כל מה שחשוב ויפה
נתן כספי, ״רותי״ בתערוכה עדות מקומית

נתן כספי // רותי

אחרי קריירה מפוארת כבמאי ומפיק טלוויזיה וקולנוע, נתן כספי הרים מצלמה והתמסר. בתערוכה ״עדות מקומית״ הוא מציג לראשונה סדרת צילומים אישית ורגישה, שמתמקדת בדמותה האקסצנטרית של אחותו

כשרותי הייתה מסתובבת ברחובות ירושלים, שם היא נולדה וחיה בצעירותה, כל הראשים היו מסתובבים אחריה, לראות את הנערה האקסטרווגנטית הזו, הכל־כך שונה. היא הייתה האישה הראשונה בארץ שהסתובבה בגלוי עם קרחת. לא פעם שמעתי אמירות כמו: ״כמעט עשיתי תאונה היום כשסובבתי את הראש לראות מי האישה המוזרה, שהלכה על המדרכה״.

כשרותי בגרה היא עברה לתל אביב, שבה ראו כבר את הכל. אבל גם כאן היא הפכה די מהר לאטרקציה בשל הופעתה היוצאת דופן והמראה האחר, המוקפד שלה. עד שנות ה־50 של חייה רותי ניסתה לעבוד בעבודות שונות, שהלמו את הסגנון והאישיות שלה, אבל לא הייתה לה מעולם עבודה קבועה והיא לא חסכה לעת צרה.

והזמן חולף. רותי לא הכינה את עצמה ל״גיל הזהב״, כמו שנוהגים (משום מה) לקרוא לזיקנה. מבחינתה של רותי, זהב הוא רק חלק מהבגדים והאביזרים שלה. רותי היום היא אישה בת 74. היא ממשיכה להתאפר ולהתלבש בבגדיה המיוחדים, ודבקה בדרכה שלה.

נתן כספי, סדרת הצילומים ״רותי״

אבל יש לה גם צד אחר, הרבה פחות זוהר. כמו, לדוגמה, דירתה הקטנה, המבולגנת והמגובבת, שבה אין לאף אחד דריסת רגל, חוץ ממנה עצמה ומבנה היחיד. מבחינתה, אין סתירה בין רותי של החוץ לבין רותי של הבית, בין רותי של גיל 24 לבין רותי של גיל 74.

אני אחיה של רותי. התחלתי לצלם אותה באופן רצוף לפני שלוש שנים. באמצעות הצילומים אני מנסה לקלף ממנה את הזוהר החיצוני ולנסות לפצח, ביחד איתה, את החיים האמיתיים

אני אחיה של רותי. התחלתי לצלם אותה באופן רצוף לפני שלוש שנים. באמצעות הצילומים אני מנסה לקלף ממנה את הזוהר החיצוני ולנסות לפצח, ביחד איתה, את החיים האמיתיים שלה היום, חיים של אישה מבוגרת ובודדה. הבדידות, יחד עם בגידת הגוף שהגיל מביא איתו, היא ההתמודדות העיקרית שלה היום. החברים שהיו נעלמו. המחלות התרבו. המחסור בכיס משפיע מאד על מצב רוחה. רותי לא יודעת בכלל איך להתנהל בעולם ״האמיתי״.

Sic transit gloria mundi – האמנם כך חולפת תהילת עולם?

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

זה פרויקט קשה לביצוע. ימי צילום שאני קובע איתה מתבטלים בתכיפות בשל מחלות או מצבי הרוח שפוקדים אותה. רותי מעולם לא הסכימה להצטלם בדירתה. אבל זהו פרוייקט חשוב בעבורי: אני מנסה באמצעות הצילום, באמצעות האמנות, להתקרב לאחותי, אחרי שבמשך שנים רבות לא היה בינינו קשר ממשי. המפגשים והשיחות שלנו נותנים גם לה פסק זמן מהבדידות. לא ברור לי עדיין אם אצליח להבין אותה, את דרך חייה, השונה כל כך מחיי אדם מן היישוב. האם יש בכלל ״אדם מן הישוב״?

אני נתן כספי, ברוב חיי המקצועיים עסקתי בטלוויזיה ובקולנוע. הייתי מפיק ובמאי בערוץ 1 ז״ל. בתפקידי האחרון שם, במשך 12 שנים, הייתי מנהל המחלקה הדוקומנטרית, שהפיקה בזמני מאות סרטים דוקומנטריים ותכניות רבות. חלקם זכו בפרסים, חלקם הופקו כקו־פרודוקציות עם ערוצים יוקרתיים בחו״ל. עזבתי את ערוץ 1 בסוף שנת 2002. לא יכולתי עוד להסכים עם מצבו המידרדר של ערוץ 1 תחת ההשפעות הפוליטיות והניהול העלוב שלו. המשכתי לעבוד כמפיק עצמאי במשך שנים רבות. בין השאר הייתי שותף בהפקת סרטו של אבי נשר ״פעם הייתי״, שזכה בשני פרסי אופיר. לימדתי שנים רבות קולנוע וטלוויזיה במכללה למנהל ובאוניברסיטה הפתוחה. רבים מתלמידיי עובדים בערוצי הטלוויזיה השונים.

כמפיק ובמאי תמיד ניצבתי מאחורי הצלם. לפני שמונה שנים קניתי מצלמה והתחלתי לצלם בעצמי. הבנתי שמה שמעניין אותי יותר מכל הוא צילום של אנשים, פורטרטים. דרך צילומי הפורטרטים הגעתי גם לצילומי תיאטרון – אמנות שאני מאד אוהב. למרות ההיסטוריה והניסיון שלי בהפקות וידיאו, אני מצלם רק סטילס. הצגתי פעמיים בפסטיבל הצילום הבין־לאומי בתל אביב. הייתה לי תערוכת יחיד אחת והשתתפתי גם בתערוכות קבוצתיות. עם סידרת הצילומים ״רותי״ אני משתתף בפעם הראשונה בתערוכת הצילום עדות מקומית במוזיאון ארץ ישראל


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden