הפתרון האינסופי של סיגלית לנדאו / חפרפרת של הילה לולו לין

מילים רבות נכתבו על התערוכות האחרונות של סיגלית לנדאו והילה לולו לין, שהוצגו השנה בביתן הלנה רובינשטיין (הפתרון האינסופי) ובמוזיאון ת״א (חפרפרת). לפני כחודש יצאו לאור הקטלוגים של התערוכות, ומלבד התיעוד שהם מעניקים להן, הם מלווים במאמרים שכתבו אוצרי התערוכה המנסים לתת את הפרשנות שלהם למה שהתרחש בהן.

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשדפדפתי בקטלוגים היה שהם פשוט יפים. תענוג גדל לדפדף בהם והם מעוררים חשק לדפדף עוד ועוד, בעיקר בזכות העיצוב והצילומים הייפהפיים. ברור שהדבר נובע גם מעבודות האמנות שבתוכן, אבל כמו שהיו דברים משותפים ביומרה האמנותית שבמיצבים של שתי האמניות, כך היא מקבלת פתאום פרופורציה במעבר אל הדף המודפס, בין השאר עקב ההחלטות העיצוביות שבאות לידי ביטוי בקטלוגים.

את הקטלוג של הפתרון האינסופי עיצבה מיכל סהר ואת זה של חפרפרת סטודיו דינה שהם (ולשתיהן זו לא הפעם הראשונה שהן עובדות עם האמניות). באופן מפתיע הפורמט של שני הקטלוגים אינו גדול – כ 16/21 ס״מ, בניגוד גמור לתערוכות עצמן. הייתי מעז ואומר שהפורמט הקטן (באופן יחסי) עושה חסד עם שתי התערוכות, שאחת הטענות שחזרה בקשר אל שתיהן עסקה באופן שבו הן אינן מצליחת להשתלט על החלל שבו הן מוצגות. זאת בניגוד לתערוכות הקודמות שלהן שתפסו שטח קטן בהרבה – סיגלית לנדאו באלון שגב והילה לולו לין בגלריה נגא.

אני מסכים עם טענה זו, והנה, דווקא הפורמט הקטן מאפשר לאוחז בקטלוג קשר אינטימי יותר עם האמנות של השתיים לעומת האמנות הגדולה מהחיים והשפע שנכח בהצבה המקורית, שעלולים היו לחזור אם היה נבחר פורמט גדול יותר לקטלוג (מעניין בהקשר זה הקטלוג עב הכרס שליווה את תערוכתו האחרונה של ניר הוד שהוצגה באותה תקופה, ניגוד גמור לשני קטלוגים אלו ולתערוכה עצמה שהייתה קטנה בהרבה הן במספר העבודות והן בחלל המוזיאלי בו היא שכנה).

נילי גורן, האוצרת של חפרפרת, כותבת בסוף המאמר בקטלוג: ״חלל המיצב מורכב מפריטים בדיוניים המצייתים לתבניות צורניות מזוהות ומאורגנים בחלל בסדר מוכר, גם אם תמוה. בתוך הסדר המופתי מתגלים מתחים וניגודים – בין חוץ לפנים, בין מרוסק למאוחה, בין חופש בחירה לחוסר ברירה, בין חשיפה להיעלמות, בין קלות לכובד, בין התכוונות למקריות, בין אורגני ופראי לבין דומם ומתורבת.

״ביקור בתערוכה הוא, קודם כל, חוויה חושית שיש בה אלמנטים של חומר, של מגע, של טעם, של ריח, של צליל ושל צורה; חפצים מצויים, שבילים מתפצלים וישויות דמיוניות. בד בבד הוא תובע מהמבקר השתתפות פעילה היכולה לנוע בין מהלך פיסי(תנועה מונחית במרחב מסומן), דרך מהלך מנטלי (התלבטות, בחירה, קבלת החלטה) ועד לעיבוד תודעתי (הבנה,פרשנות, זיכרון, השלכה) ועיבוד רגשי (הזדהות, מועקה, מחאה, כעס, עלבון, חרטה)״.

נדמה לי שהטקסט הזה מלבד היותו נכון כמעט כלפי כל יצירת אמנות, הוא נכון פי כמה ורלבנטי גם לגבי עבודתה של סיגלית לנדאו. רבים ניסו לפרש את שראו בשתי התערוכות, ורבים יצאו משתי תערוכות אלו ללא תשובות מספקות. אני לא מתיימר לפרש את החוויה לא למי שביקר בתערוכות ולא למי שלא. שני הקטלוגים מצליחים עם זאת להעביר את עוצמת החוויה של שתי התערוכות, ככל שספר מודפס יכול להעביר חוויה חושית שיש בה טעם, ריח, צליל וצורה.

מחיר כל קטלוג 80 ש״ח, להשיג בחנויות המוזיאון.