כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
ניצן נצר, מקרע

בוגרים 2020 // המחלקה לתקשורת חזותית, מכון טכנולוגי חולון

אורח החיים המודרני, השיח האלים בישראל, חרדות יום־יומיות, מיתוג פוליטי פרסונלי, ניצול השואה האחרון, צעיר על הספקטרום, המיתולוגיה הישראלית המודרנית. שבעה פרויקטים בולטים

ניצן נצר | המקרע

מיתולוגיה בהגדרתה המקובלת עוסקת באגדות עם, קלישאות ומסורות קדומות, ובעלילותיהם של גיבורי התרבות באותה עת. סיפורי המקרא, המכונה גם התנ״ך, שנכתבו לפני כ־5,000 שנים, מהווים מוקד מרכזי לתרבות העם היהודי, לאמונותיו, לתפיסת עולמו ולהלכות חייו.

לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל ובתהליך התהוותה עברה החברה הישראלית אירועים, חוויות, טלטלות ושינויים, המכילים שילוב של מאפיינים ייחודיים לעם היהודי ולתרבות הישראלית. כל אלה חלחלו להוויה היומיומית וחדרו לזיכרון הקולקטיבי של העם באמצעי התקשורת, בצילומים, בסיסמאות, בשירים ואף בשיחות חולין בקיוסק.

בכך, הם הפכו להיות למיתוסים שהם חלק מההיסטוריה של החברה הישראלית, על כל מורכבותיה, ויצקו את היסודות למיתולוגיה הישראלית המודרנית, המקרע. ספר זה מקבץ את כל סיפורי המיתולוגיה הללו ב־12 פרקים. כל פרק בוחן אחד מהמיתוסים, חוקר את תהליך היווצרותו ופורט אותו למרכיביו. המקרע מספר את סיפורה של החברה הישראלית והתודעה הפופולרית העכשווית.

ניצן נצר, מקרע


יובל קפצן | מה יקרה לי?

חרדות הן תגובות קיצוניות לאיום. החוויה היא פיזיולוגית, התחושה היא חוסר שליטה והמחשבות קטסטרופליות. ״מה יקרה לי?״ היא נובלה גרפית הכוללת שלושה סיפורים קצרים על חרדות יום־יומיות שונות, המבוססים על מקרים אמיתיים.

הרבה מאיתנו נוטים/ות לתפוס את החרדה כחולשה ולהתבייש בה. הבושה מהחרדה והסתרתה מגבירים את תחושת הניכור והשונות. שיתוף וחשיפת החרדות באמצעות הקצנה ויזואלית, הומוריסטית, מנרמלים את התפיסה לגבי התופעה ומרגיעים את תחושת הבדידות.

כאדם חרדתי עניין אותי הפער שנוצר בין החוויה שאנו חווים באותו הרגע לבין המציאות. הסיפור הראשון הוא סיפור אמיתי שקרה לי; בכדי להעביר את עוצמת החרדה שחוויתי, ואת הפער בינה לבין האיום הנוכחי, בחרתי בהקצנה ויזואלית והומור ככלי ביטוי והתמודדות עם הבושה מהחרדה.

יובל קפצן | מה יקרה לי?


יקיר מרדכי | PI – Political Intelligence

על ציניות בפוליטיקה נאמר הרבה: אידיאולוגיות וערכים הוחלפו בטרנדים ומנדטים. PI היא מערכת לניהול קמפיינים פוליטיים המבוססת על Personal Targeting. המערכת מאפשרת לייצר למועמד מיתוג פוליטי פרסונלי, שאותו אפשר לטרגט לקהלי יעד ספציפיים. כל מצביע פוטנציאלי יקבל את המועמד שלנו, בדיוק כפי שהיה רוצה לראותו.

רבים מקשרים את ניצחונו של טרמפ בבחירות שנת 2016, למעורבותם של קיימברידג׳ אנליטיקס בניהול הקמפיין. בעזרת בינה מלאכותית וניתוח אופי של 200 מיליוני אזרחים, הצליחה החברה לטרגט בעלי זכות הצבעה ולשנות את עמדתם הפוליטית כדי שיצביעו לטרמפ. הפרויקט עוסק במחקר על פרסונליזציה ופרטיות לצד העיצוב בעולם הפוליטי; שילוב שכבר היום משפיע באופן ישיר על יסודות הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה כיום.

יקיר מרדכי | PI – Political Intelligence


לי רוזן | הניצול האחרון

סרטון אנימציה ביקורתי־סטירי המציג את הניצול הציני שנעשה כלפי השואה. הסרטון נוצר בטכניקה המשלבת בין אנימציה קלאסית מצוירת לקולאז׳ קטעים הלקוחים מתוך המציאות. הסרט מתרחש בעולם מקביל שבו נשאר ניצול שואה אחרון.

השואה היא אבן יסוד בתודעה הישראלית: גם אם הנושא לא קרוב אלינו באופן אישי, אנו חשופים אליו מגיל צעיר. זה מתחיל מהגן כשמלמדים אותנו לא לצחוק בצפירה ושעלינו להיות עצובים, וממשיך להשפיע עלינו בחיינו הבוגרים. השואה כל כך מרכזית בחיינו עד שהנושא נשחק והתבלה. השואה הפכה עבורנו לכלי, שאותה אנו מנצלים ניצול ציני כרצוננו.

לי רוזן | הניצול האחרון


אמיר ביננפלד | מחולל השנאה

השיח האלים בישראל הוא דיאלוג בין הפוליטיקאים לאזרחים. ככל שהפוליטיקאים מדברים בצורה אלימה יותר, כך האזרחים מדברים בצורה אלימה יותר, ואז הפוליטיקאים נאלצים שוב להקצין ולהיות אלימים יותר כדי לבלוט. במטרה למגר את השיח האלים בישראל ולהציל את הפוליטיקה הישראלית יצרתי את ״מחולל השנאה״, מחולל קמפיינים פוליטיים אינטרנטי שמבוסס כולו על טוקבקים מהרשת הישראלית.

כל הקמפיינים הם קמפייני שנאה נגד אוכלוסיות שונות בישראל. הקמפיינים הנוצרים מהמחולל הם ״סיפור כיסוי״ לקמפיין ״מעלימים את השיח האלים״ – קמפיין נגד שיח אלים שבו המשתתפים חותמים על אמנת שיח נכון ומכבד ברשת. 

בתהליך אספתי יותר מ־100 טוקבקים נגד אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית וסטטיסטיקות מדו״ח השנאה של קרן ברל כצנלסון. אפיינתי כל אוכלוסיה ויצרתי פרזנטורים שליליים – אדם שמייצג את האוכלוסיה השנואה והקמפיין כל פעם מתעלל ומשפיל אותו. לקחתי השראה מהעולם הפוליטי וחיברתי אותה לעולם אלים של קרעים וקמטים.

אמיר ביננפלד | מחולל השנאה


 ליאור גולדנברג | שוב ושוב

סרטון אנימציה קצר המגולל את סיפורו של צעיר על הספקטרום, על אינספור הטקסים המלווים את שגרת יומו והדרך שעבר עד להשלמה עימם. ההתנהגות הטקסית מזוהה עם רבים על הספקטרום, אך דרך הסיפור הצופה מקבל הזדמנות לחשוב על טקסים שונים שמלווים את החיים של כולנו, ולהבין שאולי אחרי הכל, הגיבור והוא לא כל כך שונים.

יצאתי אל הפרויקט מתוך סיפור אישי: אחי הקטן מאובחן על הספקטרום בתפקוד גבוה, אך על פני השטח אי אפשר להבחין במשהו שונה מכיוון שהוא בדיוק כמו כולם. יש לו את הקשיים והעניינים שלו, כמו כולנו. לאנשים לפעמים קשה לתפוס ולקבל את התפר הזה בין אבחון לבין המציאות.

רציתי לספר סיפור קטן מחיי היום־יום של אחי ושל ועוד רבים כמוהו, ולתקוף את הנושא מכיוון אחר, קטן ואינטימי יותר; להעביר מסר שאולי כדאי להסתכל על דברים אחרת ולחפש את הדמיון במקום את השוני.

ליאור גולדנברג | שוב ושוב


אבישי פרחי | Moodernisation

הפרויקט עוסק באורח החיים המודרני: הוא מעמיד מראה מול המודרניזציה ההולכת וגוברת מדור לדור ושואל מה הן הסכנות והבעיות שהיא מביאה לצד ההתקדמות הטכנולוגית המדהימה שאנו חווים בדורות האחרונים. הקליפ עוקב אחר אדם מודרני ושגרתי, ביום מודרני ושגרתי, מהבוקר ועד הלילה. דרך סדר יומו אנו מקבלים מושג לגבי איך החיים של הרבה מאיתנו נראים או הולכים להראות בעתיד הקרוב: הרפטטיביות האין־סופית, השחיקה, המרדף והבריחה מהמספרים שמקיפים אותנו ושולטים בנו – זמן, כסף, גיל וכדומה.

״מודרניזיישן״ מכניס אל תוך היום של הדמות נתונים שונים ואינפוגרפיקה שתפקידה להעביר את את האופי הקודר והמפחיד שנמצא מאחורי כל מסגרת ומערכת חברתית שלמדנו לקבל כמציאות. הפרויקט נעשה במטרה ליצור רגש ולעורר מחשבה אצל הצופה, ולא להעביר ביקורת בוטה וספציפית על אורח חיים כזה או אחר.

אבישי פרחי | Moodernisation

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אמיר ביננפלד

    תודה רבה 😚

  2. סאני

    לי רוזן יקר/ה, הרעיון מצוין אבל אולי פעם בדוגמאת הניצול נראה גבר? אחרי הכל
    את/ה קורא/ת לזה הניצול האחרון ולא הניצולה האחרונה (תרתי משמע כנראה בשני הניקודים השונים) – איזה תקריב על מפשעה בבגד ים גברי, משהו?! (אם כבר את/חייב). ואם התרוץ הוא בזה שזו פרודיה על עולם הפרסום וזה מה שעושים בפרסום ואנחנו הרי בתקשורת חזותית ורוצים להיות תקשורתיים – גם הטיעון הזה חלש: כולם מכירים איך נראית הפיזיולוגיה הגברית, כלומר: זה היה יכול להיות תקשורתי מספיק.
    אבל אולי בעצם, אפשר להביע מחאה פוליטית חריפה נגד השימוש הציני-פוליטי בשואה בדרכים הרבה יותר עמוקות ומקוריות בלי להשתמש בשום גוף שהוא (כי הרעיון מצוין ונכון כאמור). יש עוד פרובוקציות מושכות תשומת לב מעבר לנוסחאות מוכרות מהמדף .

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden