כל מה שחשוב ויפה

״חשבנו שאם נהפוך את המסכות לאופנתיות יותר אנשים יסתובבו איתן, אז פנינו לשנקר״

משרד הביטחון פנה למרכז לחקר הטקסטיל בשנקר, במטרה לנסות לצמצם את ההדבקה מנגיף הקורונה. ״אני חושבת שמעצבים מבינים הכי טוב באנשים״ מסבירה איילת כרמון, מנהלת המרכז

בעוד מגיפת הקורונה משתקת את עולם האמנות, ישנם מעצבים שפועלים לזרז את סיום המשבר: איילת כרמון, מנהלת CIRTex – מרכז בלומנטל לחקר הטקסטיל בשנקר, ואורי טופז, חוקרת ומנהלת פרויקטים במרכז, חברו לקבוצת חוקרים מהאקדמיה במטרה למצוא דרך להיאבק במגפה. בעקבות שיתוף פעולה של סירטקס עם משרד הביטחון, המרכז צורף בחודש שעבר למחקר שעורך המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא״ת) במשרד הביטחון.

״הצטרפנו לקבוצה שמוביל פרופסור עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות ומטרתה לנסות לצמצם את ההדבקה״, מספרת כרמון. ״מראש ניסינו ליצור משהו בסגנון DIY – מדריך ׳עשה זאת בעצמך׳. דנו בזה במשך כמה ימים וחשבנו לנסות להכין מסכה שכל אחד יכול ליצור בבית, אבל שאולי אפשר לשדרג אותה כדי לתת יותר הגנה ללובש״.

השתיים אינן מדעניות, אך טופז מספרת כי השתלבו היטב בעבודה לצד החוקרים מחוגי המדעים באוניברסיטאות. ״אנחנו כל הזמן עובדות על פרויקטים עם אופי מדעי, חייבים להכיר את השפה והמושגים האלה כדי להתמצא במה שקורה. בהרבה מחקרים עם טקסטיל צריך להשתמש בתכונות הפיזיקליות והכימיות שלו, ככה שהעולמות האלו לא זרים למעצבי טקסטיל. במשך שנים גם כתבתי בלוג בשם ׳גזורות׳ שעסק במדריכי תפירה, ככה שמדריך ליצירת מסכה הרגיש כמו המשך טבעי״.

אורי טופז. צילום: גיא גולדשטיין

כרמון מוסיפה שלזכות חברות הצוות מעולם העיצוב עומד יתרון נוסף: ״אני חושבת שאנחנו גם מבינות הכי טוב באנשים. למדענים יש נטייה לחשוב מזווית מדעית, אבל אצל מעצבים חושבים על המשתמש, איך אנשים ינהגו או ירצו את החפץ. זו זווית יותר רחבה. אנחנו עובדות באווירה כזאת כבר חמש שנים, אז גם אין לנו בושה להגיד את מה שאנחנו חושבות. אנחנו נתפסות כשוות ערך: זה לא שביקשנו להיות חלק מהקבוצה, הזמינו אותנו להיות חלק מהחוקרים. כמובן שזו זכות גדולה להיות חלק מהקבוצה הזאת, ממש שליחות״.

הקבוצה ממשיכה לעבוד בימים אלה, וטופז מתארת שחילופי הרעיונות בין חברי הצוות ממשיכים בכל שעות היום. ״הקבוצה מגוונת וכל אחד יודע מה התפקיד שלו, מה לתרום למחקר ואיך לשתף פעולה עם שאר החברים בצוות. היה ברור שכל אחד מאיתנו לוקח מהשיחה את מה שהוא יודע ועושה את המחקר שלו. אני רצתי לצפות בסרטונים מהעולם ולתפור כל מיני דוגמאות אצלי בסטודיו. מישהו אחר הלך לקרוא מאמרים שקשורים במעבר אוויר. אחר כך בשיחות המשותפות יצרנו תכנית פעולה״.

אריג ולא סריג

לא בכדי בחרה הקבוצה ליצור הוראות ליצירת מסכה ביתית: פרופסור שוסיוב טוען שמדובר בכלי חשוב לצמצום ההדבקה בישראל. ״הווירוס הזה מאוד מדבק. המון אנשים נדבקו בו אבל ממשיכים להסתובב, כי הם לא מראים סימפטומים ולכן לא יודעים שנדבקו. חשוב לשמור על מרחק והיגיינה כדי לא להדבק, אבל גם כשאנחנו נושמים אנחנו לא רוצים לנשום את הנגיף משיעול של מישהו.

״יש מסכות עם יכולת סינון גבוה, כמו מסכות N95 שיכולות לסנן 95 אחוזים מחלקיקים קטנטנים. ההבדל בסינון בין מסכה ביתית טובה למסכת N95 הוא לא דרמטי – כ־20 אחוזים, ככה שגם היא יכולה לספק הגנה טובה. שוב, כל עוד מדובר במסכה ביתית טובה מספיק״. 

עודד שוסיוב: אחת המסקנות שהגענו אליהן הייתה שצעירים כנראה פחות נזהרים ולכן פחות שמים מסכות, זה הרי לא קול לעטות מסכה. חשבנו שאם נהפוך את המסכות למשהו אופנתי או קול אולי אנשים יסתובבו איתן, אז פנינו לשנקר

כאן נכנסו המעצבות משנקר לתמונה. ד״ר אהוד גלון ממשרד הביטחון פנה לשוסיוב לפני מספר שבועות וסיפר לו ששיעור ההדבקה אצל צעירים בישראל הרבה יותר גבוה מאשר אצל צעירים במדינות אחרות. ״אחת המסקנות שהגענו אליהן הייתה שצעירים כנראה פחות נזהרים ולכן פחות שמים מסכות, זה הרי לא קול לעטות מסכה״, מספר שוסיוב. ״חשבנו שאם נהפוך את המסכות למשהו אופנתי יותר או קול אולי אנשים יסתובבו איתן, אז פנינו לשנקר״.

הצוות, שהורכב בין השאר גם מאנשי מערכת הביטחון ומומחים מהאוניברסיטה העברית, המרכז הבינתחומי ומכון ויצמן, התכנס בלילות לשיחות ועידה אינטרנטיות כדי לתכנן את המסכה הביתית. כרמון מתארת שקיבלו הנחיות כיצד להתאים אותה לנגיף הקורונה: ״צריך להבין את עקרונות היסוד במנגנונים שיגנו על אנשים מקורונה, צריך לחשוב על הגודל של הנגיף, איך הוא עובר מאדם לאדם ואיך פועלת מסכה.

״אנחנו יודעים שנגיף הקורונה הוא בגודל של בערך בין 100 ל־200 ננומטרים (מיליארדית המטר). אבל הוא לא עובר בכוחות עצמו: הוא נמצא בתוך טיפות רוק. כשאנחנו מדברים מול מישהו אנחנו מעיפים את הטיפות האלו, במיוחד כשמתעטשים או משתעלים תוך כדי. הקורונה היא לא חיידק, היא לא מתרבה מחוץ לגוף. אז הדרך לעצור אותה היא עם מסכות הפועלות על עיקרון של סינון, לעצור כמה שיותר מהטיפות בדרך לגוף״.

״הבנו שיש חוסר במסכות ושצריך לעודד אנשים ליצור אותן בבית״, מוסיפה טופז. ״הבאנו סימוכין ממדינות כמו צ׳כיה או מהמזרח, שם הצליחו לשלוט בקצב ההדבקה עם מסכות. התעסקנו גם בשימוש מחדש: המסכות עשויות בד ולכן אפשר להשתמש בהן הרבה פעמים, להכניס אותן לתנור על 70 מעלות למשך חצי שעה יהרוג כל וירוס על המשטח החיצוני שלהן. צריך היה לנסח הנחיות ברורות למשתמש איך להגן על עצמו בצורה הטובה ביותר, מה שלא תמיד פשוט כי יש הנחיות מהרבה כיוונים״.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

״אני עוטה מסכה כדי להגן על הסביבה שלי שלא תידבק ממני, לא רק כדי להגן על עצמי״. מסבירה כרמון. ״באסיה התפיסה היא שעוטים מסיכה מתוך כבוד לסביבה שלנו, כי אנחנו לא רוצים שהרוק שלנו יתפזר באוויר. דרך משרד הבריאות עשינו שיחות רקע במגזר החרדי ובמגזר הערבי, ושמענו אנשים שהתביישו ללכת עם מסיכה כי כך היו חושבים שהם חולים. התפיסה הזאת צריכה להיכנס לדפי ההיסטוריה ונראה לי שמהר מאוד היא תחלוף מהעולם״.

איילת כרמון: אני עוטה מסכה כדי להגן על הסביבה שלי שלא תידבק ממני, לא רק כדי להגן על עצמי. שמענו על אנשים שהתביישו ללכת עם מסיכה כי כך היו חושבים שהם חולים. התפיסה הזאת צריכה להיכנס לדפי ההיסטוריה ונראה לי שמהר מאוד היא תחלוף מהעולם

גם הבד שממנו עשויות המסכות היה שיקול חשוב. ״אנשים מתחילים לתלוש שערות מהראש כשהם שומעים שאנשי טקסטיל מתעקשים להגיד ׳אריג ולא סריג׳. יש כאן גיקיות שקשה להסביר למי שלא מהתחום – ההרכב של הבד, אם הוא 100 אחוז כותנה, אם יש בו אלסטומר… אז החלטנו להשתמש בסדינים, ציפיות וחולצות מכופתרות, שבדרך כלל עשויים מאריג. המלצנו להשתמש באריג צפוף, אפילו שאנחנו מבינים שהמונחים האלה לא נגישים לקהל הרחב״.

טופז ממהרת להוסיף: ״אבל גם אם מישהו ישתמש בבד כותנה שהוא לא כזה צפוף, הוא עדיין עושה שירות טוב לסביבה בזה שהוא מכין מסכה והולך איתה. זה לא שאם אתה לא עושה את זה בדיוק מהבד המומלץ המסכה בכלל לא אפקטיבית: אם זה היה ככה בכלל לא היינו ממשיכים עם זה הלאה״. 

האקססוריז העכשווי

תוך עשרה ימים הגה הצוות פתרון ראשון: מסיכה רב פעמית לתפירה. ״ברגע שאתה מבין שזו בסך הכל מעטפת פיזיקלית נגד הטיפות, המשימה מובנת״, מסבירה כרמון. ״צריך למצוא איזו מערכת טקסטילית גם יכולה לחסום את הטיפות וגם להישאר הרבה זמן על הפנים בלי שנחנק. הפתרון שלנו היה מסיכת בד עם כיס פנימי, כזה שאפשר להכניס בו טישו או מגבת נייר שיתנו עוד שכבה של הגנה״.

כרמון מדגישה שלכיס הפנימי הקטן השפעה רבה על המסכה. ״בשבוע האחרון התפרסם מאמר בכתב עת רפואי חשוב בשם The Lancet Microbe, שבדק כמה זמן הנגיף נשאר חי על כל מיני משטחים. אחד הדברים שנמצאו שם זה שעל מסכות מנתחים הוא שורד עד שבעה ימים, אבל על חתיכת טישו הוא שרד חצי שעה, ואחרי שלוש שעות כבר לא נמצאו סימנים לקורונה. הכיס הפנימי הזה יכול להיות מאוד יעיל בהגנה אם נכניס אליו פילטר מטישו או מגבת נייר״. 

סרטון של טופז תופרת את המסכה כבר צולם ונערך ואף הוצג בפני הרמטכ״ל אביב כוכבי, אבל אז הצוות הבין את הבעיה: מעטים האנשים שיתפרו בבית מסכה ב־14 שלבים. היא נדרשה לחשוב על פתרון חלופי. ״כל מי שאין לו ניסיון בתפירה לא יכול לגשת לזה בכלל, הייתי צריכה להוציא את עניין התפירה מהמשוואה. שבוע אחר כך הגיע הסרטון השני, שם המרנו את התפירה בקשירת בד שנתנה למסכה מבנה תלת־ממדי״.

ההוראות להכנת מסכה ללא תפירה הוצגו בסרטון שערך תום שנאן ועלה בשבוע שעבר לרשת. היא פשוטה להכנה ועשויה מבדים ביתיים, וכך כמובן מזהמת פחות מהמסכות החד־פעמיות שגודשות את פחי ישראל. בתוכנית הבוקר ״פאולה וליאון״ שיתפו אותו בעמוד הפייסבוק שלהם, ומאז מקבלת טופז תגובות רבות בקשר למסכה הביתית.

״אני חושבת שהוא מתקבל בזרועות פתוחות כי הוא פונה לקהל הרחב שלא יודע ואולי מפחד לתפור. כל מי ששלחתי לו את הסרטון אמר ׳וואלה, את זה גם אני אצליח לעשות!׳ ואני חושבת שזה החוזק שלו. זה קשור גם למצב הכלכלי. אנשים חושבים יותר לפני שהם קונים מוצר חדש, במיוחד אם הם יכולים להכין כזה בבית״.

לפני חודשיים ראיתי בתל אביב חנות שמכרה מסכות מעוצבות בעשרות שקלים. אז זה היה נראה מצחיק, אבל אולי עכשיו באמת תתחיל אופנה של מסכות רב־פעמיות?

״זה לגמרי כאן וכבר רואים את זה. רק בשבוע האחרון קיבלתי אולי חמישה או שישה מיילים מחברות אופנה שהכניסו מסכות לקולקציות שלהן. זה האקססוריז העכשווי, אנחנו צריכים מסכות וזה חלק מהלוק שלנו כשאנחנו יוצאים מהבית. אח שלי עובד כבר כמה שנים עם סין ושם כשעובדים במשרד יושבים עם מסכה כל היום, גם בישיבות או פגישות. זה חלק מהאאוטפיט שלך כרגע. אז אתה חייב לבחור באיזה בד להשתמש״.

אורי טופז: רק בשבוע האחרון קיבלתי אולי חמישה או שישה מיילים מחברות אופנה שהכניסו מסכות לקולקציות שלהן. זה האקססוריז העכשווי, אנחנו צריכים מסכות וזה חלק מהלוק שלנו כשאנחנו יוצאים מהבית

השלב הבא של צוות החוקרים הוא לשדרג את המסכה הקיימת, ולהספיג את הכיס הפנימי שלה בחומרים שידחו את הנגיף מהמסכה. ״בבדיקות על וירוסים אחרים מצאו בספרות המקצועית חומרים שידועים כאנטי ויראלים, כלומר קוטלי נגיפים״, מסביר שוסיוב. ״אנחנו מנסים לראות אם חומרים שיש לכולנו בבית יכולים לשפר את הקטילה של נגיף COVID19.

״בישראל יש שתי מעבדות עם היכולות לבדוק את החיות והתמותה של הווירוס עצמו: אחת במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה והשנייה במרכז הרפואי שיבא, שעובדת עם משרד הביטחון. מגדלים את הווירוס בתאים מיוחדים על נייר שספוג בחומרים האלה ובודקים איך הנגיף מגיב להם. חקרו בעבר וירוסי קורונה אבל לא את COVID19 אבל לא כולם מתנהגים בצורה זהה״.

איילת כרמון. צילום: ולרי קרמר

הבדיקות עוד לא הסתיימו, כך שאי אפשר לקבוע אילו חומרים נוגדי קורונה. אך בין החומרים שניסה הצוות לבדוק היו גם שעווה מנרות וצבעי פסטל, המסוגלים לדחות מים. גם חומרים חומציים כמו מיץ ומלח לימון נשלחו לבדיקה, ואפילו מרכך שיער: המטען החשמלי שלו אולי יכול לשבש את יעילות נגיף הקורונה. כאמור, הבדיקות לא הסתיימו ולכן כלל אי אפשר לדעת אם החומרים יעילים.

מי אם לא מעצבים

במבט ראשון נדמה כי שיתוף פעולה בין אנשי עיצוב למערכת הביטחון אינו מובן מאליו. היא לרוב נתפסת כמערכת תועלתנית, שאינה מתחשבת במשתמש. אך כרמון מתארת שיתוף פעולה הדוק שנמשך לאורך שנים. ״בדיוק יצא לי לדבר עם המעצבת הדר שפירא שהשתתפה בעיצוב של מסכות אב״כ במלחמת המפרץ. במוזיאון קופר יואיט לעיצוב בארצות הברית הציגו את ערכות ׳ברדס׳ שפותחו לילדים בתקופה הזאת. אז מעצבים פעילים במערכת הביטחון כבר לא מעט שנים״.

איילת כרמון: הכל עיצוב. איך עם מגבלת מרחק של שני מטרים אנשים הולכים ליצור שיתופיות ציבורית? מי אם לא מעצבים יכולים לחשוב איך לדמיין מחדש את הדברים האלה?

״בתקופה האחרונה אנחנו שומעים הרבה על ׳יחידה 81׳, היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין בצה״ל. אפילו בניו יורק טיימס כתבו עליה לא מזמן, יש בה הרבה מעצבים – במיוחד כשזה מגיע למגע עם הגוף או סביבות מחייה וחפצים שמשתמשים בהם. יכול להיות שהתדמית הזאת של הצבא נובעת משיקולי עמידות ועלות, שגרמו לתוצרים ׳לא סקסיים׳. בסופו של דבר השאלה היא מה זה עיצוב: אם משהו נוח לך ויותר מתאים למשימה שלך אתה לומד לאהוב אותו, למרות שבמראה החיצוני הוא פחות אטרקטיבי ופחות מתכתב עם אופנה״.

משבר הקורונה ישפיע על עולם העיצוב? אולי יהיה פחות ביקוש למוצרי פנאי ויותר למוצרים רפואיים?

״אם בכל צוות יהיה מעצב, המוצר ייצא טוב יותר. אני לא בטוחה שעולם המותרות יעלם, אפילו תחשוב על תוכנה כמו ׳זום׳ שחסר לה עיצוב. אוביקטים על הגוף שלנו, מערכות תקשורת, חשיבה על המרחב העירוני: הכל עיצוב. איך עם מגבלת מרחק של שני מטרים אנשים הולכים ליצור שיתופיות ציבורית? מי אם לא מעצבים יכולים לחשוב איך לדמיין מחדש את הדברים האלה?״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. יצחק שכטר

    הניסיון לחבור לצוותים מצוין. חסר רק הקשר עם התעשייה .
    אנו באגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל עובדים יד אחת עם התעשייה
    הרבה מפעלים בארץ כבר שינו את קוי היצור לטובת יצור מוצרי מיגון נגד הנגיף
    נשמח לשתף פעולה עם כל הגורמים שעוסקים ביצירה .

  2. יצחק שכטר

    אפשר להצטרף האגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל. IFT

  3. קוקי

    לא הבנתי איפה הלינק לקובץ שצריך להדפיס

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden