כל מה שחשוב ויפה
איתי בר־און, קולקציית BOOLEAN. צילומים: סאשה דובינסקי

המסע של איתי בר־און מהבטון אל הפליז

המעצב איתי בר־און משיק קולקציות חדשות של גופי תאורה וחיפויי קיר, שבהם הוא משלב לראשונה חומר חדש - פליז - בחומר שמזוהה איתו מזה עשור, הבטון

Yuval:

הי איתי, בוקר טוב ומזל טוב על הקולקציה החדשה!

Itai:

בוקר מצוין. תודה רבה!

Yuval:

תגיד, אתה סופר קולקציות? יודע להגיד איזו מספר היא?

Itai:

האמת שלא

Yuval:

כמה זמן אתה בכלל בעניינים? תעשה רגע תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא מכיר

Itai:

עובד קרוב לעשר שנים. התחלתי עם הבטון כהמשך ישיר ללימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר (סיימתי ב־2007): בעיקר חיפויים בהתחלה ותוך כדי תנועה התפתחתי לעוד נישות מבחינת מוצרים וחומרים

Yuval:

איך שהזמן רץ… אז מה כוללת הקולקציה החדשה?

איתי בר־און. צילום: מני שקד

Itai:

הקולקציה החדשה מתחלקת לשתיים: חיפויים ותאורה. עיצבתי ארבע קולקציות תאורה וקולקציה אחת של חיפויים. מבחינת החיפויים זו פעם ראשונה שאני משלב בבטון חומר חדש, פליז. הרעיון היה להפוך את החיפוי למעין תכשיט, ליצור קונטרסט בין הבטון לפליז. עם הפליז יצרתי גרפיקה קווית ומינימלסטית, שבריבוי יוצרת פאטרנים שונים; חלקם רועשים וחלקם פחות. בתאורה, שהתפתחה אחרי החיפויים, אני מציג מגוון רחב יותר של חיפוש, הן מבחינה קונספטואלית והן מבחינה חומרית

Yuval:

מה לדוגמה?

Itai:

לדוגמה, קולקציית BOOLEAN – מה קורה כשמציבים את שנאי החשמל במרכז הגוף, ומאפשרים לו ״להכתיב״ במובן מסוים את עיצוב הגוף כולו? התשובה לאתגר הזה נפתרה בבחירת צורת הבסיס – אותה דיסקית עגולה שנמצאת במרכז ומשמשת כבסיס לגוף כולו. מנקודה זו פותחו מעין זרועות שיוצאים ממנה, תוך שמירה על קווים נקיים ומינימליסטיים ככל האפשר, בשאיפה להשיג איזון בין הצורות, החומר, ועוצמת התאורה שגופים אלו מייצרים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בסדרה זו נכללים ארבעה גופים הכוללים תאורת לד: גוף שכולל דיסקית עגולה המשמשת כציר ראשי, שממנה יוצאת זרוע תאורה באורך 1.70 מטר, מה שמאפשר תלייה בזווית אנכית או בזווית אלכסונית בהתאם לצורך ולחלל שבו הוא ממוקם; גוף שבו הדיסקית העגולה נמצאת במרכז, וממנה יוצאות שתי זרועות תאורה באורך חצי מטר כל אחת, הניתנות להזזה כך שאפשר לתלות את הגוף בכל שיפוע שנדרש; דואט של שני גופים קצרים וזהים, שמשמשים כ״מראה״ הפוכה האחד של השני – פעם הדיסקית למטה, ופעם למעלה; וגוף צמוד קיר הבנוי מגליל מרכזי ובו השנאי החשמלי, שממנו יוצאות שתי זרועות גליליות קצרות ובהן תאורת ספוט – לד

גופי תאורה מקולקציית BOOLEAN

Yuval:

מאיפה הגיע הרעיון להציב את שנאי החשמל במרכז הגוף ולתת לו להכתיב את העיצוב כולו?

Itai:

זה התחיל מבעיה שאתה נתקל בה כשאתה מעצב גוף תאורה מלד: השנאי ״תקוע״ ואז אתה מחפש דרך יצירתית בדוגמת רוזטה להסתיר אותו. במילים אחרות: לקחת את החיסרון ולהפוך ליתרון. יש היום שנאים קטנים שאתה יכול להסתיר בגוף עצמו, אבל היה לי חשוב להבליט את זה

Yuval:

ואם לחזור לבטון, זה חומר שאתה עובד איתו מפרויקט הגמר שלך: מה משך אותך בו אז, ומה ממשיך למשוך כיום כשהוא הפך למגה־טרנדי?

Itai:

מה שמשך אותי אז הייתה הנגישות מצד אחד, והיכולת להגיע למוצר די מהר מצד שני. מעבר לזה החיפוש עם הבטון התחיל ביציקה לתבניות רכות והדיסוננס שנוצר ריתק אותי. היום אני הרבה יותר מומחה מבחינת החומר ומבחינת התבניות, וזה מאפשר לי לחקור טריטוריות חדשות בתוך הטריטוריה המוכרת

Yuval:

כמו לדוגמה שילוב הפליז?

Itai:

כן. נפתחה לי פה נישה חדשה שאני ממש בהתחלה שלה: זה עולם שלם ומרתק

Yuval:

זה מה שהצגת בצבע טרי האחרון, נכון? מה היו התגובות?

Itai:

כן. התגובות היו טובות: אנשים ניגשו אל הקיר וממש ליטפו אותו, זה היה מרגש

קולקציית החיפויים החדשה בשילוב פליז. צילומים: סטודיו מעיין

Yuval:

תגיד, מי הקהל שלך? יש כזה דבר טעם ישראלי? מה שהולך פה הולך גם בחו״ל?

Itai:

הקהל שלי הם אדריכלים ומעצבי פנים וכמובן לקוחות פרטיים שאוהבים עיצוב מודרני, נקי. קשה לי להצביע על טעם ישראלי כי הוא מתחלק לכמה נישות, מה שכן יותר ויותר ישראלים נחשפים לעיצוב בדרך כזו או אחרת, זה המון בזכות העשייה המקומית והתערוכות שחושפות את הקהל לעולם הזה

Yuval:

אז מה אתה יודע היום שלא ידעת בתחילת הקריירה שלך? מה נשאר אצלך אותו דבר, לא השתנה, ומה התפתח או קיבל כיוונים חדשים?

Itai:

וואו, המון! יש כל כך הרבה דברים שלא ידעתי בהתחלה, הכל היה כל כך בתולי ותמים, היום הסיפור הוא שונה לגמרי. אני הרבה יותר מחוספס, מנוסה, ממוקד. אני חושב שמה שבעיקר השתנה זה שככל שעובר הזמן אתה הולך ומשתכלל, משפר יכולות, ואז אתה ניגש בצורה אחרת כשאתה מעצב, לדוגמה איפה לא לבזבז זמן, גם אם אתה ממש ״חרמן״ על אותו רעיון אבל אתה רואה שזה מעכב אותך צריך לדעת לשחרר. מכיוון שאני גם יצרן אז אני כל הזמן לוקח בחשבון תהליכי עבודה, איפה לחסוך בזמן וכסף, כמה אני משקיע בפיתוח, מתי אני עוצר. בעבר הרשיתי לעצמי להתפזר ואני חושב שזה נבע בעיקר בגלל חוסר ניסיון.

מה שנשאר זה בעיקר החיפוש אחר הריגוש, שם כלום לא השתנה: אני עדין מתרגש כמו ילד כשנותנים לו צעצוע חדש

Yuval:

מה הלאה? לאן בא לך להמשיך?

Itai:

בימים אלו אני עובד על הרחבת הקולקציות האחרונות. לדוגמה, בתאורה, אם ניקח את הקולקציה שהזכרתי, אני מרחיב אותה לעוד נישות בבית, בודק כיוונים חדשים על אותה שיטה

Yuval:

ויש איזו פנטזיה או חלום?

Itai:

החלום הוא להרחיב את העשייה בחו״ל: להציג בתערוכות הנחשבות ולהיות מוכר בתעשייה הבין־לאומית

Yuval:

קדימה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Itai:

כן, בקרוב אני הופך להיות אבא וזה הדבר שמרגש אותי יותר מהכל. היא אמורה להיוולד בחודש שלי, ספטמבר. כל כך רציתי בת

Yuval:

הו! בשעה טובה. יש למה לחכות…

Itai:

תודה!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden