כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
?WAR IS OVER. צילומים: גל שניאור וענב שרון־ניצן

גל שניאור: ניסיון להביא רוגע מול המלחמה, ואז לייצר פרובוקציה

גל שניאור חקר בתואר שני לעיצוב ספרים באוניברסיטת רדינג את יצר האלימות והריגוש שבמלחמה. הפרשנות שלו לספרו של א. א. מילן, שלום עם כבוד, כוללת צילומי עירום של חיילי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה

יובל: הי גל, מה קורה? איך עוברים עליך דמדומי סגר ב׳ של הקורונה?

גל: הי, סגר ב׳ עבר עליי טוב, חוץ מזה שניתקו אותי מאימוני השחייה האהובים עליי… אבל בכללי עובד במרץ על פרויקטים אישיים וסגירת פרויקטים מהתואר

יובל: מה עוד נשאר לך?

גל: עבדתי על תיעוד הספרים שעיצבתי במהלך התואר, ובימים אלה עובד, בין היתר, על פירמוטם לאתר חדש שיעלה בקרוב. וואלה, לגבי התואר, לא נשאר כלום

יובל: נייס. אז איך ולמה התגלגלת לתואר שני בעיצוב ספרים באוניברסיטת רדינג שבאנגליה?

גל: עוד כשלמדתי את לימודי התעודה בגיל ההתבגרות, ולמדתי בעל־פה את קטלוג פונטביט של שנת 2008, גיליתי את המחלקה ברדינג ומאז זה הפך לחלום. אחרי לימודי התעודה שעשיתי בגיל 15 (שנתיים של קורס עיצוב גרפי ובניית אתרים במכללה [לא מוכרת] בתל אביב) שירתתי בהוצאה לאור של הרמטכ״ל כמעצב גרפי בצוות הגרפיקה.

ואז, תואר ראשון בעיצוב גרפי בוויצו חיפה. תוך כדי סוף התואר כבר התחלתי עם מבחני הקבלה לתואר השני ככה שהכל התמזג. בקיץ שבין שנה ב׳ ל־ג׳ התחלתי לעבוד בסטודיו של מיכאל גורדון, ומשם גם התחזקה ההבנה בעיצוב ספר

יובל: אני עדיין מתרשם מהמעצב הגרפי שעובד אצל הרמטכ״ל… 🙈

גל: אל תתרשם יותר מידי, בכל זאת צה״ל… אבל צברתי ניסיון של שלוש שנים בעבודה צמודה עם דפוס ותוצריו

יובל: אל תהרוס לי את הכותרת ״המעצב הגרפי של הרמטכ״ל עושה שלום עם כבוד״; אבל סתם, לא באמת. ספר קצת על הלימודים: מה קורה בתכנית? מה לומדים שם? מי הסטודנטים?

גל: אוקי, אז בגדול זאת תוכנית לימודים אינטנסיבית שמגיעים אליה סטודנטים מכל העולם, די אינטימית (במסלול שלי היינו שבעה סטודנטים). התוכנית מחולקת לחלק עיוני גדול ומייגע (אך מעניין); שיעורי ארכיון (שמבוססים על פריטי ארכיון המחלקה הרחב) ותיאוריה (בין היתר, תולדות האלפבית הלטיני); וחלק מעשי שכלל בין היתר בריפים כמו פרויקט היברידי בין דפוס לדיגיטל ופרויקט גמר רחב שבו אתה מגיש בריף ואז ממלא אחריו

גל שניאור. צילום: רותם גזונטרמן

כפולות מתוך ?WAR IS OVER

birds

יובל: אפרופו היברידי (אחת המילים השנואות של 2020, אם תשאל אותי) – איך הם ואתה מתמודדים עם המעבר של העולם לדיגיטל? כי את הספר המודפס הספידו כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון

גל: אז אני ממש רחוק מלהספיד אותו, ואני חושב [ורוצה] שהוא יישאר איתנו עוד הרבה שנים, רק שבמחלקה רואים ניצנים של מעבר או לפחות הרחבה של הלימוד על העולם הדיגיטלי. אני מאמין שספר טוב שמעוצב וערוך בגישה נטולת אופנות, הוא אוביקט אל־מותי

יובל: אז בוא נעבור לפרויקט הגמר שלך, ספק קצת על הרקע שלו, אבל קצת, כי רק על סיפור מאחוריו אפשר לכתוב ספר…

גל: זה נכון 😂

בגדול, הספר הוא הוצאה מחודשת עם פרשנות ויזואלית עכשווית לקלאסיקה של א. א. מילן – שלום עם כבוד (Peace with Honour) – שנשכחה אי־שם במהדורות אחדות בשנות ה־30 של המאה הקודמת. המסה נכתבה בעקבות הפוסט־טראומה של מילן כחייל במלחמת העולם הראשונה ומדברת על המלחמה והשלכותיה.

יובל: לטובת מי שלא מקשר נגיד שמילן הוא זה שכתב את פו הדב, לא בדיוק מי שיש לנו בראש כשאנחנו חושבים על חייל במלחמה. איך הגעת לספר?

גל: הספר נגלה לפני בכתוביות הסיום של הסרט על חייו של מילן וכתיבת פו הדב, להתראות כריסטופר רובין, אם אני לא טועה מ־2017

יובל: וואלה. זה סקרן אותך והלכת לחפש אותו?

גל: לגמרי. וגם הנחתי שבאנגליה אגיע למהדורה ראשונה שלו… ואכן השגתי. אחת

יובל: נייס. ולמה התחשק לך לתת לו פרשנות ויזואלית חדש? מה משך אותך בטקסט?

גל: אז כפי שאמרת, שרק על תהליך גיבוש הקונספט אפשר לכתוב ספר… כבר בפרויקט הגמר שלי בוויצו, עסקתי [באופן רחב] בקשר שבין צבא לגבריות או מהי ההגדרה הנכונה לגבורה. וכשגיליתי את הטקסט, נפל לי האסימון שאפשר לעשות עם זה משהו…

כבר בפרויקט הגמר שלי בוויצו, עסקתי בקשר שבין צבא לגבריות או מהי ההגדרה הנכונה לגבורה. וכשגיליתי את הטקסט, נפל לי האסימון שאפשר לעשות עם זה משהו…

הטקסט איננו נרטיבי, ומדבר על נושאים רבים בהקשרים מלחמתיים. כמו לדוגמה איזושהי הצעה היפותטית לפסגת ״שלום״ בין אנגליה, מוסוליני והיטלר שלפני מלחמת העולם השנייה… אוי התמימות!

יובל: מאיפה אם כך מתחילים? איך התגבשה השפה הגרפית שלך בפרויקט ומה אתה יכול לספר על התהליך?

גל: אז כבר בתקופת פרויקט הגמר בוויצו, ענב שרון־ניצן (שותפתי – אז אשת סודי במקצוע, והיום שותפתי המקצועית) ואני הבאנו לדפוס פרויקט־גמר אמנותי־קונספטואלי של חברתינו הטובה דורית שבת, שעסק בפרשנות ויזואלית לספר צילומים של זונות בהודו. דורית ואני סיכמנו על שיתוף פעולה אמנותי וכך החל להתגבש הקונספט.

בערך באותו הזמן שגיליתי את הטקסט של מילן, ראיתי ספר בהוצאת טאשן של צילומי עירום (של חיילי בעלות הברית בזמני ההפוגה מהקרבות במלחמת העולם השנייה) בפוסט של ווג פריז בפייסבוק. ואיכשהו בזמן גיבוש הקונספט לפרויקט הזה, הם שיתפו שוב את אותה הכתבה על הספר, והכל התחבר.

כך שהספר והנספח הם המשך קונספטואלי לשני פרויקטי הגמר שלי ושל דורית

יובל: למה חשבת שצילומי הערום מתאימים לספר של מילן, תן אולי דוגמה לחיבור בין טקסט לדימוי ומה אתה רוצה שהקורא יקח מזה

גל: מילן דיבר על מלחמת העולם הראשונה בתקווה שזאת תהיה המלחמה האחרונה. קלירלי, זה לא מה שקרה. רציתי להעלות דיון על מקורות המלחמתיות ביחס לאלה שיוצרים אותה. הכוונה, מה מפעיל את החיילים ושולחיהם לפתוח במלחמה. משם, הבנתי שיצר האלימות או הריגוש שבמלחמה הוא שמפעיל את אותם (גברים, אין מה לעשות) שיוצאים אליה להילחם.

רציתי להעלות דיון על מקורות המלחמתיות ביחס לאלה שיוצרים אותה. המטרה בחיבור הייתה ניסיון להביא משהו רגוע, עדין, קלאסי, רוגע, אל מול ״מאורעות המלחמה״ שבטקסט. ומכאן לייצר איזושהי פרובוקציה שתביא להעלאת הדיון

המטרה בחיבור הייתה ניסיון להביא משהו רגוע, עדין, קלאסי, רוגע, אל מול ״מאורעות המלחמה״ שבטקסט. ומכאן לייצר איזושהי פרובוקציה שתביא להעלאת הדיון. הוצאנו את המלחמה מהספר, מיקמנו במקומה את הקאנון הגברי שמציג יופי ועידון בגוף הגברי. ואת המלחמה והאלימות, מיקמנו מחדש בנספח שמיועד להיות אלים עד פורנוגרפי.

והשאלה הנשאלת בסוף, היא האם אנחנו כאנושות בסיפה של מלחמת עולם שלישית

יובל: לא יודע אם מלחמת עולם אבל אם תשאל אותי יהיה הרבה יותר גרוע. תגיד, מעניין אותי החיבור האישי שלך לנושא, לפרויקט (מבלי להיכנס לניתוחים פסיכולוגיסטיים): מה בשאלות של גבריות ויופי ומלחמה ואלימות מושך אותך?

גל: בשנת 1973, בקרב הראשון על מוצב החרמון, דוד שלי אפי שניאור נהרג. אז עניין תוצאות המלחמה מוכר לי מגוף ראשון. אמנם לא נולדתי אז, אבל גדלתי והתבגרתי לתוך זה. ועניין היופי מגיע בתור המשך או עיסוק ויזואלי בשאלת הפציפיזם

יובל: אתה אופטימי? גם בכלל וגם בפרט לשאלות שאתה מעלה פה

גל: מטבעי לא… 😆 אבל נראה לי שהשאלה שהפרויקט מעלה היא אמביוולנטית… אני רוצה להיות אופטימי, אבל נראה שהעולם והאנושות לא הולכים למקום חיובי… את הנספח סוגר ציטוט משירו של ג׳ון לנון: War is over now?! כשאני הוספתי את השאלה הרטורית

יובל: איך אומרים, ובנימה אופטימית זאת – מה הלאה? מה התכניות עכשיו?

גל: ענב ואני ממשיכים לעבוד יחדיו על פרויקטים אמנותיים, אך גם מקווים למרות התקופה המאתגרת להשתלב בעולם העיצוב לתרבות – עיצוב קטלוגים, מיתוג לתרבות, פרויקטי צילום אמנותיים (כמו כאלה שעשינו עם מעצבות אופנה וטקסטיל), וכמובן גם עיצוב ספרים על גווניו…

ולחזור לשחות! (במקרה שלי)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden