כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
האחים מוסלין, feral intervention. צילומים: מ״ל

מוסלין ברדרס: מה קורה לבגד בתקופה שהזמן נזיל

תמר לוית ויען לוי (Muslin Brothers) הגיעו לביקור מבריסל, שם הם גרים בשנתיים האחרונות. הקורונה שיבשה את התכניות, וכך הם מצאו את עצמם חושבים על כביסה, גיהוץ ובתי סוהר בתכנית הרזידנסי של המרכז לאמנות עכשווית בערד

יובל:

הי תמר, בוקר טוב. אני מפחד לשאול כמה מעלות יש עכשיו בערד…

תמר:

האמת שזה לא המעלות כמו השמש והיובש, אבל לשאלתך 38. יש חלון עם נוף פנורמי למדבר, שקיעה וזריחה. אבל לצערנו, כמו שבדואי כאן צחק על הערדניקים, שאלו מעדיפים לבנות בית ולהגיף חלונות למדבר וטאטא את האבק החוצה כל יום, גם אנחנו הגפנו אותו 🙂

יובל:

כן… בלונדון עכשיו 13 מעלות, ואני מניח שגם בבריסל משהו כזה. מתי אתם אמורים לחזור?

תמר:

מחכים בציפיה לפתיחת השמים, כדי שנוכל לחזור לבריסל. מדברים על 10.6

יובל:

אז בואי נעשה רגע תקציר הפרקים הקודמים: מה הביא אתכם לבריסל, מתי, מה אתם עושים שם

תמר:

לפני כמעט שנתיים התקבלנו לתכנית מחקר בבריסל: זה התאים לשינוי שחיפשנו בעבודה של המותג/סטודיו. החלטנו לסגור את המחלקה היצרנית במוסלין ולהתמקד בייצור של תוכן, חוויה ופרויקטים: עשייה שגם ככה עשינו לצד עיצוב ייצור ושיווק של שתי קולקציות בשנה. 

בבריסל אנחנו עושים תכנית מולטי דיסציפלינרית במחקר אמנותי, עם יוצרים מכל תחומים: מדע, עיצוב, אמנות, כוריאוגרפיה. אנחנו מתמקדים בבגדים היומיומיים כמדים, ובוחנים כיצד הם מסדרים אנשים במסגרות של מקום וחברה. לפני שבאנו לישראל (לשבועיים) הינו עסוקים בפיתוח פרויקט שחוקר ומראין מה אנשים לובשים בבתי סוהר.

כעת זה בהשהייה, והאמת שהפרויקט בבית סוהר נוגע בהרבה תחומים שרלוונטיים גם לעכשיו: ההשהיה של זמן, ההשהיה של החוייה החברתית, ומה אנחנו לובשים כדי לקדם או לאחר את החוויות האלו

האחים מוסלין בביתה של נטע דרור

יובל:

והגעתם לישראל כחופשה מתוכננת או שלקורונה היה חלק בזה?

תמר:

הגענו בתחילת מרץ להעביר סדנה במחלקה לעיצוב פנים וסביבה בשנקר והרצאה דרך ארכיון רוז המופלא. הטיסה שלנו חזרה נפלה בדיוק ביום שבו בריסל נכנסה לסגר. זה היה מטורף מידי לטוס. מאז אנחנו שוהים זמנים בארצנו

יובל:

קטעים. ואיך התגלגלתם לערד?

תמר:

אנחנו כאן בתכנית שהות של המרכז לאמנות עכשווית של ערד. בכל פעם שאנחנו מגיעים לביקור בארץ אנחנו רוצים להגיש הצעה לתכנית הזאת. כמה ימים לפני הסגר טיילנו באזור, פרסמנו תמונה בסטורי, ובעצתה של גלית גאון, פנינו לאורן עמית (מנהל התכנית) והגשנו הצעה לעבוד פה במשך שלושה שבועות

יובל:

מה כללה ההצעה?

תמר:

זה המשך למחקר בבריסל, שקשור בבגדים וחוויה של זמן. באופנה הכל פועם לפי עונות, יום ולילה, אין אנד אאוט ברלוונטיות. חשבנו לבחון מה קורה לבגד בתקופה שהזמן נזיל, מה אנשים מחליטים לעטות על עצמם בבית כשלא צריך להיבחן על ידי החברה, כמו גם איך מסתכלים במראה לפני שיוצאים החוצה (אם בכלל).

במקביל טיילנו המון המון בעיר ובמדבר ובחיבורים הקהים שבין השניים

חשבנו לבחון מה קורה לבגד בתקופה שהזמן נזיל, מה אנשים מחליטים לעטות על עצמם בבית כשלא צריך להיבחן על ידי החברה, כמו גם איך מסתכלים במראה לפני שיוצאים החוצה (אם בכלל)

יובל:

באופן אישי אני חושב שמעולם לא עשיתי כל כך קצת כביסה… מה מסקנות הביניים מתשובות שקיבלתם?

תמר:

בגדול מתחילים לנתח. אחת השאלות הפתוחות ששאלנו מנסה להיכנס גם לדרך שבה מעצבי אופנה אולי חושבים, והיא היתה מה הטקסטורה של מחר? הרוב המוחלט של התשובות דיברו על חומר גמיש רך וראשוני. כמו בצק

יובל:

למה הכוונה? ומה ההבדל בינה לבין מה מה שקורה בהווה או בעבר?

תמר:

אתה יכול להבהיר את השאלה?

יובל:

בטח. שאלתם על הטקסטורה של מחר, אז אני תוהה מהי הטקסטורה של היום או של אתמול (הווה או עבר), מה ההבדל ולמה הוא נוצר?

תמר:

זו שאלה טובה: דיברנו הרבה על פחדים וציפייה, ואיך אלו בהסתכלות על העתיד משנים את החוויה שלו. אחד הסיפורים שעלו היה קשור בגיהוץ, בתסכול על בגד שנלבש במהלך היום, והציפיה לגהץ אותו לקראת מחר. זאת חוויה שהגוף שלנו יכול לעבור בעזרת בגד. זה קשור לשליטה אך גם לאופטימיות גדולה

יובל:

אתם אופטימיים? עכשיו? בדרך כלל?

תמר:

אנחנו ממש סקרנים האמת! אין לנו מלאי עומד כרגע, ואנחנו מצטרפים לדילמה שיש למעצבי אופנה שעובדים גלובלי לפי הזמנה, לגבי איך מראים קולקציות, איך חוזרים להתקהליות של הקהילה. כשנחזור לבריסל נוביל ונעבוד יחד עם צוות מעצבים מקומיים לחשוב מחדש על הדרך להציג אופנה ולייצר את הרגע החי הזה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אז כן, אופטימיים 🙂 יצרנות מבוקרת, אולי חזרה לבסיס לוקאלי, קשר ישיר ללקוחות, להגדיר מחדש מהו מגע

יובל:

נייס! ומהבחינה הזו, אם לחזור למה שכתבת מקודם, זה משתלב עם ההחלטה שלכם לסגור את המחלקה היצרנית ולהתמקד בייצור של תוכן, חוויה ופרויקטים: מאיפה זה הגיע? מה הוביל אתכם לזה?

תמר:

אם כבר סקרנות, אנחנו חתולים שאוהבים שמנת. אם לפני זה עבדנו בצורה שהמכירה של המוצרים הובילה את העיצוב ואת הפרויקטים שבהם עסקנו, כעת אנחנו הופכים את השרוול: הפרויקטים מובילים את העיצוב, שמוביל את מוצר. אנחנו מתכננים לחזור לייצר את המוצרים האלו בקרוב! (אם זה חולצה או תמונה או מזכרת מעבודת חלל). וזה חלק מהעבודה, להסתכל על המערכות שבאנו מהן ואיך אנחנו עובדים בתוכן

יובל:

את אומרת ״מערכות״ ו״עובדים בתוכן״ וישר קופץ לי בראש הדימוי של יען והכביסה במדבר 🙈

תמר:

כן, האמת שהכביסה מהפנטת אותנו! אתה כתבת על לעשות מעט כביסה, אבל אנחנו רואים בה גם עניין נוסף. שניים למען האמת: ניקיון והצגה של בגדים לציבור כשאינם על הגוף. בזמן השהות שלנו בתכנית פיתחנו את feral intervention. זה התחיל מפרויקט שאנחנו עושים מאז 2011 כשפתחנו את הסטודיו: גרפיטי אנושי שבעזרת כפייה זמנית של הגוף על העיר אנחנו כמו לובשים אותה, ושואלים שאלות (ולפעמים בדיחות) על קו־הביטציה של הבגד הגוף והעיר.

בזמן הסגר, בעת שהזכות לשהות ולגעת ברחובות נלקחה מאיתנו, התחלנו לתייר ולתעד את הדירות הזמניות שבהן גרנו. ללבוש אותן על גופינו, להטמע בהן או להחליף אותן. כשהגענו לערד, העיר גובלת במדבר ברב המקרים ללא גדר. הצטרפנו להרבה אנשים ששוהים באיזורי התווך האלו (תוך כדי מרחק חברתי כמובן!) – חסידי גור, בדואים, ג׳וגרים, דוגס־ווקרס או צעירים שבאים לטבול בגבים: כולם יורדים למדבר בלבוש אחר, מציבים בו את הגוף באופן שונה, נותנים למדבר ולמרחב לגעת בהם בכמות שונה. כל אלו עובדו לסדרת תמונות שבה אנחנו משרטטים מהי אינטרקציה פראית ומהי המבויתת

חסידי גור, בדואים, ג׳וגרים, דוגס־ווקרס או צעירים שבאים לטבול בגבים: כולם יורדים למדבר בלבוש אחר, מציבים בו את הגוף באופן שונה, נותנים למדבר ולמרחב לגעת בהם בכמות שונה. כל אלו עובדו לסדרת תמונות שבה אנחנו משרטטים מהי אינטרקציה פראית ומהי המבויתת

יובל:

תגידי, איך אתם חושבים השהות שלכם ברזידנסי הזה שינתה או חידדה את המחשבה שלכם לגבי הסוגיות שמעסיקות אתכם? אני יודע שזה רק שלושה שבועות אבל בכל זאת…

תמר:

שאלה קשה מאוד

יובל:

אני יודע. אולי זה מוקדם מדי לענות על זה?

תמר:

כמו שציינו, אנחנו עובדים על פרויקט שממפה בגדים בתוך וליד בתי סוהר. ויש דמיון רב בין הסגר למאסר. רק שבמקרה הזה, כולנו עוברים אותו, כולנו היינו לרגע אנשים שקופים, כולנו בזמן מושהה. חשבנו שאופנה מצווה לשנות בגדים (עונות, להתחדש ולקנות); השיחות גרמו לנו להבין שהשינוי אינו חובה, אלא זכות, לזוז עם הזמן בין כמה גרסאות של עצמנו

יובל:

מעניין! אני כבר סקרן לראות ולשמוע לאן זה יתגלגל. אם לחזור לאופטימיות, מה עוד מחכה לכם בתכנית בבריסל? כמה זמן נשאר? יש איזה תוצר סופי שאתם מחוייבים לו?

תמר:

הינו אמורים לסיים ולהגיש בתחילת מאי, אבל זה נדחה לתחילת ספטמבר. התכנית נוגעת בפרפורמנס וסצנוגרפיה, אז סביר להניח שנציג את השאלות ולאו דווקא את התשובות שפורמט שמבקש מהמבקרים ללבוש ולגעת בו. בתקווה שיהיה אפשר כבר לגעת עד אז

יובל:

לגמרי

MOB & The spatial wear collection, KANAL centre poumpidou Brussels

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden