כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

פנינה רייכמן מתוך ״סונטינה״ בגלריה בגבעת חיים איחוד. צילום: אברהם חי

מגלים אוצרות // דליה דנון

מגלריה דנון ועד לתערוכה Recompose המוצגת בימים אלה בגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד, דליה דנון מעדיפה שיתופי פעולה אוצרותיים ועבודות המתבוננות במצב האנושי והישראלי

הפעם הראשונה

נכנסתי לתחום האוצרות כשהפכתי למנהלת שותפה בגלריה דנון, יחד עם בעלי שי דנון. לאחר ששי נפטר, ב־2006, הרגשתי שהייתי רוצה כיוון חדש לגלריה, שיביא עימו גם קהל צעיר יותר, וישלב אמנים מדור הביניים עם אמנים צעירים בראשית דרכם. אני מאוד אוהבת לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשים נוספים. בשנים הראשונות של הגלריה המחודשת עבדתי בשיתוף עם אירית לוין, ואחר כך עם ניר הרמט, שאיתו אני ממשיכה לעבוד עד היום.

התערוכה הראשונה בגלריה המחודשת הייתה תערוכה של דויד אבידן, שהתבססה על עבודות מאוסף הגלריה, ומהארכיון של אבידן. חלק נכבד מהעבודות היו מתערוכה שאבידן הציג בגלריה ב־1981, ולא זכתה לתהודה רבה בשעתה. לעומתה התערוכה המאוחרת משכה קהל רב. בתערוכות נוספות בגלריה הצגנו אמנים רבים, ביניהם שוקה גלוטמן, אריה ברקוביץ׳, דורון יהלום ועוד.

ב־2012 אצרתי (עם ניר הרמט) תערוכה גדולה ראשונה מחוץ לגלריה. התערוכה ״אי ילדות״ בבית האמנים חנכה את האולם על שם דני ושי דנון. הרעיון לתערוכה צץ לאחר שצפיתי בסרט על תחרויות יופי לילדות עד גיל שש־שבע ברחבי ארה״ב.

מלי דה קאלו מתוך התערוכה ״אי ילדות״

״אי ילדות״ מראה הצבה, עבודה של נדב ויסמן. צילום: דליה דנון

13 אמנים הציגו עבודות שחוקרות את המושג ילדות, מפרקות אותו ומנסחות נקודות מבט המשתקפות זו בזו. התערוכה בחנה את נקודת החיץ שבין ״אי״ מבודד של ילדות, המשמש מקום נאיבי, מגן ותמים ומאפשר מפלט נוסטלגי ובטוח, לבין ״אי״ במשמעותה כמילת שלילה: ילדים אשר ילדותם נשללת מהם על רקע פוליטי, כלכלי, חברתי, מיני. ילדים מנוצלים על ידי מנגנוני כוח שונים שמייצרים ילדות מעוותת, כזו שמחפיצה אותם ומשתמשת בהם למטרותיהם. בתערוכה השתתפו אסנת רבינוביץ׳, הדר מורג, טובה לוטן, יהודית מצקל, ליאור פתאל, מיכל חלבין, מיכל שיזף, מלי דה קאלו, נדב וייסמן, נועה בן נון, נורית ירדן, ענת מיכאליס לוי ושולי בר נבון.

תערוכה משמעותית נוספת עבורי הייתה ססיליה (גם אותה אצרתי עם ניר הרמט) ב־2014 בבית האמנים. שם התערוכה נלקח מתוך שירה של יונה וולך ״ססיליה״ – ״כל הזמן אני ערפל אמרה ססיליה״. האמנים האמנים איילת ריזה דורון, ברכה גיא, ורד ניסים, חנאן אבו חוסיין, טובה לוטן, טל שושן, מיכל אורגיל, מלי דה קאלו, נועה ליברמן, ערגה יערי, שירה ריכטר ושמעון פינטו – הציגו מנעד של ייצוגי גוף ותפיסות, שבחנו סטריאוטיפים של נשיות ועמדו על פגיעותו של הגוף הנשי.

עבודה של חנאן אבו חוסיין בתערוכה ״ססיליה״. צילום: רן ארדה

״ססיליה״ בבית האמנים. צילומים: רן ארדה

התחנה האחרונה

התערוכה Recompose נפתחה ב־24 במרץ בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד. זוהי אחת התערוכות המעניינות בעיניי מבחינת אוצרות: חיברתי בין שני אמנים, פנינה רייכמן ושחר קורנבליט, שלא הכירו אחד את השנייה, ונפגשו רק באירוע הפתיחה. נמשכתי ליצור דיאלוג בין שני יוצרים שעושים שימוש בדפי פרטיטורה. משך אותי החיבור בין מוזיקה לאמנות פלסטית. עבודותיהם של רייכמן וקורנבליט עוסקות בצמדים דיכוטומיים של ייצוג מול הפשטה, גילוי וכיסוי, הסתרה וחשיפה ובמקצבים. החיבור ביניהם יצר קומפוזיציה חדשה – הרמוניה חד פעמית.

שחר קורנבליט בתערוכה ״סונטינה״ בגלריה בגבעת חיים איחוד. צילום: שחר קורנבליט

שחר קורנבליט

פנינה רייכמן בתערוכה ״סונטינה״ בגלריה בגבעת חיים איחוד. צילום: שחר קורנבליט

פנינה רייכמן. צילום: אברהם חי

מכל מלמדי השכלתי

הראשונה ממנה למדתי והשכלתי היא פרופ׳ גילה בלס, שהייתי תלמידתה ואסיסטנטית שלה מתחילת שנות ה־90. התערוכה המשמעותית ביותר בה עבדתי לצידה הייתה ״ריאליזם חברתי בשנות ה־50״, שהתקיימה במוזיאון חיפה החדש ב־1998. למדתי מנה המון על ההיבט המחקרי שמאחורי הקלעים של תערוכה, על ההתנהלות מול האמנים ועל הצד הארגוני. בשנת 2016 הזמינה אותי גילה לאצור לצידה, יחד עם יניב שפירא מנהל מוזיאון עין חרוד את התערוכה ״אופק חדש לאופקים חדשים״. אני הייתי אחראית על עבודות הנייר של חברי הקבוצה.

תערוכת החלומות

הייתי רוצה לאצור תערוכה ללא מגבלות תקציביות, שתשלב בין תיאטרון, קולנוע ואמנות פלסטית. אציג עבודות שיש בהן אלמנטים תיאטרליים והן מבקרות ומגיבות למציאות הישראלית סביבנו, מבחינה חברתית פוליטית וכלכלית.

חדר האקוורלים בתערוכה ״אופק חדש לאופקים חדשים״ במשכן לאמנות עין חרוד. צילום: דליה דנון

בקרוב אצלך

בחודש מאי אציג בבית האמנים בתל אביב תערוכה שעוסקת בחפצי מעבר, ״והספינה עדין שטה״. הזמנתי לעבוד איתי כאוצרת שותפה את ד״ר גל הרמט, שבין יתר עיסוקיה העבירה קורס בנושא זה מנקודת מבט פמיניסטית. התערוכה מרחיבה את המושג חפץ מעבר ומנתק אתו מההקשר הילדי המובן מאליו. נציג עבודות העוסקות בחפצים המלווים אותנו מילדותנו ואנו מייחסים להם חשיבות בתקופות של מעבר ממצב למצב, מגיל לגיל. חפצים שאנו מייחסים להם חשיבות שמעבר לערכם האמתי. לעתים הם שומרים עלינו וקשורים למצבים של אבל, זיכרון, ומסורת, חפצים שעוברים מדור לדור. האמנים שיציגו בתערוכה הם אריה ברקוביץ׳, שוקה גלוטמן, רונית ברנגה, דבורה מורג, טליה טוקטלי, חווה ראוכר, טלי טביב־אמיתי, פטמה אבו רומי ויונתן אולמן. 

פטמה אבו רומי. צילום: מ״ל

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden