כל מה שחשוב ויפה
ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר. צילומים: רוני ארז

ראובן קופרמן: מי הקילר: הקורונה? ראש הממשלה? מי שרצח את ג׳ורג׳ פלויד?

אנטומיה של קילר, תערוכת היחיד של ראובן קופרמן בגלריה רו־ארט, חותמת טרילוגיה של תערוכות שעוסקות באלימות ובפריעה של הסדר הקיים

״התקופה הזו מלווה בתוסף מתח. מתכננים משהו והוא מתבטל. הפתיחה זזה בגלל החשש לסגר. ובכל זאת, חשבתי שדווקא בתקופה כזו צריך לעשות, להציג״, אומר ראובן קופרמן, שהתערוכה שלו, ״אנטומיה של קילר״ בגלריה רו־ארט, נוגעת לא נוגעת ישירות בנגיף הקורונה – סוג של קילר, אם חושבים על זה. וקופרמן הוא מאלה שחושבים על זה.

לדברי מאיה במברגר, אוצרת התערוכה, אנטומיה של קילר חותמת טרילוגיה של תערוכות שעוסקות באלימות ובפריעה של הסדר הקיים, דרך מבט על פנימיותו של האדם. קדמו לה התערוכה מתנקשות (2018, גלריה רו־ארט; אוצרת: לאה אביר) ודיוקן של פורע חוק (תערוכת פרס רונזבלט לשנת 2019; אוצרת: אורלי הופמן).

בתערוכה הנוכחית מוצגים ציורים בציפורן ודיו, בצבעי מים ובעיפרון על נייר. מפלצות היברידיות שצמחו מדמיונו, ובהן מתערבבים האנושי והחייתי, הטבע והעיר, החי, עם הצומח והדומם. לדבריו – הם כולם תוצאה של התבוננות והרהור על התקופה.

רגע לפני הקורונה הייתה התערוכה שלך בבית האמנים ״דיוקן של פורע חוק״, במסגרת פרס רוזנבלט. זה נראה עכשיו כמו עידן אחר.

״נכון. בשיח גלריה שהיה בפברואר, כשרק התחילו שמועות על מגיפה, היו אנשים עם מסכות שנראו לנו כמו משוגעים״.

מבחינתך זו הייתה שנה פורייה דווקא?

״מאוד. אחת הפוריות יותר שהייתה לי. באופן מעניין הייתה לי איזו כוונה לעבוד עם חרקים אחרי שנחשפתי לאיזה מחקר בנושא. פיניתי את השולחן בסטודיו והתחלתי לראשונה לעבוד על שולחן – מה שהתאים במיוחד בסיטואציה של סגר והסתגרות. אני מלמד בוויצו חיפה ובבצלאל, וכשגם הלימודים עברו לזום, נוצרה איזו התכנסות פנימה בתוך עצמי, יותר מאי פעם בעבר״. 

ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר

ראובן קופרמן

ראובן קופרמן. צילום: מ״ל

קופרמן, בן 56, נולד בקישינב, בברית המועצות לשעבר (היום מולדובה) וגדל בארץ מגיל תשע. בצעירותו חי כמה שנים בארצות הברית, למד פילוסופיה ואמנות באוניברסיטת חיפה ותואר שני ב־SVA בניו יורק – ״וכך נוצרה כנראה מפלצת שלא מדברת אף שפה כיליד מקומי״, הוא אומר בחיוך.

את בליל התרבויות שספג הוא מתבל במידה נאה של תולדות האמנות, הפעם בעיקר בהשראת תחריטים מהמאה ה־16, ציור יפני מתקופת אדו ו…איורי נגיף הקורונה שמילאו את המדיה בתקופה זו. ״מכורח המציאות נוצר מצב שאני מבוקר עד ערב נסגר בסטודיו. ובמקביל גם בחוץ היה פחות רעש ופעילות. נוצר איזה שקט שמאוד אהבתי. פתאום עלו שאלות – כמה צריך לצרוך, ומה זה יותר מדי? ואני מוצא את עצמי במקום שיותר נעים לי.

״המחשבות על הטבע והשאלות ביחס לאיכות הסביבה, אלה שאלות שהיו עקרוניות עוד לפני זה, והמצב הכריח אותנו להישיר מבט. זו הפעם הראשונה שאני מזהה שמוטיבים של הטבע נכנסו לעבודה שלי. מוטיב החרקים, שהיו כאן הרבה לפנינו וישרדו אחרינו. או מוטיב של עץ״.

בעבר ציירת אנשים והתרחשויות. 

״נכון. תמיד אנשים. אני יותר נמשך לטרגיות ולסוג של אלימות (אולי אלימות קצת קומית), שקשורה לעבר אבל היא אקטואלית״. 

העבודות בתערוכה, הוא מציין, יותר קטנות מבדרך כלל. ״בדרך כלל אני מצייר על קיר – הניירות גדולים ואני עומד או יושב מולם. יש משהו אחר ביחס שבין הגוף לפעולה ולציור עצמו. הישיבה על יד שולחן היא כמו שבלול. ואגב, מאוד נהניתי מזה. ובפעם הראשונה גיליתי את הציפורן.

״אני מאוד אוהב ללמוד לעבוד עם חומרים חדשים, ללמוד את המדיום להבין אותו. התחושה שלו וההפתעה – זה בכל פעם מוביל למקומות אחרים. מעולם לא עבדתי עם דיו וציפורן. בתקופת הסגר התחלתי להתבונן בעבודות תחריט של מאסטרים מהמאה ה־16 – דירר ואחרים – והרגשתי צורך עז למצוא את הציפורן.

״אחד הדברים הכי טובים זה המגע. מגע של ציפורן בנייר הוא שונה ממגע של מכחול רך עם צבעי מים על מצע, או מכחול קשה בשמן או עפרונות – העשייה והחוויה עצמה של המגע היא שונה וזה פותח כל מיני דברים״.

כלומר, הדימויים החדשים צומחים מהמדיום?

״ממש כך. לעבודות יש פתאום אפשרויות אחרות, ואני מבין מה אפשר לעשות״. 

ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר

ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר

התערוכה מוצגת כסופה של טרילוגיה – והנה אתה אומר שהנושא היה בכלל ספונטני. קשה לראות את הקשר בין המתנקשות ושמשון (הגיבור), לבין ״אנטומיה של קילר״.

״את הקשר בין הדברים ראתה מאיה, האוצרת. היא זו שהצביעה על הטרילוגיה. אני רואה את הקשר בין הווייב של הדברים ולא הדימויים עצמם או הנושא, אלא מעגל האלימות. עוד קודם לכן הייתה התערוכה ׳נבודי׳ (ברוסית) שעסקה בקעקועים של אסירים בכלא בברית המועצות״.

שזו ממש תרבות שלמה.

״כן, זו תרבות של אלימות. והתערוכה אחריה הייתה ׳מתנקשות׳, Assassins באנגלית, אבל בעברית העדפתי לשון נקבה״.

למה נשים מתנקשות? נשים בדרך כלל נוקטות באלימות כתגובת נגד לדיכוי או פגיעה.

״הנשים שאני מציג כמתנקשות, אני מאוד מעריך אותן. בחרתי נשים מהפכניות, שניסו להתנקש בסדר החברתי. זו שניסתה להתנקש בפוטין, נשות הסארי הוורוד בהודו, תנועת נגד לתרבות האונס. 

״אני מתעניין בכוח ומנגנונים של כוח – הרבה פעמים הדברים אמביוולנטיים. הנשים הללו הן גיבורות במקום שהן נחשבות קורבנות – קורבן מקרבן… אני מקווה שבעצם הכותרת, שנשמעת כשלילית – הצלחתי לשמוט את הקרקע תחת הנחות המוצא של הצופה״. 

ואז הרחקת עד שמשון, ובמקום גיבור הצגת אותו כעבריין. שוב שיבוש של מנגנון הכוח כפי שהיכרנו אותו.

״קראתי את הטקסט התנ״כי ובשלב מסויים התחלתי לדמיין את הדמות הזו, והוא פשוט חוליגן. יש לו פתיל קצר והוא מגיב במעשי נקם אלימים – אין פה איזו גבורה וחשיבה לאומית. 

״הוא סוג של בריון אלים, שמסתבך עם נשים והן מפעילות את העלילה. שימי לב שלאף אחת מהן אין שם חוץ מדלילה – הנשים מפעילות את שמשון ושמשון פועל. כשאני מצייר את דמותו – הוא כבר לא כזה גיבור. ובאנטומיה של קילר יש גם סוג של מעגל אלימות״.

מאין הגיעה כותרת התערוכה?

״אני תמיד אוסף חומרים בתיקיות וזו הייתה כותרת של התיקיה שבה אספתי את החומרים כשחיפשתי מידע על הקורונה״. 

איך זה קשור לקורונה?

״קשור לגמרי. הציפו אותנו בעומס מידע על הקורונה, וכמה שניסיתי להימלט מזה מצאתי את עצמי מותקף במבזקים על המסך. עניינו אותי דווקא מאמרים על סוציולוגיה ועל גלובליזציה. ואז התחילו ההפגנות האלימות בעקבות ג׳ורג׳ פלויד – כל זה חלחל לעבודה. 

״ההפגנות בעולם וגם בארץ, המחאות לא קשורות ספציפית לקורונה, אבל זה קורה עכשיו וזה רלבנטי. מי הוא הקילר? הקורונה? ראש הממשלה שלנו? מי שרצח את ג׳ורג׳ פלויד?״. 

ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר

״קילר״ בעברית נשמע מחוייך, אירוני, או לפחות רב משמעי.

״אני מנסה להצביע על כך שלא הקורונה זה הדבר הנורא – היא טריגר לדברים שקורים ויקרו בעולם, והיא לא הדבר עצמו. האיור של נגיף הקורונה מופיע כסוג של מוטיב חוזר, ויש בציורים גם נוזלים, הנוזלים הפכו לאיום – ליחה, רוק, נזלת. אסור להשתעל ליד מישהו, שלא ירגמו אותך…

״ברמה המדיומלית, חשוב לי להיות אקלקטי ולא להיות שבוי בסגנון אחיד – כמו במוסיקה שיכולה להתחיל בג׳ז ופתאום בלי ששמת לב הופכת לפאנק רוק. כצייר אני אוהב שהדברים יכולים לחיות זה לצד זה ללא סתירה – ובסדרה הזו אני אוהב לראות שיוצאת ממני קריצה לרישום יפני קלאסי ולמנגה, לצד דימויים בהשפעת דירר או אופנהיים״.

גוף עבודות שנוצר בתקופה כזו הופך לתיעוד של התקופה?

״אני לא אוהב לחשוב על זה כתיעוד, כי אין הבחנה בין מיתוס לאמת. הרפרנס שלי הוא מכל מיני מקורות, מיתוסים מתרבויות רחוקות. ספינת השוטים – אני רואה את החברה כולה כספינת השוטים, מי מפעיל אותנו? איראן? הפחד? 

״יש רפרנס למחול המוות – מעין הערה על כך שכולם ימותו בסוף, גם השופט וגם הפושע. זה מוטיב נוצרי מאוד ברור, אבל גם זה מאוד אקטואלי. לא שאני מאחל למישהו למות, חלילה, אבל העיסוק הזה במוות היה מאוד נוכח בתקופה הזו, והרבה אנשים עשו על זה הון – פוליטי, או אחר.

״ויש גם דמיון חופשי. אני לא רואה את הסדרה הזו כתיעוד, אלא כסוג של פרשנות, טייק אוף סובייקטיבי ואישי על התקופה הזו. לדוגמה, הדמות היפנית עם הדרקון – ציור בעקבות דירר. בציורים מהמאה ה־16 יש המון מפלצות ופחדים ודמויות, והרבה מהעבודות היו קשורות למגפות – כמו המוות השחור (הדבר). 

״הפחד הנורא, הקמאי, יוצא באמנות. והנה אנחנו במאה ה־21 וזה בדיוק אותו הדבר. המגפה מתפשטת בזכות או באשמת הטכנולוגיה, כי כולם טסים ממקום למקום. העבודות הן ביטוי של התבוננות והרהור על התקופה הזו, על העולם והשינויים״.

עכשיו, כשמגיעים החיסונים, אתה אופטימי?

״אופטימיות היא לא בשאלה אם הקורונה תעבור או לא – היא תעבור במוקדם או מאוחר. העולם לא יישאר כפי שהיה, ועכשיו השאלות הן האם נלך למקום שבו התאגידים עוד יותר יזהמו ויגדלו ויתעשרו, וחלוקת המשאבים תהיה עוד יותר אכזרית, או שתתעורר איזו מודעות לאחריות ציבורית – פוליטית, תקשורתית, קהילתית – האם תתפתח אתיקה חדשה ומגבלות על החזירות.

״השאלות האלה הן בעיניי הרבה יותר עקרוניות… אולי עולם שיש בו ערבות ואחריות ואכפתיות הרבה יותר גדולה״. 


ראובן קופרמן | אנטומיה של קילר
אוצרת: מאיה במברגר
גלריה רו־ארט, שביל המרץ 3, תל אביב
נעילה: 23.1.21

ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר ראובן קופרמן, אנטומיה של קילר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    קצת נאיבי לקוות שהאנושות תהפוך יותר הומנית בתקופה של תחרות על משאבי הטבע. נקווה שהזיהום יעצר לטובת כלל האנושות.
    הציורים שלך: יש ניגודיות יפה ביין צבעים שמאוד מיוחדת.
    אני רואה אלמנט שחוזר בציורים -העץ ,כאילו מתוכו צומח הציור כאילו שהוא הבסיס להכל,
    גם בציורים שלא מופיע עץ ישנם קווים שפורצים מתחתית הציור לכל מיני כיוונים וכלפי מעלה.
    השילוב של הרבה אלמנטים יחד נותן קריצה להירונימוס בוש, אך יחד עם זאת במקומות שבאים הצבעי מים הם כאילו באים להרגיע את המצב לשפוך מים על האש שבציור- על התפרצות הרגש , רואים שיש אנדרלמוסיה, והמפלט ממנה הם הצבעים הכחולים והניגודיות היפה שבינהם.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden