כל מה שחשוב ויפה
חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן
חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן

חנה ברגמן // הכל בראש

יעקב קאופמן ומירה קידר חברו לחנה ברגמן שיצרה את משחק הקלפים ״הכל בראש״, במחשבה על מושג הגיל השלישי והרצון להמשיך לשחק כל החיים

לשחק, לשחק, לשחק. משחקים משרתים מטרות רבות: הם מספקים הזדמנויות ליהנות, לתקשר, לפתח או לשמר מיומנויות.

שמי חנה ברגמן ואני ממציאת משחקים. הגעתי מלימודי אמנות ובעבר עבדתי במוזיאון תל אביב, שבו הקמתי את מרכז ההפעלה לילדים ונוער ויצרתי משחקי גלריה ופעילויות המותאמות לתערוכות. אחרי שפרשתי המשכתי ליצור משחקי אמנות, שנמכרו בחנויות המוזיאונים הגדולים בארץ ובעולם (ואף זכיתי בפרס בין־לאומי למשחקי אמנות מטעם מוזיאוני צרפת).

עד לתקופת הקורונה התמקדתי בפיתוח משחקים לילדים. לשבת על הרצפה, בגובה העיניים עם ילדים משחקים, זה כיף גדול עבורי. אבל בזמנים אלה, כשגם אנחנו המבוגרים נכנסנו לפוקוס, כקהל של משחקי משחקים, עליתי גם אני על הגל ויצרתי לאחרונה שני משחקי קלפים המיועדים למבוגרים (אך לא רק).

חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן חנה ברגמן, הכל בראש. איורים: יעקב קאופמן

בעבר לא היתה לי תפישה גילנית לגבי אנשים בכלל או לגבי עצמי. המצב החדש, שאליו נחשפתי בסגר הראשון, הגדיר את אוכלוסיות הסיכון ובלבל את היוצרות. עבורי, בת הגיל השלישי, זה היה גילוי שבעקבותיו החלטתי ליצור משחקים למבוגרים ולהפנות את הזרקור לבני הגיל השלישי.

חברו אלי המעצב והאמן יעקב קאופמן, שאייר בהומור האופייני לו, והמעצבת הגרפית מירה קידר. התוצאה היא שני משחקי קופסה, ייעודיים בתוכן ובדימויים למבוגרים. הקלפים מעוצבים ומאורגנים בסגנון מכבד ומתאים לגיל (לא עוד משחק לקטנים שניתן למבוגרים). רגע לפני הסגר השני יצאו המשחקים לאור – גרסה אחת מורכבת יותר וגירסה נוספת, קלה, עם אותם קלפים של תשבצים חזותיים.

חוקיות מוכרת וידידותית

צורת המשחק והחוקיות מוכרת, ולכן ידידותית עבור קהל היעד. כך גם הדמויות המצוירות: 16 ראשים בסגנון קריקטורה, של נשים וגברים. כל ראש נראה מארבעה צדדים ובאחד מארבעה צבעי שיער. מתוך המגוון הזה נוצרות חמש קומבינציות אפשריות ליצירת סדרות.

המשחק ״הכל בראש״ הוא משחק קופסה המתאים גם לשמש משחק משפחתי, בין־דורי. לצידו, המשחק ״קל בראש״ מורכב מעשרה תשבצים חזותיים, והוא משחק זיכרון ייחודי, ליחידים או בקבוצה, בדרגות קושי שונות.

יצירת משחק היא חוויה כפולת פנים: אני היוצרת ואני המשחקת. אני מתחילה עם רעיון גולמי, שהופך לסדרת בעיות שדורשות פתרון (מתמטי, טקטי, חומרי, חזותי). כדי לפתור את כל אלה עלי לעבור לצד המשחקת

יצירת משחק היא חוויה כפולת פנים: אני היוצרת ואני המשחקת. אני מתחילה עם רעיון גולמי, שמרגע שצץ, באופן בלתי צפוי, הופך לסדרת בעיות שדורשות פתרון: מתמטי, טקטי, חומרי, חזותי. ועוד עניין חשוב מאד – שם המשחק. כדי לפתור את כל אלה עליי לעבור לצד השני, לתפקיד המשחקת המדומיינת.

האתגר הראשון הוא למצוא את המשחקיות: לחלץ את המשחקיות הכלואה במשחק, שתהיה הכי מתאימה וזורמת ושכבר נמצאת בבסיס הרעיון, הוא תהליך מפרך עבורי. לעיתים אני יוצרת שוב ושוב מודלים של המשחקים, כל אחד בחוקיות אחרת, עד שנמצא המרכיב הסודי; זה רגע מרגש.

הכל בראש קל בראש

מעצבי המשחק שאיתם אני עובדת הם שותפים מרכזיים בתהליך. האינטראקציה איתם היא התחלה של יציאה מכל מה שהתרחש ביני לביני, אל מבחן התוצאה. אני אוהבת לשתף פעולה עם מעצבים שונים, מה שיוצר אווירה ייחודית לכל משחק. מעולם לא הייתי מוטרדת מצורך באחידות סגנונית או מסוגיות של מיתוג.

משחק מעבר למגבלות

כמורה צעירה לציור עבדתי עם ילדים בעלי מוגבלויות. לחלקם היה קושי פיזי לצייר וכשחיפשתי דרכים להתגבר על המגבלה יצרתי עבורם משחקים עם יצירות אמנות. המשיכה לתחום הייתה אינטואיטיבית: באותה עת עדיין לא הבנתי את כוחם של משחקים כאמצעי טיפולי או מתווך. המונח ״ריפוי באמנות״ עוד לא היה מוכר.

במוזיאון תל אביב רציתי להפיח חיים בהדרכות, ולשבור את הסיטואציה של מדריכה מול קבוצת ילדים פסיבית. יצרתי משחקי גלריה, שהציעו לילדים אפשרות חדשה לשחק בחלל הזר והגדול. הגישה המשחקית הפעילה את הילדים פיזית, ועוררה קרבה והזדהות רגשית עם היצירות, גם למי שלא מורגלים בהתבוננות בהן.

המשחק הראשון שיצרתי עבור חנות המוזיאון היה ״מ־4 יוצאת תמונה״. בעקבותיו הבנתי שליצור משחקים זו התשוקה שלי. בתחילת שנות ה־90, טרום עידן המשחקים באינטרנט, הקמתי בשותפות חברה למשחקי קופסה משולבי אמנות, שהצליחו לחדור למוזיאונים החשובים בעולם: הלובר, המומה, המטרופוליטן ועוד.

מי זוג הולה בלולה מי מפיל פיל

משחקי האמנות היו נישה מרתקת – זה היה סוד הצלחתם, אך גם מקור חולשתם הכלכלית. בהמשך, עם שיטפון המשחקים באינטרנט, זנחתי את משחקי האמנות, אף שאלה נותרו אהבתי הגדולה, והתרכזתי במשחקים של התבוננות ועירנות חזותית.

המטרה העיקרית עבורי היא ליצור משחקים שפשוט כיף לשחק בהם. משחקי לואו־טק, עשויים בעיקר מנייר וקרטון, כמעט בלי אביזרים נלווים, שנוצרו מנקודות מוצא שונות. בין אלה אפשר לראות משחק של יחסי כוחות משתנים ב״מימפילפיל״ (עיצוב דקלה חנקין קאלו). ״הולה בלולה״ (עיצוב: אלברטין בלאס), משחק שבו צורה ותוכן נפגשים בפורמט – משחק עגול שמדגיש את רעיון הביצה והתרנגולת. ״מיזוג״ (עיצוב: דקלה קאלו חנקין) – קלפים דו־ממדיים שהופכים לעומדים ויוצרים חווית משחק שונה.

עם כל זה נותר החלום ליצור שוב משחקים לאוספי מוזיאונים, שייפתחו (הלוואי) בקרוב וברצף שלא ייקטע יותר.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אביבה הן סירה

    מעוניינת לרכוש המשחקים. יצאו לשוק. ואם כן, היכן?
    תודה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden