז עוד שאלה לגבי הקו האיורי, ואני תוהה אם שמעת את זה כבר. כשקיבלתי את הספר הדבר הראשון שהוא הזכיר לי היה מיץ פטל, וגם אחרי שקראתי אותו (בקטע טוב, כן?): קודם כל בקו, אבל גם ברוח הדברים. העניין הוא שלא קראתי את מיץ פטל כבר המון שנים אז אין לי מושג אם זה נכון או שאני סתם ממציא

Naama:

אני מאד מאד אוהבת את מיץ פטל! לא כל כך שמעתי את זה בעבר, כי הספר רק יצא 🙂 אבל מבחינתי זו מחמאה: זה ספר מעולה, עשיתי עליו עבודה במסגרת המאסטר שלי, והלכתי לתמרה ריקמן הביתה לראות את האיורים המקוריים וההפרדות הידניות

Yuval:

יפה! אפרופו מיץ פטל, את כותבת בגב הספר שאת עדין זוכרת את כל מי שציירו יותר יפה ממך מאז הגן ועד היום. זה נכון?… מה לקחת מזה?

Naama:

זה נכון. מקובל לחשוב על קנאה בתור משהו שלילי, אבל בעיני קנאה קשורה גם לאהבה. באופן אולי מוזר זה דווקא עזר לי ללכת בדרך שלי. והתברר שזה גם חומר טוב לספר 🙂

Yuval:

אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שמסיימים?

Naama:

נסיים בברכת יופידידו!

x סגירה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. גיל-לי אלון קוריאל

    נראה מדהים…נעמה מאיירת,סופרת, מוכשרת ואינטיליגטית, תענוג לראות את הדיאלוג שהיא יוצרת בין האיור לטקסט, רצה לקנות…:)

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden