ושני תולעת ואזב: בר דביר רחמים בבית־הנסן

בתערוכת יחיד בבית־הנסן, האמנית בר דביר רחמים מהרהרת מחדש על מעשה הציור; הוא הופך לחומר גלם, לחומר בתוך חומר, ומרמז על מערכת יחסים של שאלות ותשובות. תוצרי ההרהור יוצגו בתערוכה ״וּשנִי תולעת ואֵזֹב״, תפתח ביום שישי (14.2), באוצרות מורן סולמירסקי נועם.

העבודה נולדה מתוך רצפת האבן ששימשה את בית המחסה לחולי הצרעת בבית הנסן. האמנית מורידה את הציור מטה, אל הרצפה, מקום מלוכלך אליו היא משתוקקת להיכנס, לשאול ולצייר מתוכו. במפגש עם העבודה, הקרקע נעה תחת הצופים מעלה; שכבות של זכרונות מוסתרים מתערבבים עם חומר הציור והחלל ההופכים לאחד, ההיסטוריה כולה מורכבת משאריות, אותן היא בונה ומפרקת לצורות וכתמים הנאספים יחד לדיאלוג עם החלל כשיח מתמשך ומשתנה.

דביר רחמים מציירת את מה שהוטבע וקפא בחלל, אך הציור המאובן שלה משתנה ללא הרף. היא מתערבת ומזינה אותו כפעולה מתמשכת. בדיאלוג בלתי צפוי עם הפעולה היא מצביעה על השתנות הציור כסימן לחיים; הציור אף פעם לא נשלם, ממשיך לבלוע לתוכו את פעולות גוף הציירת המייצרת סימני קילוף וזליגה של החומר ושל הזמן הנאגרים בחלל. מכוח התערבותה הציור הופך לאורגניזם חי הנוצר מהחוויה המצטברת של פעולת הפירוק והשתנות החומר, הנושאת בתוכה תחושת אבדן, נבואה ואת סיפורם של המנודים.

ביום חמישי (5.3) תתקיים שיחה בין המסאי והערך עודד וולקשטיין, והאמנית בר דביר רחמים, על זכרונות הגוף במקום ששימש כבית מחסה לחולי הצרעת. לאחר השיחה יחל מופע טריו מחול וסאונד על גבי העבודה, שימזג בין הגוף והצליל ויבקש לחקור את הקשר בין הגוף בהווה לגוף בעבר במהלך המטשטש בין אז ועכשיו. בהשתתפות: חובב לנדוי (מוסיקאי, קומפוזיטור ואמן סאונד), שחר פוקס בר (רקדנית ויוצרת), תמה קסטל (רקדנית יוצרת ומורה לתנועה).

וּשנִי תולעת ואֵזֹב: תערוכת יחיד לבר דביר רחמים
אוצרת: מורן סולמירסקי נועם
בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
פתיחה: שישי, 14.2 בשעה 12:00 | נעילה: 7.3