כל מה שחשוב ויפה
אסף לרמן, מרכז תאו. צילומים: נמרוד לוי, עמית גרון

מרכז תאו: ״מאחורי הפשטות עומדים מאמצים גדולים״

״תכנון מבנה, שמלכתחילה מתבצע במחשבה על יצירת אייקון, אינו מהלך תרבותי״, אומר האדריכל אסף לרמן על מרכז תאו שתכנן בהרצליה, ושמאז הקמתו זוכה בפרסים נחשבים בארץ ובעולם

זכייתו של משרד אסף לרמן אדריכלים בפרס פרויקט השנה בקטגוריית מבנים, שהוענק לו מטעם המגזין אדריכלות ישראלית בשיתוף עם האיחוד האירופי על תכנון מרכז תאו, הייתה, מסתבר, סנונית ראשונה להדים שעורר המבנה, ולא רק במחוזותינו. בסוף השבוע האחרון התבשר האדריכל אסף לרמן כי אחרי שהפרויקט העפיל לחמישיית הגמר בתחרות היוקרתית Architizer A+Awards, לצד ארבעה פיינליסטים נוספים מספרד, צרפת, קנדה וסין – וגבר כך על יותר מ־20,000 הצעות שהוגשו מכל רחבי העולם – הוא זכה בפרס בקטגוריית מרכזי/אולמות תרבות ותיאטראות.

הפרויקט הוכרז כזוכה אחרי ש־400,000 גולשים בחרו בו בקמפיין רשת, שכלל כניסות ממעל 100 מדינות ברחבי העולם ונחשב להישג יוצא דופן. ״עבודתך מייצגת אדריכלות משובחת שחובקת עולם״, ציין מייסד
Architizer בהודעה על הזכייה ששלח ללרמן.

תאו, ששמו נגזר משמו של חוזה המדינה תאודור הרצל – והוא ראשי תיבות של (מרכז) תרבות, אמנות ותוכן – הוקם על ידי עיריית הרצלייה בשיתוף עם מפעל הפיס. המרכז נועד להוות בית ליוצרים ולשוחרי תרבות וצרכניה, כמו גם מרכז פנאי לאוכלוסיה ותיקה ולקיום קהילתיות מקומית. 

אם הציפייה ממבנה שמגיע לשלב הגמר בתחרות בינלאומית כה גדולה ונחשבת היא לסוג של אייקון, שיציג משהו ״אחר״, או איזו אמירה פורצת גבולות שכמוה לא נראתה, אז זהו ממש לא הסיפור של תאו. ״תכנון מבנה, שמלכתחילה מתבצע במחשבה על יצירת אייקון, אינו מהלך תרבותי״, אומר לרמן.

״ללא התחשבות במרקם הסביבתי או שייכות אליו, נוכחות מבנה מסוג זה מתקבלת בדרך כלל כמו נזם זהב באף חזיר״, הוא מוסיף, ודבריו מקבלים משנה תוקף נוכח המבנה החף מכל יומרה או גחמה תכנונית: מבנה נקי קווים המרחף קלות מעל הקרקע, אפילו נמוך קמעה מהבתים הפרטיים שסביבו, ובניגוד לחומות שמאחוריהם הם ״מסתגרים״ משדר פתיחות ומאפשר לשלוח מבט רחב אל האופק.

״הפתיחות היא הנרטיב, מה שהנחה את הקונספט הרעיוני שעמד בבסיס תכנון המרכז כמבנה שתכליתו לשרת את הציבור וככזה צריך להיות פתוח ומזמין״, גורס לרמן, שבמילותיו מנסח את הרעיון כ״אירוע של פתיחה על רצף הרחוב בעל הדופן הסגורה״. כוחו של המבנה טמון לדבריו ״בדיוק התכנוני שלו ובעידון המתחשב שלו כלפי הרקמה הבנויה בסביבתו.

״הוא אמנם חותר תחת הטיפולוגיה המבנית של הבנייה במקום, אך עושה זאת בעדינות ובנימוס, כשהנוכחות שלו אינה מאיימת על סביבתה ובה בעת מדגישה את מהותו השונה. ככלל, הקונטקסט הסביבתי הוא, לשיטתי, ערך רב חשיבות ומשמעותי ביותר בכל תכנון שהוא. הפרויקטים המתוכננים במשרד תמיד צומחים מתוך ניתוח ההקשרים הסביבתיים, ועיסוק במתודולוגיות שמתמקדות בכך הוא חלק מסדר היום שלי״.

אבן שואבת לחיי תרבות של הקהילה

המרכז מכיל קונסרבטוריון, סטודיואים למחול וליוגה, חדרי יצירה לפעילויות, חוגים וסדנאות, אולם הופעות, מועדון גמלאים ובית קפה. הפרוגרמה שהוצגה בתחילת התהליך כיוונה לארבעה בניינים נפרדים שישרתו ייעודית את הפונקציות השונות, אך ההצעה של לרמן הייתה לאחד את כלל הפונקציות והפעילויות במבנה אחד, ואגב כך להעניק לו יתר אימפקט שראוי למבנה ציבורי.

בתוך כך, הוא אומר, ״קנה המידה של התכנון משלב את המהות הציבורית עם המקומיות, כשהוא חותר להוות אבן שואבת לחיי תרבות של הקהילה במקום, כמו גם מוקד משיכה לקהל מבקרים״. 

שטחו של המבנה 2,500 מ״ר, מרביתו חד־קומתי, כשמעל אחת מדפנותיו מתנשאת קומה עליונה חלקית, שנוספה תוך כדי תהליך הבנייה, ורחבה מרוצפת דק במבוק על הגג. הכניסה הראשית אל המבנה היא מרחוב וינגייט, רחובה הראשי של הרצליה פיתוח, וכניסה נוספת מכיוון צפון. 

״קנה המידה של התכנון משלב את המהות הציבורית עם המקומיות, כשהוא חותר להוות אבן שואבת לחיי תרבות של הקהילה במקום, כמו גם מוקד משיכה לקהל מבקרים״

כבכל התכנונים של לרמן, גם תכנון המרכז בוצע כטוטל־דיזיין. חווית המקום מתחילה כבר בנסיעה לאורך רחוב וינגייט שמוליך לכיוון הים, ולרמן מספר על ״מדידות גובה של מושבי רכבים״, שבוצעו על מנת לחשב במדויק מה ייראה לעיני הנוסעים בהם ולוודא שנוף הים והאופק ייחשפו אליהם.

סביבת החוץ של המבנה מטופלת בקפידה ובצניעות, כרקע הולם למופע בנוי המגלם פשטות במובנה המיטבי, שנשענת על דיוק קווים ועל צמצום חומרי ומתורגמת לריבוע בתוך ריבוע; מעטפת ריבועית התוחמת פטיו ריבועי פתוח לשמיים שבהיקפו מרוכזות פונקציות הפנים.

אסף לרמן. צילום: נועה רושובסקי

אך מאחורי הפשטות, אומר לרמן, ״עומדים מאמצים גדולים שהושקעו כדי לייצר אותה. הפשטות, לכאורה, היא תוצר של תכנון מדוקדק, שירד לעומק כל קו ופרט, במטרה להסתיר מעין המבקרים מורכבויות טכניות שדרשו מציאת פתרונות ייעודיים ופיתוח פרטים כאלה ואחרים. כך לדוגמה, הרצפה ׳הצפה׳ שבפטיו, שמצניעה תחתיה פתחי ניקוז תוך שמירה על הקווים הנקיים, או פתרונות איטום מתקדמים שננקטו בגג, על מנת לשמר את חזותו השטוחה ואת הפרופורציות המדויקות של המבנה״.

 הדיוק המבני מושג באמצעות מודל גיאומטרי שמושתת על מודולים במכפלות של 90/180, וארגונם בקומפוזיציה דינמית המתקבלת מחומריות משתנה. כך, החזיתות אינן זהות, ובחירת החיפויים השונים ששולבו בהן נעשתה מתוך שיקולים אסתטיים ואקלימיים כאחד.

״הפשטות, לכאורה, היא תוצר של תכנון מדוקדק, שירד לעומק כל קו ופרט, במטרה להסתיר מעין המבקרים מורכבויות טכניות שדרשו מציאת פתרונות ייעודיים ופיתוח פרטים כאלה ואחרים״

החומרים המשמשים בפרויקט הם צנועים, זמינים ולא יקרים: בטון יצוק, בטון פריקסט, בטון שחור מסותת וזכוכית צורנית במרקם נקודות. אותם החומרים שבים ומופיעים גם בחלל הפנים תוך יצירת המשכיות עם החוץ, כשבחלל הפנים משתלב בהרכב החומרי גם ברזל שחור, ובכל התכנון בולטת ההתייחסות לאור, הן הטבעי והן המלאכותי, כאל חומר לכל דבר ועניין; אם באופן שבו בשעות החשיכה האור המופץ דרך מרקם הנקודות של הזכוכית משווה למבנה חזות קסומה של ״גוף תאורה״, ואם בשעות היום, באופן שבו קרני השמש החודרות אל הפטיו משרטטות משחקי אור ותנועה על הקירות התוחמים אותו.

חלל הפנים קריא ומאפשר התמצאות נוחה, והפטיו, שקירות מוגבהים תוחמים אותו ושטחו מקורה חלקית, הוא מרחב שקט ומנותק ״מרעשי רקע סביבתיים״. עץ אלון בוגר שהובא במיוחד מנצרת ושולב בחצר נוסך את ערכי הוותק של ״גילו המתקדם״ ויוצק ממד נוסף לתוך אווירת השקט.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יחודו של המבנה בכללותו, לדברי לרמן, הוא ״בעושר הסיטואציות שהוא מזמן, ובאופן שבו באמצעים ׳פשוטים׳ הוא מייצר מארג של מבטים ותחושות. כל כיוון וכל זווית מבט נבדקו וחושבו במדויק מתוך מחשבה על מה רואים ומה חשים, כדי ליצור חוויה מיטבית של איכות חלל. היות ובמקום פועל קונסרבטוריון התייחסנו גם לקול ולא רק בהבט האקוסטי, כי אם גם בהבט התחושתי, כמו בחללי המעברים לדוגמה, שמזמנים סיטואציות סאונד שאפשר לחוש אותן״.

מעבר לייחוד התכנוני, יחוד נוסף של הפרויקט זוקף לרמן לשיח הפורה שהתנהל בין כל המעורבים בו: ראש העיר ומנכ״ל העירייה; מנכ״ל החברה הכלכלית, ליאת תימור, שהחזיקה את תיק התרבות במועצת העיר; והחברה הקבלנית המבצעת ״הרי הצפון״ מנצרת. ״קשה לעשות פרויקט טוב בלי לקוח טוב, ובמקרה זה השיח היה יוצא דופן, תומך ואינטימי. זה לא דבר פשוט, ובוודאי לא רווח כשמדובר במערכת ציבורית מקומית, וכשהוא מתקיים אין ספק שהוא תורם משמעותית לאיכות התוצאה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. NIZZA HINDELS

    מבנה מהמם.
    באיזה רחוב הוא נמצא
    האם אפשר כבר לבקר

  2. השם של המקום - תאו - שם גאוני

    גם ראשי תיבות עם משמעות, גם תאודור הרצל, גם שם שכיף לבטא

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden