כל מה שחשוב ויפה
דניאל אלקיים ואלון מנחם, שלגונים נאמנים. צילומים: מ״ל

״ולתפארת״: האם המציאות מייצרת מזכרת או שהמזכרת יוצרת מציאות?

חומת ההפרדה, בלוני תבערה, ״שלגונים נאמנים״ ובולי יום זיכרון הם חלק מ־53 העבודות בתערוכה ״ולתפארת..״ בבית בנימיני. ״מה אנחנו רוצים לזכור ומה אנו רוצים לשכוח״ שואלות האוצרות גלינה ארבלי ועדי קרליץ

Yuval:

הי עדי, הי גלינה. מה קורה? מה שלומכן?‎

Galina:

הכל טוב, רגע לפני הכיף של ההקמה‎

Adi:

נרגשות מאוד לקראת הבאות‎

Yuval:

יפה! אז אולי נתחיל בלספר מאיפה הגיע הרעיון לעשות תערוכה על מזכרות?‎

Adi:

לפני כשנתיים, לפני חגיגות ה־70 למדינה ישראל, עלה במוחינו רעיון לאצור תערוכה בנושא מזכרות, על מנת לבחון את מעמד המזכרת כיום. מה אנחנו רוצים לזכור ומה אנו רוצים לשכוח. בינתיים הזמן התגלגל מחגיגות ה־70 ולחגיגות הבחירות 😉‎

Galina:

70 כבר עברנו, ואז הזדמנה לנו האפשרות להציג את התערוכה בבית בנימיני שמצאו את הרעיון מעניין ורלוונטי לימים אלו. לפני שנה וחצי, ‎ לא ידענו עד כמה הוא יהיה רלוונטי‎

Yuval:

רלוונטי באיזה מובן?‎

Galina:

רלוונטי במובן של לאומים שונים, מוצאים שונים, והאופן שבו כל אחד מאלו מקבל מקום להישמע במדינתנו

Adi:

מה שמעניין הוא שחלק מהעבודות, שהגיעו ממקום מאוד אישי, קיבלו ״חיים חדשים״ מתוקף המציאות הפוליטית המורכבת והפכו לעבודות בעלות ממד קולקטיבי

ניבי להבי ועמרי פישר

Yuval:

אז רגע לפני הדוגמאות, ספרו קצת על התהליך: יש רעיון, יש מקום, איך ממשיכים? לאיזה כיוון כיוונתן?‎

Galina:

רצינו להגיע לקהל רחב של יוצרים מתחומים שונים. הפצנו את הקול הקורא דרך פלטפורמות שונות, החל מבתי הספר לעיצוב בארץ, רשימת התפוצה של בית בנימיני, קולגות, ואף השמענו קריאתנו דרכך

Adi:

ידענו שאנו רוצות לאצור תערוכה רבת משתתפים, מתוך כוונה לחקות חנות מזכרות עמוסה, כמו זאת של תיירים שאפשר לראות בכל אתר תיירותי. כך יהפוך חלל הגלריה לסוג של חנות מזכרות. בעקות הקול הקורא קיבלנו מעל 170 הצעות, שמעיד על עניין רב של יוצרים בנושא. לשמחתנו קיבלנו הצעות מיוצרים בטווח גילאים רחב, החל מבוגרים טריים של האקדמיות לעיצוב ועד ליוצרים ותיקים בתחומם.‎

היוצרים מגיעים מרקעים שונים, וכל אחד נושא בחובו סט של זיכרונות וחוויות שמתוכן נולדה העבודה

Yuval:

כמה עבודות מוצגות בסוף בתערוכה מתוך ה־170 שקיבלתן?‎

Galina:

בתערוכה מוצגות 53 עבודות, שמתוכן שתיים הן מיצגים שיפתחו את התערוכה

Yuval:

זה הזמן לספר עליהן. תבחרו כל אחת שתי מזכרות ותרחיבו קצת לגביהן?‎

Adi:

ניבי להבי ועמרי פישר חברו יחד ויצרו עבודה במיוחד בעבור התערוכה. העבודה תוצג בגג הגלריה, ובה הם מזמינים את המבקרים לפרק באופן סימבולי את חומת ההפרדה ולקחת ממנה פריט כמזכרת הביתה. הם מבקשים לבחון את האפשרות של פירוק ״מנגנון המזכרת״, במובן של הפיכת החומה לפריט מזכרת, טרם פירוקה, ואולי המהלך הזה יביא את הבאות. בכך הם שואלים אם לקיחת מזכרת מאפשרת להיפרד מהדבר עצמו או להעלימו, כפוטנציאל להיות מעין נבואה שמגשימה את עצמה

עדי קרליץ: ניבי להבי ועמרי פישר שואלים אם לקיחת מזכרת מאפשרת להיפרד מהדבר עצמו או להעלימו, כפוטנציאל להיות מעין נבואה שמגשימה את עצמה

עדי קרליץ

Galina:

טל מור סיני יצר עבודה במיוחד לתערוכה (שהתהוותה בשיחות וואטסאפ, מאחר והוא משלים את לימודי הדוקטורט שלו באוסטרליה), הקוראת למבקרים בתערוכה לפעולת מחאה פוליטית. טל יתלה 120 מעטפות על אחד מקירות הגלריה, המיועדות ל־120 חברי וחברות הכנסת החדשים שעתידים להיכנס לתפקידם בימים אלו – בהציעו לקהל לנצל את ההזדמנות לברכם על דרכם החדשה ובו זמנית להזכיר להם את היותם עובדי ציבור וכי שינוי המציאות בדרום ישראל, אזור הסובל ממציאות של בלוני תבערה, אינו סובל דיחוי. ‎

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

כל מעטפה ממוענת לחבר/ת כנסת נבחר/ת ובתוכה מזכרת – דימוי/ייצוג של בלון תבערה. המבקרים בתערוכה מוזמנים לקחת את המעטפות, להשלים את הפעולה של הכנת הבלון, להוסיף מסר אישי ולשלוח אותן לחבר/ת הכנסת כתזכורת למצב בדרום וכפעולת מחאה

Yuval:

אני מתחיל להבין את מה שעדי אמרה מקודם, את הקשר למציאות הפוליטית המורכבת‎

Adi:

אכן, ויש דוגמה נוספת: בערב פתיחת התערוכה, יתקיים מיצג ״שלגונים נאמנים״ של דניאל אלקיים ואלון מנחם, שבו הם יחלקו שלגונים בצורת ארץ ישראל כתגובה מחתרתית להצעת חוק הנאמנות בתרבות. צורתו החיצונית של השלגון מייצגת את הסימבוליות שבחוויה הציונית הפטריוטית. כשמסיימים ללקק את השלגון (יהיה טעים!) צורתו של המקל שנחשפת , ומגלמת את האבסורד והסתירה שבדימוי שעטף אותו. צורת המקל (תתגלה בערב הפתיחה) מעמתת אותנו עם תחושותינו לנוכח המזכרת שנשארה בידינו

רינת גלבוע. צילום: יונית שילר

Galina:

לצד עבודות בעלות קול פוליטי ביקורתי, ישנן גם עבודות בעלות קול אישי, שכל אחד מאיתנו יוכל למצוא נקודת חיבור אליו.‎ לדוגמה, העבודה של רינת גלבוע כוללת שלושה בולי יום זיכרון שאיירה ועיצבה בעבור דואר ישראל בשנים 2014, 2015 ו־2019‎. בישראל קיימת מסורת ארוכת שנים שבה כל משפחה שכולה מקבלת לביתה מכתב משר הביטחון בתוך מעטפה מעוצבת ועליה בול יום הזיכרון של אותה השנה.‎

כמעצבת בולים, היא קיבלה לא אחת שיחת טלפון או מכתב מהורה שכול שביקש לשתף אותה בתחושותיו ביחס לדימוי המופיע על הבול.‎ בתערוכה יוצגו הבולים ולצידם מספר מכתבים מהורים שכולים, כך שהבולים שעיצבה מהווים ביטוי לזיכרון קולקטיבי, אך גם זיכרון אישי

Yuval:

מעניין. באיזו מידה אתן חושבות שהתערוכה הייתה שונה אם הייתן עושות אותה לפני שנתיים? עשר שנים? ‎

Adi:

שאלה טובה. יכול להיות שלקראת חגיגות ה־70 היינו יותר אופטימיות, ומאז המציאות הפכה למורכבת יותר. כאזרחיות ויוצרות במדינת ישראל אנו מרגישות שזה הזמן להשמיע את קולנו בהצגת עבודותיהם של יוצרים שהנושא קרוב לליבם. כל העבודות הן פוליטיות. עם זאת, ישנן עבודות רבות שעוסקות בהבטים אישיים של זיכרון ומזכרת. נקודת המוצא בהן היא מסורת משפחתית, זכרונות עבר, טעמים, ריחות והרצון לשמר אותם

שרון מורו

אורנה דגני. צילום: לירז פאנק

Yuval:

אני רוצה לשאול על הרצון לשמר: מזכרות הן אכן משהו שרוצים לשמור, אבל מהדוגמאות שנתתן עולה אולי יותר הרצון להגיד משהו חדש על העבר או על המקום. לאו דוקא לשמר אותם‎

Galina:

בפעולה של שימור העולה בתערוכה, אנו מבקשות לתת לקולות שונים ולא לקול אחד להשמיע את עמדתם לגבי מה כדאי לשמר ואיך. ‎

Adi:

מתוך כך עולה השאלה – האם המציאות מייצרת מזכרת או שמא המזכרת יוצרת מציאות?‎

Yuval:

הו. הגענו לשלב הפילוסופי של השיחה שלנו… מה התשובה שלך?‎

Adi:

אני צריכה לענות על השאלה שאני שאלתי? 🙂‎

Yuval:

ברור

Adi:

רוב האנשים היום יוצרים כמעט ללא הפסקה סוגי מזכרות ומפיצים אותן הלאה: בין אם זה פוסט בפייסבוק, ציוץ בטוויטר, טוקבקים ועוד כל מני פלטפורמות כאלו. לכן מרגיש שהמזכרת באה קודם, ולאחר מכן המציאות.אני מוסיפה לכך כוכבית*: יכול להיות שמחר בבוקר אקום ואשנה את דעתי

גלינה ארבלי

גלינה ארבלי: החפץ מעצם קיומו, מספר סיפור על משהו שהתקיים או משהו שהיינו רוצים שיתקיים, כך שאני רוצה להאמין שחפץ יכול לייצר מציאות, או הזמנה לשינוי מציאות. לפחות במרחבים שבהם אנו פועלות

Galina:

מנקודת מבטי, בעולם החפצים, החפץ מעצם קיומו מספר סיפור על משהו שהתקיים או משהו שהיינו רוצים שיתקיים, כך שאני רוצה להאמין שחפץ יכול לייצר מציאות, או הזמנה לשינוי מציאות. לפחות במרחבים שבהם אנו פועלות

Yuval:

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?‎‎

Galina:

חשוב לנו לומר, שכחלק בלתי מהתערוכה העוסקת במזכרות, משולבת בה חנות מזכרות, בה ניתן יהיה למצוא פריטים שלא בהכרח נראה בחנויות של תיירים 😉‎

Adi:

אנו מזמינות אתכם לבקר בערב הפתיחה, ובזמן ליקוק השלגון – חשבו גם על המציאות שבה אנו חיים‎


״ולתפארת..״: תערוכת מזכרות – בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אוצרות: גלינה ארבלי, עדי קרליץ
פתיחה: 14.11; נעילה: 28.12; יום עיון: 27.12
משתתפים: אביב ליכטר ושי זילברמן, אור בורנשטיין, אורנה דגני, אילון ערמון, אילת גרי, אלון מנחם, אמיר צובל, אנה רות פקטורוביץ, אסתי קנובל, גד צ׳רני ועידו צ׳רני, ג׳ודית אשר, גליה חי יעל מואב ענת שראל ונשות הג׳הלין מחאן אל׳אחמאר, דויד זכריה, דניאל אלקיים, דפנה שרתיאל, הגר ציגלר,  ויטה לנסקי־זר, ויקטוריה ויקי מרודי, טל מור סיני, טלילה אברהם, יעל בלבן, יעל סרלין, יריב טוויג, מאיה בן דוד ואורי בן צבי, מור הררי, מיכל כספי, מירב רהט, מעיין זלוטקין, מתי מונחם, נחמה גולן, נטע דרור, ניבי להבי ועמרי פישר, שאול כהן, שלומית גרנט־פלדור, רונה זינגר, רונית מירסקי, רותם דולינסקי, רחל רוטמן גרג׳י, רינת גלבוע, רמי טריף, רועי פביאן, שושנה גבעון, שיר עשת עמיאל, שלומית אתגר, שני דבורה, שרון מורו, שרון רשב״ם־פרופ, שרון שמאי זהבי, תחיה ועודד פרידלנד, Behold – נטע אשרי ותום כהן, Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

רמי טריף. צילום: יעלי גבריאלי

אביב ליכטר, שי זילברמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden