כל מה שחשוב ויפה
אפרת דהאן, הסיפור של פצפונת. צילומים: מל

הסיפור המאויר של פצפונת, הבבושקה הקטנה ביותר מבין הבבושקות

״תנועה ותנופה הן בדיוק שתי מילים שמתאימות לפצפונת״, אומרת אפרת דהאן על ספר הילדים הראשון שאיירה, הסיפור של פצפונת מאת נטלי בלהסן

יובל:

הי אפרת, מה קורה? איך את מתמודדת עם הקורונה?ומזל טוב על ספר הילדים החדש שאיירת, הסיפור של פצפונת, שיצא לאור בהוצאת כנפיים וכתר

אפרת:

הי יובל, תודה רבה! ספר ראשון זה ממש משמח. אני שורדת את המצב המשונה הזה, אמנם אני רגילה לעבוד מהבית אז זה לא חדש לי, אבל עדיין, לא קל

יובל:

בהחלט. איך הוא קרה? איך נוצר הקשר עם נטלי בלהסן?

אפרת:

אז עוד כשהייתי סטודנטית בשנקר (סיימתי ב־2016) התחלתי לצייר נופים בסקצ׳בוק כל פעם כשהייתי במקום יפה והיה קצת זמן לשבת. פעם אחת יצא לי לשבת ולקשקש כשהייתי בפארק הירקון והעלתי אחר כך לרשת. לא עבר הרבה זמן ופנתה אלי נטלי ושאלה אם בא לי להשתתף בתערוכה שהיא אצרה וארגנה בפארק הירקון של שירים ואיורים שקשורים לפארק, כי היא ראתה את אותו סקץ׳. בתור סטודנטית היה מגניב שמישהו בכלל פנה אלי, הסכמתי מיד ואיירתי איור לתערוכה. שנים אחר כך היא חיפשה מאיירת לספר וזכרה דווקא אותי

יובל:

נייס! כבר היה לה סיפור כתוב?

אפרת:

כן, הסיפור היה כתוב והיה בתהליכי עריכה אחרונים. זה סיפור שהיה לה במגירה הרבה זמן אם אני לא טועה. הסיפור המקסים שנטלי כתבה הוא על פצפונת, הבבושקה הקטנה ביותר מבין הבבושקות. פצפונת אוהבת לדמיין ולשמוע סיפורים, אבל הסיפורים תמיד מגיעים אליה משובשים כי הם עוברים מבבושקה אחת לשניה. יום אחד נמאס לה והיא עושה מעשה שמוביל אותה החוצה אל העולם ומוצאת כל מני הרפתקאות שהיא רק חלמה עליהן. כשהיא חוזרת הביתה היא הופכת למספרת והבבושקות וכל הצעצועים מקשיבים לה

ספר הסקיצות

אפרת דהאן

יובל:

אז מאיפה מתחילים?

אפרת:

מאיפה מתחילים איור לספר? תלוי לדעתי בספר ובמאייר. זה ספר ראשון אז השלב הראשון היה לצאת מהשוק קצת, שוק חיובי, ולהיכנס לתהליך. בגדול תמיד טוב להתחיל במחקר, השראות. פה לא היה לי הרבה מחקר לעשות, כולנו מכירים מטריושקות, או בבושקות בשמם העממי 🙂 אז נקודת ההתחלה הייתה עיצוב הדמויות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אני אף פעם לא יודעת מראש איך הדמויות צריכות להיראות, תמיד הסקיצות הראשונות לא הכי טובות. אני צריכה לעבור כמה שלבים ולהכיר אותן תוך כדי. מסקיצה לסקיצה התהדק האופי והמיוחדות של כל בבושקה וברגע שעיצוב הדמויות היה פתור, עברתי לתכנון הכפולות ואז צביעה וכל החבילה

יובל:

והטכניקה?

אפרת:

הטכניקה היא במחשב, פוטושופ ו־וואקום פושטי כזה. בתוך פוטושופ יש לי בערך אלפי מברשות אבל רק באיזה 20 אני משתמשת. אני מאוד אוהבת איור ידני ובמידה מסוימת זה יותר קל לפעמים, אבל זה לא פרקטי בשבילי לפרוייקט גדול. צריך undo

יובל:

לגמרי. יש המון תנועה בכפולות העמודים, הרבה תנופה. יכולה לבחור איזה שתיים/שלוש כפולות אהובות עלייך במיוחד ולספר עליהן?

אפרת:

תנועה ותנופה הן בדיוק שתי מילים שמתאימות לפצפונת כדמות, היא קופצנית. אז יש את צמד הכפולות שבהן כל הבבושקות על המדף חזיתית. שתיהן מאותה נקודת מבט אבל בראשונה הילדה – נגה – בדיוק סידרה את הצעצועים והבבושקות מסודרות כמו חיילים, ואז בכפולה הבאה רציתי שהרגע שסוף סוף פצפונת מספרת סיפורים משלה יהיה קסום.

קודם כל הרעיון להשתמש באותה נקודת מבט עם שינוי בתאורה כדי להראות מעבר של זמן הגיע בעצם מאנימציה, זה משהו שתמיד עובד. השתמשתי פה בפלטה אחרת לגמרי משאר הספר פתאום התכלת־צהוב־כתום הזה היה מן יציאה שלא תכננתי מראש וזה עבד ממש טוב.

או הכפולה עם הארנבים בהתחלה, היא פשוט הייתה כיפית לאייר. קודם כל היא מאוד שונה בנוף של הספר, שזה משהו מפחיד טיפה לעשות, אבל בכלל אני חושבת שכשיש בספר כפולה של דמיון או חלום כמו פה זאת הזדמנות כל כך טובה למאייר… פשוט לדמיין. מבחינת הטכניקה היה פה משהו שפתאום עשיתי עם המלא קווי עיפרון ופתאום התלהבתי בעצמי כי זה נראה כל כך ידני ומלא תנועה. זה משהו שלקחתי איתי לספר הבא, ובכלל

יובל:

יש כבר ספר הבא?

אפרת:

כן, אני עובדת עליו עכשיו. זה ספר של רונית רוקאס שערכה את ״הסיפור של פצפונת״ והיא הבעלים של הוצאת כנפיים. הוא נקרא ״מי יבוא איתי?״ ומה שאני יכולה לספר זה שהוא מאוד שונה מפצפונת. הוא על היווצרות של חברות בין דובונת לארנבת בגן חיות. אני נהנית מאוד מהתהליך

יובל:

יפה. אז יש לי שאלה: כשאת מסתכלת על האיורים של פצפונת, איפה את רואה המשך לעבודות שלך עם משוררי ספוקן וורדס, או קליפים לבייבי פירסט TV, ואיפה את רואה בהם משהו חדש או אחר?

אפרת:

וואו חתיכת שאלה. אני חושבת שכל אחד מהפרויקטים האלו הוא אחר. מכיר את התחושה הזאת שאתה מסתכל על פרוייקט ישן מלפני שנים וזה פתאום נראה כאילו בן אדם אחר עשה? יש לי את התחושה הזאת המון, לפעמים עם משהו שעשיתי אפילו לא מזמן.

אז הקשר היחיד בין כל אלה הוא שכולם מתייחסים לטקסט וכולם הם בדרך שלי להתייחס ולפרש טקסט לוויז׳ואל: אין מה לעשות, כולם הגיעו מהראש שלי ולמרות שקהל היעד מאוד שונה יש דימיון בפרשנות לדעתי. חוץ מזה אין קשר. כל אחד היה גם התנסות, בעיצוב דמויות ובטכניקה, הם די שונים.

בשנקר תמיד אמרו לנו כמה זה חשוב למצוא שפה אישית, תמיד אמרו שזה יגיע תוך כדי עבודה; אני עוד מחכה אפשר לומר… כן, יש לי שפה שלי ופרשנות שלי, אבל אני עוד מתנסה הרבה בוויז׳ואל ובטכניקה. אולי מבחוץ רואים את הקרבה בין כל אלה, אני לא יודעת: לי זה מרגיש שלכל פרויקט אני צריכה לגלות הרבה דברים מחדש

מתוך הספר הבא, מי יבוא איתי?

יובל:

מה עוד? על מה חוץ מהספר את עובדת עכשיו? מה התכניות?

אפרת:

חוץ מהספר יש לי עוד פרויקט עם בייבי פירסט: הפעם אני מעצבת להם רקעים לסדרה חדשה. אני ממשיכה את הקו הסגנוני של הקליפים אבל אני חושבת שזה יותר מפותח עכשיו. נחמד לשם שינוי להתמקד באספקט אחד של הפרויקט: אני לא מביימת, לא מפיקה, לא אחראית על הדמויות, רק רקעים. אני לא מוצלחת בלתכנן הרבה קדימה אבל לתקופה הקרובה אני ממש ממש מחכה לסיים את הספר הנוכחי, אני מאוד מרוצה עד כה ובא לי להראות כבר.

אחר כך, אני מתכננת על קצת חופשה האמת. אחרי פצפונת המשכתי ישר ל״מי יבוא איתי?״ ולעיצוב רקעים לבייבי פירסט, כך שאין לי זמן לסתם לקשקש בסקצ׳בוק נופים וחיות, אני מתגעגעת. אין זמן גם לכל הצ׳לנג׳ים שרצים כל הזמן באינסטגרם שפעם הייתי עושה לפעמים. אני רוצה קצת חופש לטייל, בקטנה, ולצייר שוב סתם לכיף שזה סופר חשוב. אחר כך, אולי עוד ספרים או מה שיבוא, קשה לדעת כפרילנסרים…

יובל:

אני אומר חופש! רק העולם צריך להתאפס על עצמו קודם… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

אפרת:

היה ממש כיף לשוחח איתך על איור, קצת אסקיפיזם בימים אלו לא מזיק. אני יודעת באופן אישי שהוצאות הספרים סובלות אז תשקלו לקנות ספר אונליין, פצפונת נמצא באתר של כתר 🙂 וזהו, מאחלת לכולנו שיעבור מהר ושנשרוד.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. רן שרמן

    איורים מקסימים, מוכשרת!!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden