כל מה שחשוב ויפה

שקד בשן רוצה את זה רומנטי

בפרויקט הגמר שלה בבצלאל שקד בשן יצרה ספר מאויר שעוסק במיניות ובושה נשית. למרות הטקסטים הישירים והלא הפשוטים שאיירה, היא עדיין מאמינה באהבה

יובל:

בוקר טוב שקד, מה קורה? ומה שלומך?

שקד:

בוקר טוב ☺ אני בסדר, מה שלומך?

יובל:

גם. רוצה את זה רומנטי… (הייתי חייב)

שקד:

הבדיחה האהובה עלי!

יובל:

שמח שקלעתי. תגידי משהו על השם של הספר (זה ספר? איך את מגדירה אותו?)

שקד:

כן, מגדירה אותו כספר. ספר מאוייר.

לקח לי הרבה זמן להגיע לשם הזה – חיפשתי משהו שקודם כל לא יהיה פרובוקטיבי מידי, שאני לא אתבייש להגיד שזה השם של הספר שלי (או שמישהי אחרת לא תתבייש להגיד שזה הספר שהיא קוראת). וחוץ מזה, רציתי להכניס גם טיפה מהעמדה שלי, קצת ציניות, קצת הומור עצמי, קצת הפוך־על־הפוך.

מין כמיהה למשהו טוב יותר אולי? אני גם אוהבת את הפלרטטנות הקטנה שבו, מין תשובה לשאלה המעושה ״אז מה את מחפשת?״

יובל:

כן, הא? ציניות ופלרטטנות בצד, זה לא היה פשוט לקרוא את הטקסטים בספר, ואני בכלל מה שנקרא משחק בקבוצה השנייה… (ולא שאצלנו חסר). מאיפה הגיע הרעיון להקדיש את פרויקט הגמר שלך למיניות ובושה נשית (ושהכל יהיה מאוייר)

שקד:

מצד אחד זה היה המשך ישיר לעבודות שעשיתי כל התואר, שעסקו בנשיות ובגוף, ומצד שני העיסוק דווקא במיניות היה לי קשה – התביישתי מאוד לצאת עם זה החוצה. בפגישות ההנחיה הראשונות, המנחה שלי, איל זקין, זיהה שיש פה משהו שמצד אחד מאוד מעניין אותי, ומצד שאני מפחדת לדבר עליו: הוא זיהה את הפוטנציאל ונתן לי את האומץ לגעת בנושא ולעשות משהו שאהיה גאה בו.

אני חושבת שהלימודים זה מקום מצויין לחקור, לחפש את עצמך דרך היצירה, ואני שמחה שהצלחתי לעשות את זה בפרויקט הגמר. האיור זה כלי שטבעי לי. אני גם חושבת שבמקרה הספיציפי הזה, הוא איפשר להביא את הדברים בצורה יותר אישית ופחות פרובוקטיבית: בעזרת טכניקה והסגנון ניסיתי ליצור תחושה יותר אישית, יומנאית

שקד בשן

יובל:

אז יש רעיון ויש נושא: איך מתחילים? ספרי על תהליך העבודה

שקד:

יושבים ועושים רשימה של שאלות שרציתי לשאול ולא העזתי, ואז מתייעצים עם חברות שמוסיפות שאלות נוספות. ואז מפרסמים קול קורא שמזמין בחורות להתראיין. ואז מראיינים – כל ראיון הוא קצת מלחיץ, כי את לא יודעת מול מי תשבי ואיך השיחה תתפתח. כל בחורה מביאה איתה עולם שלם. ואז כשמסיימים לראיין, יש הלם של מה עושים עכשיו? איך יוצרים?

זה התחיל מלעבוד על הסיפורים שעניינו אותי, כל פעם על סיפור אחר – ולנסות לראות איך אני יוצרת רצף, איך אני מוצאת חוטים מקשרים. אבל יש גם דברים שהם לא בדיוק סיפור, שלא יכולים להפוך לקומיקס, משהו שהוא יותר שאלה או תובנה – ואז מגיע הפתרון של המילונים ושל הגוגל.

וכל הזמן מנסים למצוא את הרצף הנכון של הדברים ואיך הם מתחברים יחד? והאם הרצף הדפדפוי נכון? הקריאה מעניינת? והאם יש מספיק סיפורים? ומה חסר וצריך עוד לשאול לגביו?

יובל:

והסגנון האיורי? הוא משהו שליווה אותך לאורך הלימודים? פותח לספר? תגידי עליו משהו?

שקד:

איירתי בפעם הראשונה בטושים בקורס פנזינים בשנה ג׳, בפרויקט משותף שעשיתי עם ניב אבודרם – לקחנו פרינטסקרינים מפייסבוק ואיירנו אותם בטושים. התאהבתי בטכניקה ובאופי שהיא מביאה, ושכללתי אותה למקום קצת אחר בפרויקט הגמר, טיפה יותר נאיבי, טיפה פחות ריאליסטי. גם חיפושי הגוגל הם תולדה של הקורס הזה – משהו שמוכר לנו מהדיגיטל והופך פתאום לפרינט מאויר

יובל:

כן. אלה חלקים שאהבתי במיוחד שאיפשרו לי קצת לנשום לרווחה בין הסיפורים (למרות שגם הם לא היו מעודדים במיוחד). ואני רוצה לשאול: מה גילית או הבנת תוך כדי העבודה, בסוף שהיה לך ספר ביד? או אולי השאלה היא מה החוויה שאת מייעדת לקורא?

שקד:

הבנתי שאני לא לבד במערכה, שאני בסדר בסך הכל. זו לא מסקנה חותכת, אני יודעת, ואין לי הצהרות גדולות לצאת בהן. אבל בעייני זה מספיק חשוב לגרום לאנשים להרגיש שהם בסדר ☺

יובל:

מה היו התגובות שקיבלת מהסביבה? בהגשות?

שקד:

המשפחה הייתה בהתחלה קצת בהלם מהעיסוק, אבל בסוף גם אמא וגם אבא עזרו בהגהות ☺

ביום של ההגשה הייתי מאוד מתוחה ומפוחדת, אבל אנשים כל הזמן ישבו בכתה וקראו בספר, צילמו קטעים, ניגשו אליי והביעו התעניינות, סיפרו מה הכי נגע בהם. התגובות של האנשים גרמו לי לצאת לאור ולפתוח בהדסטארט

יובל:

תגידי, בת כמה את בכלל?

שקד:

חחחחח

כמעט 25

יובל:

בדיוק האמצע של גיל המרואיינות שלך. נכון? הן היו בנות 20-30

שקד:

נכון ☺

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יובל:

היה הבדל בין התשובות של בנות ה־20 לבנות ה־30? ושוב, במילים אחרות: את אופטימית בכל מה שקשור לנושא הספר שלך?

שקד:

אני חושבת שזה עניין של תהליכים שכל אחת עוברת עם עצמה, חווה ולומדת מה נכון לה. כל אחת גם מגלה את המיניות שלה בשלב קצת אחר, וזה לא תמיד עניין של גיל – מישהי בת 22 יכולה להיות יותר שלמה עם עצמה ממישהי בת 30.

אבל כן, אני אופטימית. אני עוד צעירה ותמימה ומאמינה באהבה

יובל:

מאחל לך שזה לא יעבור לך. מה עוד? משהו חשוב שעוד לא אמרת, לפני שמסיימים?

שקד:

כן, שהספר בהדסטארט, אז קודם כל להגיד תודה לכל מי שכבר תמך והצטרף אליי כשותף לתהליך הזה, ואחר כך – שאני מזמינה את מי שעדיין לא תמך להצטרף ולקחת חלק ☺

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. תמר אמתי

    נראה נפלא ומבטיח.איך תורמיםלפרויקט?

    1. yuval saar

      פשוט מאוד: נכנסים ללינק בכתבה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden