כל מה שחשוב ויפה
חואני מוקמל במוזיאון העיצוב חולון. צילום: רן ארדה

רונה זינגר // שיח גנטי

התערוכה שיח גנטי במוזיאון העיצוב חולון מציגה את גוף עבודותיהן של חואני וטליה מוקמל, שתי מעצבות, אם ובת. האוצרת רונה זינגר מספרת על השיח הלא מדובר שמתרחש באופן אינטואיטיבי ואוטומטי ביניהן

גנטיקה תעסוקתית היא מושג המוגדר כחלק מהמערכת הפסיכו־גנטית של בני האדם. מערכת זו אחראית על בחירות והרגלים אישיים, רומנטיים ותעסוקתיים, המושפעים מהתבוננות על אותן הבחירות של הורינו. גנטיקה תעסוקתית מתייחסת להבטים שאינם ביולוגיים ואינם מרכיבים את הדנ״א, אך מושרשים ועוברים בתורשה כאילו היו כאלה. הפסיכולוגית התעסוקתית אורנייה ינאי, שכתבה רבות על התחום, מתייחסת לתורשה של ״תכונות עשייה״ ומגדירה כך את אותן התכונות שעוברות מדור לדור ומעצבות את המקצוע שנבחר לעסוק בו.

התערוכה שיח גנטי, שמוצגת במוזיאון העיצוב חולון כחלק ממקבץ תערוכות העוסקות במערכות יחסים ותהליכי יצירה, מציגה את גוף עבודותיהן של שתי מעצבות – שהן גם אם ובת – חואני מוקמל וטליה מוקמל. חואני היא מעצבת טקסטיל, בוגרת המחזור השני של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, המשתמשת בכלים ושיטות מעולם הטקסטיל ועובדת עם נייר כחומר גלם מרכזי. טליה היא מעצבת מוצר, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שמייצרת בעיקר כלי קראפט בשיטות המשלבות עבודה ידנית וטכנולוגיות עדכניות.

חלל התערוכה. צילומים: דור קדמי

הן לא יוצרות יחד, לפחות לא באופן מוצהר או מודע, אך הקשר שבין עבודותיהן נוכח וניכר בטכניקה, בשפה ובהתמסרות האין־סופית לעשייה בחומר. התערוכה בוחנת את מערכת היחסים ואת השיח הלא מדובר שמתרחש באופן אינטואיטיבי ואוטומטי בין שתי נשים שחיות שנים רבות זו לצד זו וחולקות אותו מטען גנטי.

נייר, חול וקמח

חואני וטליה קפדניות, חקרניות ועמלניות, ועבודותיהן עשירות בפרטים ובטקסטורות. חלק נכבד מתהליך הפיתוח של כל פרויקט מתרחש דרך כפות ידיהן, ושתיהן חשופות ללמידה מתמדת של טכניקות וחומרים שבבסיסה ניצב העיקרון חשיבה מתוך עשייה (Thinking by Making). 

הדמיון ביניהן רב ואילו השוני הוא תוצר כמעט בלתי נמנע של פער הדורות. חואני עובדת באופן ידני או מכני, היא יכולה לשבת ערבים שלמים בסטודיו שבביתה ולתפור קו אחר קו ביצירת טקסטיל עמוסת פרטים, בקצב הטבעי לה. טליה עובדת באופן אינטנסיבי ושמה דגש על ייעול תהליכי ייצור, ומתעקשת לחבר בין הקראפט ומלאכת היד שירשה מאמה לבין טכנולוגיה ודרישות עדכניות.

לכל אחת מהן חומר גלם מרכזי שמוביל אותן לאורך שנים. אצל חואני זהו הנייר. פרויקט ״שעות ומעגלים״ הוא פרויקט מתמשך שבו לוקחת חואני דף נייר פשוט ותופרת אותו הלוך ושוב במכונת תפירה. תנועת התפירה המפוזרת, במעגלים, ללא מבנה סדור, מייצרת שני דברים הפוכים – מפוררת את הנייר, אך מאחדת אותו עם חוט התפירה. התוצאה היא כלי נייר שבריריים, שצביעתם מתקבלת משינויים בצבע חוט התפירה. 

birds

צילומים: דור קדמי

צילום: רן ארדה

החומר המרכזי בעבודותיה של טליה הוא תערובת של חול וקמח. עוד בלימודי התואר הראשון, במקום עבודה בסדנה האקדמית מלאת מסורים ומקדחות, בחרה טליה ליצור מחומרים פשוטים בטריטוריה ביתית. בסדרת הקערות הראשונה, Terra Cotta #1, היא שוזרת באמצעות חוט פשתן רשת מקרמה תלת־ממדית, שלתוכה היא אופה בתנור הביתי קערות מתערובת החול והקמח. לאורך השנים חוט הפשתן התחלף ברשתות מתכת או עור בחיתוך לייזר, ובפרויקט אריחי הקיר האחרון של טליה, Neo Stucco, היא משתמשת בחול ובקמח רק להכנת המודל הראשון בעבור התבנית שאליה היא יוצקת תערובות פולימריות.

ביחד ולחוד

בתערוכה נבחרו שתי דרכים להצגת עבודותיהן – ביחד ולחוד. בחלל הכניסה, בגלריה מרגלית, מוצגים על שולחן אחד ארוך תהליכי המחקר והפיתוח החומרי, ספרי הסקיצות וניסיונות בטכניקות שונות, כשהם מעורבבים, ללא הבחנה מה שייך למי מהן. צורות החיפוש והלמידה של שתיהן מכילות נקודות השקה כה רבות, עד כי לעיתים הגבולות מיטשטשים ותהליך של אחת נראה כמתפתח לפרויקט של האחרת.

שיבוש הקונטקסט והכרונולוגיה של המוצר הסופי, ולעיתים אף הוצאת פריטים מהקשרם האישי, נועדו לעורר שיח על הדמיון הבלתי נמנע ביניהן, אך גם על נקודות השוני. חדי העין ואוהבי הסדר ינסו לגלות איזה תוצר שייך לחואני ואיזה לטליה ויוכלו לערוך השוואות העוסקות בדקויות. אחרים יוכלו להתבונן בעושר שנוצר בתוך המכלול ובדמיון הרב בין אם ובת.

צילום: דור קדמי

בחלל השני של התערוכה, במקבצי התיבות לאורך המסדרון ההקפי של המוזיאון, מוצגות עבודותיהן בנפרד, לפי פרויקט ובהפרדה גרפית צבעונית. זו הזדמנות לתת מקום לקולה השונה של כל אחת, וכן הזדמנות לבחון את השתלבות הטכנולוגיה בתהליכי יצור של קראפט בכל אחד מהדורות.

לאורך המסדרון, במקביל לעבודות, מוקרנים שני סרטים המראים את תהליך העבודה שלהן – באחד ידיה של חואני נעות במעגלים מתחת למחט מכונת התפירה הרועשת, ובשני ידיה של טליה ממקמות באמצעות פינצטה, פיסה אחר פיסה, להרכבת אחד הדימויים בעבודת קיר גדולה. על כל אחד מהסרטים הורכב קולה של האחרת עם חלקים מהראיון שנערך בשלב מחקר האוצרות. הן מתארות אחת את השניה במילים כמו נמלה, מלאת סבלנות, קפדנית, אך נשמעות באותה מידה כאילו הן מדברות על עצמן. מהלך זה נועד להדגיש את נקודות ההשקה שמתחילות באופיין ומתפשטות אל תנועת ידיהן.

לבסוף, בעבור התערוכה התבקשו חואני וטליה ליצור את עבודתן הראשונה המשותפת, שכן עד לתערוכה זו הן לא יצרו יחד. זה הרגע בתערוכה שבו עשייה דומה אך נפרדת הופכת לאחת. באופן טבעי הן בחרו לעסוק בהיסטוריה המשפחתית. 

צילום: מ״ל

כשתי אספניות, לא מפתיע לגלות שמגוון רחב של חפצים מההיסטוריה המשפחתית נשמר בבתיהן: כפיות, פנקסים, תוויות, צילומים ורישומים שונים. אלו היוו נקודת מוצא שממנה נשאבו דימויים ופטרנים, שפותחו לכדי תיבות מזכרות קטנות עשויות פליז ורקמה. מבנה תיבות הפליז נעשה בעבודת יד על ידי טליה, ועיטורי התיבות הם מעשה ידיה של חואני, השוזרת חוטים בתמונות ודוגמאות על גבי התיבות.

כלל התערוכות המוצגות היום במוזיאון העיצוב, בוחנות את העשייה המשותפת, המודעת, המדוברת, זו שנבחרה בקפידה רבה. אל מולן, התערוכה שיח גנטי מבקשת להתבונן דווקא על השיח הלא מדובר והבלתי נמנע.


שיח גנטי, מוזיאון העיצוב חולון
אוצרת: רונה זינגר
פנחס אילון 8, חולון. נעילה: 26.10

צילום: רן ארדה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. מיכאל

    כתבה מרתקת וגם הייתי בתערוכה – שווה ביותר

  2. תמר

    עבודות מרגשות וגם הכתבה. עושה חשק לבקר ולראות ולחוות את היופי הזה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden