כל מה שחשוב ויפה
נטע אשרי. צילום: מאיר קרמר

מה קורה // נטע אשרי

נטע אשרי מסכמת שנת רזידנסי במחלקה לעיצוב תעשייתי בחולון, בתערוכת יחיד שמוקדשת למחקר חומרי, ושואפת יום אחד לעצב מחדש את החלקים המכוערים במרחב הציבורי

מי?

נטע אשרי, 32, מעצבת חפצים. חיה ועובדת ביפו.
אתר / אינסטגרם

מה בצלחת?

הייתי רוצה לומר שסלט, אבל האמת היא שבמבה.

סטטוס זוגי?

מצוין, תודה.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בשנה האחרונה זכיתי בשתי מלגות מדהימות במקביל – אחת היתה חממת העיצוב של מפעל הפיס, במסגרתה הצגתי עם זוגתי ושותפתי לסטודיו, תום כהן, ביריד צבע טרי. השניה היא ״שנה בסדנה״, תכנית רזידנסי לבוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בחולון, שמעניקה מרחב עבודה בסדנה המאובזרת של המחלקה וליווי של אילון ערמון ומרצי המחלקה לאורך הדרך. התמזל מזלי להיות הראשונה להשתתף בתכנית הזו.

הצבה בתערוכה בגלריה ויטרינה. צילומים: אנטולי קריניצקי

בימים אלו (ועד ה־24.1) אני מציגה את התערוכה Playground, שמסכמת את הפעילות שלי בשנה האחרונה בסדנה, בגלריה ויטרינה שבבניין הפקולטה לעיצוב. התערוכה משתלבת ביום־יום האקדמי, לכן בחרתי להציג בה בעיקר תהליכי עבודה, אבות טיפוס ותהליכי מחשבה משלושה פרויקטי מחקר בחומר. במקום לייבלים שמסבירים ומתארים את המודלים, הם מלווים בשאלות שנדגמו מתוך תהליך העבודה, ומכניסות את המבקר למחשבה המחקרית.

הפרויקט המרכזי הוא Wood Couture, שהחל כפרויקט הגמר שלי, ועליו עבדתי גם במסגרת החממה. הפרויקט מתערב בתהליך הייצור של למינציית עץ תעשייתית ומוסיף לה מימד של קראפט. כך הופכת עבודת היד את החומר הפשוט והזול לייחודי ויקר ערך. במסגרת הפרויקט פיתחתי השנה ספריה, מדף, שולחן, סדרת קערות ואגרטלים קטנטנים – כולם מוצגים בתערוכה.

בנוסף, מוצגים בה שני פרויקטים חדשים, שנולדו בחודשים האחרונים ונמצאים עדיין בראשיתם. יחסית במקרה שניהם נובעים מתוך התבוננות בפחת ובשאריות התעשייה. אחד הוא נסיון לשימוש מחדש בשאריות MDF – חומר זול ודי בזוי, שבדרך כלל משמש כתשתית מוסתרת ונתפס כמשהו חד פעמי שאפשר להשליך. רציתי להדגיש את היופי והאיכויות שבחומר החשוף, בעבודה מהירה ולא־עמלנית יחסית. הנסיונות הראשונים מבטיחים, ואני מקווה שיתפתחו לרהיטים בייצור מסחרי.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הפרויקט האחרון הוא דווקא בצורפות, מלאכה נוספת שאני עוסקת בה. אספתי שאריות כביכול חסרות ערך של עשיית תכשיטים – חלקי כסף ונחושת קטנטנים. בתהליך של ניסוי וטעיה, פיתחתי טכניקת התכה באפקט דמוי טראצו. בתערוכה מוצגים אבות־טיפוס לתליונים וסיכות דש, מתוך קולקציה שעתידה לצאת בשבועות הקרובים לייצור ולמכירה.

מתוך פרויקט MDF

מתוך פרויקט טראצו

שולחן מסדרת Wood Couture

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

פעם פעם, כשהייתי בשנה א׳, מלצרתי את דורין פרנקפורט. התרגשתי והתבאסתי שאני לבושה במדים של המסעדה. לא נראה לי שהיא שמה לב.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

החלום הפרוע באמת שלי הוא עיצוב מחדש של המרחב הציבורי המכוער, כולל הכל. שלטי חנויות שזועקים באדום, קיוסקים עם פלורנסט מהבהב, רמזורים ואיי־תנועה מבאסים, החל בדברים שהם אחריות העירייה ועד עוולות פרטיות. לפעמים אני מדמיינת בפירוט את מבצע הגרילה, שבו נצבע ונחליף את כל האלמנטים האלו באישון לילה, וכשאנשים יגיעו לשם בבוקר הם פשוט ירגישו טוב יותר.

מהו פריט הלבוש האחרון שקנית?

טבעת הורסת שמורכבת משני טוקאנים קטנים חבוקים, של המותג המקומי השווה Creatures of Habit.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden