כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל

RCA 2020 // זוהר דביר

בפרויקט הגמר שלה ב־RCA, זוהר דביר יצרה סרט אנימציה קצר לאחר מחקר על קארל יונג והתאוריה שלו על הארכיטיפים של הלא־מודע הקולקטיבי

למדה במחלקה ל־Information Experience Design ו־Moving Image Design. בת 28, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל (2017).
zohardvir.com


פרויקט הגמר שלי בבצלאל היה משחק מחשב שמשלב מוזיקה ומטאפיזיקה, ורציתי להמשיך לחקור את הכיוון הזה. עבדתי בארץ עם מוזיקאים אבל הרגשתי שאני קצת תקועה מבחינת היכולת שלי להתפתח מקצועית. שמעתי על מחלקה חדשה יחסית ב־RCA, שמשלבת פילוסופיה, מחקר וטכנולוגיה עם התמקדות בעיצוב אקספרימנטלי, סאונד ואנימציה. 

התיאור היה כל כך ספציפי למה שאני מחפשת והרגשתי שסוף סוף מצאתי בית למה שאני רוצה לעשות. זאת מחלקה שמגיעים אליה סטודנטים מרקעים שונים לחלוטין – עיצוב, אמנות, מוזיקה ומדעים, ויש הרבה דגש על שיתופי פעולה וזה קרץ לי. בזמן התואר התחלתי להתמקד יותר בסיפור נרטיביים ופחות במוזיקה – התהליך הזה של חיפוש והתנסות והתפתחות מקצועית הוא חלק מהיופי של האקדמיה.

ואז הגיעה הקורונה

בחודש מרץ הייתי צריכה להחליט אם אני נשארת בלונדון או חוזרת לארץ. באותו זמן אף אחד לא חשב שהסגר יימשך כל כך הרבה זמן. המרצים רמזו שתערוכת הסיום עלולה להיות אינטרנטית והיה נראה לי מופרך שהמצב יגרר עד יוני (מצחיק). החלטתי את ההחלטה הגורלית להישאר בלונדון.

למזלי המדיום שלי הוא אנימציה ויכולתי להמשיך לעבוד על פרויקט הגמר שלי מהבית. לא הושפעתי מהסיטואציה, כמו סטודנטים אחרים שהיו צריכים לעשות תפנית דרמטית לפרויקט אחרי סמסטר וחצי של עבודה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בדרך כלל ההגשות מתנהלות מול פאנל מרצים. השנה הכנו מצגות ששלחנו מראש לפאנל והכל התנהל בזום; אני מניחה שזה פורמט שעובד לטובת סטודנטים עם פחד במה. בנוסף לשאלות הרגילות של המרצים נוספה השאלה ״איך הפרויקט היה נראה במצב אידאלי ובתערוכה פיזית״. 

פרויקט הגמר

פרויקט הגמר שלי, נסיגת מרקורי, הוא סרט אנימציה קצר שנוצר כתוצאה ממחקר שערכתי על קארל יונג והתאוריה שלו על הארכיטיפים של הלא־מודע הקולקטיבי. הארכיטיפים הם דימויים אוניברסליים שחוצים דורות ותרבויות ומופיעים בחלומות ומיתוסים. הם מין כוח קולקטיבי שמלמד אותנו על עצמנו. התעניינתי לעבוד עם דימויים שכל אחד אמור להתחבר אליהם, והפכתי אותם לדמויות בסרט שלי.

כך, הסרט עוסק בבחורה שיוצאת למסע בלא־מודע בחיפוש אחרי כדור ה־8 הקסום שלה (צעצוע מגלה עתידות). הרעיון לסרט הגיע אחרי מחשבה על היחס של הדור שלי לאסטרולוגיה.

נסיגת מרקורי

אני מרגישה שכל הדיבור על אסטרולוגיה נובע מחוסר היכולת שלנו להתמודד עם הכאוטיות של הקיום שלנו. פיתחנו אדישות לסביבה שלנו ואנחנו מחפשים סדר במקורות חיצוניים כמו אסטרולוגיה, טארוט וכו׳. כדור ה־8 מייצג את התלות שלנו בטכנולוגיה שהחליפה את המצפון הפנימי שלנו, והסרט הוא מסע אחר חיפוש תשובות וסאטירה על דור במשבר קיומי.

פלוס אחד

בשנה הראשונה של התואר הייתי בקורס שהתמקד בסיפור נרטיבים באופן חדשני. בניתי מיצב בשם ״פרה־ג׳נסיס״ (לפני בראשית), שדמה לעמדת איפור שעמדה עליה מראה. מרחוק המראה נראתה רגילה לחלוטין וכשהצופה התיישב מולה, הופיע במראה סיפור סוריאליסטי על אישה שמורטת לעצמה גבות ובסוף תולשת לעצמה את הפנים ומהראש שלה יוצאת בריאת העולם.

פרה־ג׳נסיס

אחרי שהקורס הסתיים קיבלתי מימון להציג את הפרויקט בברביקן בלונדון. זאת הייתה חוויה מדהימה! בכלל הפרויקט פתח לי את הראש (תרתי משמע) לגבי איך אפשר לספר סיפור בצורה חוויתית, ללא ספק תחום שאני רוצה להמשיך לחקור אחרי הלימודים.

עתידות

קצת קשה לתכנן את העתיד כרגע, אבל בגדול התוכנית היא להישאר בלונדון ולעבוד כבמאית אנימציה ואמנית. אני אשאל את כדור ה־8 שלי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    אוהבת את צבעי הפסטל באיורים .וכן את האפקטים המוסיקאלים שנותנים שלווה רגיעה,
    עולם מוגן מעט ,קסום מעט ויחד עם זאת ללא עתיד וודאי.מוסיקה יש לה כוח מרגיע.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden