כל מה שחשוב ויפה
מיה גורביץ, פירות לילה. צילומי הצבה: מאיה אטון

פירות הלילה של מיה גורביץ

טירה באוסטריה, ערפדים ועטלפים, נוודות ושייכות: מיה גורביץ ״מנסה לבטל את החלוקה של עבר־הווה־עתיד ולתת רצף אחד שלם של מחשבה״ בגלריה אינדי בתל אביב 

המעבר מרחוב צ׳לנוב אל התערוכה של מיה גורביץ בגלריה אינדי הוא כמו נפילה למציאות אחרת, קצת כמו עליסה בארץ המראות. ברגע הראשון מרגישים את המזגן המצנן שמצליל את המחשבה, ואז הרגליים שוקעות בשטיח הרך בצבע כחול עמוק, שממלא את כל רצפת הגלריה. התחושה הזו, של תעתוע המקום והזמן, מלווה את כל התערוכה.

זרעי פירות הלילה נזרעו בעת שהות אמן של גורביץ בטירת שרטנברג שבאוסטריה. בלילות היא טיילה בשטחי הטירה ובימים חקרה וגילתה את סיפורה של הנסיכה אלאונורה, שגרה בטירה ונחשדה כערפדית. הסיפור כמובן גירה את סקרנותה של גורביץ, אבל הוא רק נקודת ההתחלה. כך, בחלל הכניסה של הגלריה שני צילומים גדולים מהתקופה באוסטריה: שמי הלילה זרועי אלפי כוכבים מעל הטירה וחלוק אבן יוצר את תחושת הקסם.

עוד לפני הכניסה לחלל השני תופס את העין עצם לא ברור ובו קבוע צילום של שעון יד ישן בין שפתיים, כאילו הזמן נובע מתוך הפה. לא ברור האם מדובר ברמפה או אבן ראשה של מצבה, ולכך בדיוק מכוונת גורביץ. היא מבקשת לנתק את החפץ מהמשמעות היום־יומית שלו ולצקת בו תוכן חדש.

״החיבור בין הצילום לאוביקט משחרר את האוביקט מההגדרה שלו ונוצר היגיון פנימי חדש״, אומרת גורביץ, ומספרת שרק בעת ההתקנה של העבודה בתערוכה, הרבה אחרי שיצרה את הדימוי, פתאום הבינה את החיבור לפרקטיקה עתיקה נגד ערפדים, לפיה היו שמים בפיו של המת אבן גדולה שתמנע את חזרתו מהמתים. מבחינתה עבודה זו היא המפתח לקריאה של כל התערוכה. יצירת האוביקטים היא דבר חדש בעבור גורביץ שהתרכזה עד כה בצילום: דווקא החומריות של האוביקטים היא שטוענת את הדימויים ביתר כח.

על כוננית רפאים עתיקה, מחוסרת גב ופתוחת דלת, קבעה גורביץ צילום הלקוח מווידאו שצילמה באותה טירה באוסטריה, של עטלף מתעופף סביב מנורה עתיקה. הווידאו מהפנט ואי אפשר להסיר את העיניים מהעטלף המסוחרר, אולם בצילום הסטילס העין נמשכת דווקא אל המנורה והצל שהיא מטילה, והעטלף הופך לצל מטושטש אך מתגמל בעבור מי שמזהה אותו. מעל הכוננית צילום של רוח רפאים; כלומר, מעקה מדרגות עטוף בניילון.

איך גורביץ הופכת אותו לרוח רפאים? זה הקסם שלה. גם אחרי שהסבירה בדיוק את הסיטואציה שבה צולמה התמונה והטכניקה שבה השתמשה (אין פה פוטושופ), נותרה בי התחושה שזו דמות שמתבוננת בי בזמן שאני מסתובבת בגלריה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בצד הקרוב לחזית הגלריה הציבה גורביץ מזוודה ישנה שממנה יוצא מעין סולם מקופל או ספסל ממתכת. נראה כאילו הוא בתנועה ותיכף ילבש את צורתו המסורתית, אך לא. זהו חפץ שגורביץ עיצבה על מנת לשטות במתבונן ולגרום לנו להרהר על האופן שבו אנחנו תמיד נוטים לתת לחפצים זהות פונקציונלית מזוהה. היא מאלצת את הצופה להתעמת עם העמימות ולשהות בה.

החלל הפנימי של הגלריה חסום על ידי עגלת מזוודות ישנה שגורביץ ריפדה את התחתית שלה באותו שטיח כחול שממלא את הגלריה. מבט פנימה חושף עבודת וידאו של עטלף מעופף בתוך סבך. מבט שני מגלה שמדובר בהקרנה על טפט המוצמד לקיר הגלריה, ואלו משתקפים במראה ומתלכדים לדימוי אחד חידתי. החסימה הלא חד משמעית שייצרה גורביץ בגישה לעבודה מתייחסת לחוסר היכולת שלנו הצופים להתמודד עם אי ודאות, עם הצורך שלנו להציץ מאחורי הפרגוד כדי לראות ולהבין הכל. היא רוצה דווקא למנוע מאיתנו את הסיפוק הזה ולהכריח אותנו להתמודד עם הדחף. העובדה שאנחנו מביטים במראה ולא רואים את עצמנו מהדהדת את האגדות על ערפדים, שדמותם אינה משתקפת במראה. אז מה זה אומר עלינו?

״ככל שאני מתעמקת בזה יותר אני מבינה שהתערוכה הזו היא על זמן״, היא אומרת: ״זמן שעצר, זמן כממד פלואידי שמאפשר תנועה בתוכו. אין פה ניסיון לחזור אל העבר מבחינה היסטורית או נוסטלגית, אלא פשוט תפקידו של הזמן בחיינו״. הדבר בא לידי ביטוי כמובן בשעון שעצר בפיו של המת, אבל גם באורך החשיפה של הצילום ובקוסמולוגיה, תורה לקריאת הכוכבים. הקוסמולוגיה והאסטרונומיה העסיקו את גורביץ בתקופת השהות באוסטריה: ״עקבתי אחרי תנועת הכוכבים בשמיים כל לילה והרגשתי שאני השעון״.

מעל הכל התערוכה מסכמת דרך של שנתיים בערך בעבודתה של גורביץ (״אני מנסה לבטל את החלוקה של עבר־הווה־עתיד ולתת רצף אחד שלם של מחשבה״). בנוסף התערוכה מעלה שאלות על זמניות ועל נוודות שמהדהדות דרך המזוודה הישנה, עגלת המזוודות והשטיח האופייני למלונות. זו סוגיה שמעסיקה את גורביץ בשנים האחרונות ומתחברת לשאלות גלובליות ותרבותיות שמתייחסות לבית, למקומו של אדם, לשייכות שלו ובמקרי קיצון גם לפליטות. ״הנוודות היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלי. יש לי הרבה שאלות על שהייה, על שהות והשהייה, שגם הופיעו בתערוכה קודמת. המקום הזה לא סתם נראה כמו בית מלון, אם כי אני מנסה לשחרר אותו מההגדרה שלו ורק לרמוז ולהדהד רעיון ותחושה״.


פירות הלילה, מיה גורביץ
אוצרות: עירית כרמון פופר ואילנית קונופני

גלריה אינדי, צ׳לנוב 42, תל אביב
נעילה: 21.9

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden