כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

רקדנים עם ראש בצורת בלון מסטיק ורוד, מתוך ״באסה סבבה״ של נטע ברזילי

איתי שיף מאוהב בתחושת ההתפעמות, ועובד בדקדקנות כדי לייצר אותה

החללית הישראלית הראשונה בדרכה לירח, חייזר בצורת כפית מילקי, רקדנים עם ראש בצורת בלון מסטיק ורוד ב״באסה סבבה״: איתי שיף מבית הפוסט גראויטי על האתגרים בחיקוי דיגיטלי של המציאות על כל מורכבותה

Yuval:

הי איתי, מה קורה? מה שלומך?

Itay:

שלומי נהדר, תודה

Yuval:

אחלה. אולי נתחיל בלספר מה אתה עושה, כי אני לא בטוח שכולם יודעים מה זה אומר אמן אפקטים ויזואליים (VFX)… 

איתי שיף, אמן אפקטים ויזואליים. צילום: מ״ל

Itay:

וואו. בקושי אני יודע מה זה אומר אמן אפקטים וויזואליים? זאת באמת כותרת מאוד מעורפלת. אני אחראי לכל העיבודים שנעשים לווידאו אחרי שהוא צולם ונערך. למרות שאי אפשר להתעלם מהאחריות שלי להנחיית הצילומים ולפיתוח הרעיונות הוויזואליים… אז אולי אפשר לקרוא לזה שותף לעשיית סרטים בכל מה שמצריך התערבות ממוחשבת? כן, זאת הגדרה לא רעה

Yuval:

כן, קצת יותר טוב, אבל נדמה לי שיהיה יותר ברור אם ניתן דוגמאות. בוא תבחר סרט/ון מהזמן האחרון ותסביר מה הייתה המעורבות שלך בו? משהו שכולנו מכירים?

Itay:

רוב העבודה השוטפת היא על פרסומות – התחום היחיד שיש בו מספיק תקציבים לעשות עבודה מרגשת בעבורי. לעיתים רחוקות יש גם קליפים או קולנוע, לצערי מעט מידי. דוגמה נחמדה: בדיוק אתמול עלתה לאוויר פרסומת של spaceIL, שבאה להפיץ את בשורת החללית הישראלית הראשונה על הירח – ״בראשית״. בפרסומת הזו המעורבות שלי התחילה אחרי שכבר היה תסריט כתוב וחזון ברור של הבמאי. בתסריט היו לא מעט קטעים שמתארים את דרכה של החללית מרגע השיגור ועד הנחיתה על הירח – קטעים שברור שאי אפשר לצלם ושנצטרך לייצר באנימציה. השאיפה הייתה לייצר שוטים ריאליסטיים ככל האפשר, שגם מעבירים את הדרמה, האקשן והתרוממות הרוח שקשורים לאירוע.

החללית הישראלית הראשונה בדרכה לירח, בבית הפוסט גראויטי

לשם כך, היינו צריכים ללמוד קצת את התחום – עברנו יחד על לא מעט שוטים של חלליות, גם מקולנוע בדיוני וגם שוטים אמיתיים, וגיבשנו את רשימת השוטים שעלינו לייצר לטובת הפרסומות. בפיסגת הקריירה שלי, הסרט ״מילקי לרגעים בלי כפיות״ של רועי כפרי, הייתי צריך לייצר שוטים של כפרי בחלל. שם למדתי ש־NASA מספקים מלא חומרים מצולמים ב־4k בחינם לכל דורש. וואו איזה אוצר. ככה אספנו את החומרים שמהם נייצר את הרקעים לחללית בחלל. את החללית עצמה בנינו בתלת, עשינו אנימציה, רנדר, וקיפמוז. נשמע קצר הא?

התרחקתי מהשאלה? המעורבות שלי היא הפיקוח על כל התהליך, והכוונתו. איך מייצרים את האפקט הנידרש ברמה הגבוהה ביותר, בתקציב הנמוך ביותר ובזמן הקצר ביותר

Yuval:

רגע לפני, מילון מושגים במילה על המשפט שלחלק מהקוראים נשמע כמו סינית: ״בנינו תלת, עשינו אנימציה, רנדר, וקיפמוז״

Itay:

אנחנו מנסים לייצר שוטים שירגישו לצופה כאילו הם צולמו באמת, ולשם כך אנחנו עוסקים בחיקוי דיגיטלי של המציאות על כל מורכבותה. לדוגמה, כדי לייצר את השוטים של החללית ״בראשית״ בחלל, עבדנו עם תרשימים של החללית כדי לבנות מודל תלת־ממדי וממוחשב שלה (זה החלק שנקרא מידול), חיקינו את החומרים שמהם היא עשוייה וגם את האופן שבו היא מוארת בחלל! ככל שנצליח לחקות טוב יותר את מה שהיה מתקבל בצילום, כך הדימוי יהיה יותר ריאליסטי והצופה יאמין לו יותר

Yuval:

הזכרת מקודם את פיסגת הקריירה שלך: הסרט ״מילקי לרגעים בלי כפיות״ של רועי כפרי. מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה שם?

Itay:

בגלל שאני בתחום הפרסום, הרבה מהיצירות מכוונות למכנה משותף רחב מאוד, ובגלל זה הן גם מאוד זהירות. רועי כפרי הוא יוצר מאוד מקורי שמרשה לעצמו השתוללות יצירתית אדירה, ובזכות זה אני זוכה לייצר ויז׳ואליים שאחרת לא הייתי מייצר. זה תענוג נדיר.

בסרט המדובר, רועי רצה לייצר דמות של חייזר בצורת כפית. כבר אתגר נדיר. הוא תיאר את החייזר כרגיש, שרק מחפש חברים בבדידות חללית 😂. בשלב הראשון התחלנו לצייר כפיות עם פרצופים – עברנו הרבה סוגי כפיות והרבה סוגי פרצופים לפני שמצאנו את החייזר־כפית המושלם בשבילנו. הסקיצה המאויירת האחרונה כללה פיתוחי־מתכת כמו בכפיות תה של סבתות, זימים של דג, ועין שלישית. אז ידענו שהגענו לחייזר שלנו

Yuval:

ולפני שנדבר על המהות והמשותף, אולי תספר גם כמה מילים על באסה סבבה של נטע ברזילי? זה נראה לי אתגר רציני במיוחד כל הקרנפים האלו מסביב

Itay:

באסה סבבה היה משגע. האתגר הכי גדול דווקא לא היה הקרנף, אלא ראשי המסטיק של הרקדנים – היו שם בערך 30 שוטים של עשרה רקדנים, שהיה צריך להחליף להם את הראש בבלון מסטיק ורוד וענקי. קשוח. הברקה האמיתית שלנו בפרוייקט הזה הייתה התוספת של גרפיקת משחקי המחשב על הקליפ, שהעשירה אותו ברובד שלא הגיע מהצילומים. הרעיון למסגר את כל הסיפור בתוך משחק מחשב נולד בשלב הפוסט, וזה הקפיץ עוד קצת את מורכבות המסרים של הקליפ. איך אני שמח שכולם זרמו!

Yuval:

לגמרי. ואני רוצה רגע להתעכב על מה שאמרת מקודם, על הניסיון לייצר שוטים שירגישו לצופה כאילו הם צולמו באמת. זה לא קצת מוזר? כי הרי ברור שזה לא צולם *באמת*. למה התחושה הזו חשוה בכלל, בעידן של מסכים ועולם דיגיטלי ממוחשב? 

Itay:

שאלה נהדרת! נהוג לדבר על ההשעייה של חוסר האמונה, או משהו כזה. הצופה מוכן להרשות לעצמו להיסחף ולהאמין קצת שזה באמת קרה, במידה ואתה עושה את המאמץ לשכנע אותו. חלק מהקסם של הקולנוע הוא להעביר אותך חוויה שלא היית עובר בחיים הרגילים, לייצר אצלך התפעמות, ובשביל זה צריך שתאמין שזה אמיתי. באופן אישי אני מאוהב בתחושת ההתפעמות הזו, ועובד בדקדקנות כדי לייצר אותה

Yuval:

תגיד, מה ואיפה ומתי למדת כדי להגיע למה שאתה עושה (ובן כמה אתה בכלל)

Itay:

מעבר למגמת קולנוע בתיכון, ולימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה, את כל השאר למדתי תוך כדי עבודה. אני מאוד מקנא בתלמידי קולנוע באוניברסיטה וממליץ לכולם להתנסות בזה, אבל אני למדתי תוך כדי עבודה – אני עובד כבר 20 שנים, פחות או יותר, בגראויטי (בית הפוסט המוביל בארץ) ושם למדתי כל מה שאני יודע בתחום (אני בן 40)

Yuval:

אז עוד שאלה: אתה מדבר מאוד בהתלהבות על מה שאתה עושה, וזה מעורר הערכה (באמת!), אבל בסוף רוב העבודה שאתה עושה היא בשביל תעשיית הפרסום המקומית, שרוצה לשכנע אותנו לקנות משהו, כי שם יש כסף להפקות בסדר הגודל הזה. חשבת שזה מה שתעשה שלמדת קולנוע ופסיכולוגיה? לא מדגדג לך לעשות דברים יותר אקספרימנטליים עם הידע שלך (למרות שאני לא בטוח שיש יותר אקספרימנטלי מרועי כפרי…)

יצאה לי שאלה ארוכה…

Itay:

מאוד מדגדג! תביא משהו אקספרימנטלי! בוא נעשה!

יש פה קצת מלכוד – לא הייתי יכול לייצר את הדברים שאני אחראי עליהם בלי צוות גדול, מסור ומוכשר של אנשים. מאוד קשה לגייס את הזמן של כל כך הרבה כישרון ויכולת בלי תמורה כלכלית הולמת. קפיטליזם חביבי! קפיטליזם! קידמה ועמל והון

Yuval:

כן, אני לגמרי מבין. מה עוד? על מה תדבר בערב קליפארט של קפסולה?

Itay:

על כל האתגרים הנהדרים שהיו לנו בקליפ של באסה סבבה, על כל הדרכים היצירתיות שבהן פתרנו את האתגרים. על החלטות של צבע, קומפוזיציה, קצב ועיצוב, ועל כל הקשיים של כסף וזמן! כל זה, בליווי התפתלויות של מבוכה על הבמה! נראה לי יהיה באסה סבבה

Yuval:

נייס! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Itay:

מזכיר לכולם לעדכן לגרסה 2020 של התוכנה, מקווה שיהיה שיפורים נהדרים!

Yuval:

זה מן חוש הומור כזה של בתי פוסט. נכון?

Itay:

לא קורע?

Yuval:

את זה הקוראים יחליטו…


קפסולה, המרכז לסדנאות קולנוע, טלוויזיה וניו־מדיה, תקיים את ערב קליפארט ביום שלישי 30.4 בשעות 19:00-2:00 ב״ש7״ (שוקן 7, תל אביב). בנוסף לשיף שיספר על העבודה ב״באסה סבבה״, חמישה יוצרי.ות קליפים יציגו קליפ שאהוב עליהם.ן במיוחד; אופיר בן שמעון, במאי ומוזיקאי, ידבר על יצירה רב־תחומית; דפי בן עמי, אנימטורית ומאיירת, תספר על הקליפ שיצרה וזכה בפרס הראשון בקטגוריית הקליפים בתחרות אסיף האחרונה; ותומר בהט, במאי ומעצב תמונה, ידבר על קולור גריידינג בקליפים ועל איך משדרגים את החזון של היוצר.ת ומוספים את אפקט ה״וואו״ לכל שוט.

מתוך ״מילקי לרגעים בלי כפיות״ של רועי כפרי

x סגירה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. איתי שיף

    ראשון! האיש הכי חמוד שיצא לי להכיר

  2. תמי ליין

    חוד החנית! >

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden