כל מה שחשוב ויפה
אפרת אייל, מחשבות על כח
אפרת אייל, מחשבות על כח. צילום: יוליה ברזינה

להב הלוי, אפרת אייל וטוויסט בעלילה בבית בנימיני

פורטפוליו Promotion: שלוש תערוכות חדשות בבית בנימיני - צלחות ריקות של להב הלוי; מאמץ כניעה של אפרת אייל; טוויסט בעלילה של אוטוטו, מונקי ביזנס ופלג דיזיין

מאמץ כניעה / אפרת אייל

אוצרת: רחל מנשה דור

במבט ראשון, גוף העבודות החדש של אפרת אייל נראה כמו מפגן פרישות של גופים המעלים אל התודעה דימויים של עורות חיה, צייד וקורבן. לכאורה ביטויים של מטרה ברורה, של פושט ונפשט. אך מבט קרוב ובוחן מגלה עולם מורכב, שאיננו בר תמלול המבטא אופני חשיבה ופעולה אינטואיטיביים, אסוציאטיביים ואקלקטיים, שבהם ההפרדה בין מוביל למובל מיטשטשת. אפרת מבקשת להביא את המרחב התהליכי הזה, כדרך של חשיבה ופעולה אחרת, שוות מעמד ולגיטימית, לזו הברורה, הרציונלית והמשימתית, המבוססת בינאריות (או דיכוטומיה) בתפיסה המערבית. 

התחקות אחר הפעולות שהתרחשו בתהליך היצירה של המוצגים השונים בתערוכה מגלה שלל פעולות כוחניות ולצידן פעולות עדינות ומדויקות, המייצרות דימוי סימטרי לכאורה, חשוף קרביים ושלד המבטא בגוף אחד איכויות מנוגדות. דרך עבודות אלו מציעה אפרת עמדה המאפשרת תנועתיות בין מגדרית ורציפות אינטואיטיבית חומרית ורעיונית על ידי איחוי וחיבור של מרכיבים קרמים ואחרים. 

אפרת אייל, מחשבות על כח

אפרת אייל, מחשבות על כח. צילום: יוליה ברזינה

אפרת אייל, מחשבות על כח

אפרת אייל, מחשבות על כח. צילום: דור קדמי


צלחות ריקות / להב הלוי

אוצרת: גלית גאון

צלחות ריקות, לאורך ההיסטוריה, מילאו תפקידים של אריחי זיכרון, נושאות עליהן ציורים, שמות, סמלי מלוכה ונסיכות, נופים ופורטרטים. הרבה לפני שנייר הפך להיות כרזה, או יותר נכון, עץ הפך לנייר שהפך לכרזה, נשאו צלחות את הזיכרונות החזותיים והמסרים שהעברנו אתנו מכאן לשם.

נוח לארוז, קטן יחסית ויחד עם זאת, ברור שהוא נושא אתו היסטוריה ומילים. החשיפה אל העיר העתיקה בירושלים אחרי שישים ושבע, הביאה אתה אל הדירות הישראליות, פופים מעור בתבליטי גמלים וצלחות ארמניות יפיפיות, מצוירות בצבעי טורקיז וירוק שהיו הכי קרוב לחו״ל שאפשר היה לתלות בבית. 

על פי המעצב להב הלוי, צלחות ריקות, הן לא כרזה, למרות שהן על הקיר. הן לא מחזיקות איתן דבר למעט היותן ההיפך הגמור מייעודן המקורי. צלחת אחת לכל שבוע – 52 במספר – בשנה שבה במקום לצלם צלחות מלאות באוכל – מצאו עצמם כל כך הרבה אנשים סביב העולם מול צלחת ריקה. אבדן של כל מה שיכול לנחם ולשמור, להכיל ולאפשר.

הלוי רצה למלא צלחות בריק. ריק שונה מצלחת לבנה, אבל עדיין סוג של ריק. שזו הגדרה פרטית לכל מה שאיננו פונקציה שיש לה טריגר חיצוני. שזה אולי, לא אולי – בטוח על פי להב הלוי, ההבדל המשמעותי ביותר בין עיצוב לאמנות. 

להב הלוי, צלחות ריקות

להב הלוי, צלחות ריקות. צילום: מ״ל

להב הלוי, צלחות ריקות

להב הלוי, צלחות ריקות. צילום: מ״ל

להב הלוי, צלחות ריקות

להב הלוי, צלחות ריקות. צילום: מ״ל

birds

טוויסט בעלילה / אוטוטו סטודיו, מונקי ביזנס, פלג דיזיין

אוצרת: חגית פלג רותם; בשיתוף פסטיבל האיור 2020

בגלריה הקטנה של בית בנימיני מוצגים ״סיפורים בחפצים״, מתוך הקולקציות של חברות העיצוב מונקי ביזנס, אוטוטו סטודיו ופלג דיזיין. סצנות בדיוניות וקצת הזויות, שמורכבות ממשחק במוצרים מלאי ההומור וההשראה. 

העיסוק של בית בנימיני בתרבות חומר ובמסורות ישנות וחדשות בא לידי ביטוי בחפצים אלה, ב״חיזור״ אחר המשתמשים בני זמננו, שמחפשים אחר קשר רגשי ומוצאים משמעות חדשה (בהומור וקריצה) למוצרים יום־יומיים.

קפיצת הדרך שעשו החפצים השימושיים ממדף מוצרי הבית הפשוטים (Utilities) לחנות המוזיאון ולקטגוריית מוצרי מעצבים, עוברת דרך הסיפור, וכאן הטוויסט בעלילה: בחלק מהפריטים הסיפור נובע מעולם האסוציאציות של השימוש בחפץ ובחלקם הם מגיעים מסיפורי עם ואגדות, אייקונים תרבותיים ומוסכמות חברתיות.


בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, רחוב העמל 17, תל אביב

מונקי ביזנס

מונקי ביזנס. צילום: דן לב

אוטוטו סטודיו

אוטוטו סטודיו. צילום: איה וינד

פלג דיזיין

פלג דיזיין. צילום: דן לב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden